נחשפו הקלטות הטייסים מששת הימים: "השמידו את מטוסי האויב על הקרקע"
לרגל 50 שנה למלחמה, פורסמו הקלטות הקשר במהלך מבצע "מוקד" להשמדת חילות האוויר של מצרים, סוריה וירדן. הטייס הישראלי שחזר מירדן והופל בטעות מעל הכור בדימונה, המטוס העיראקי שהפציץ את נתניה, ופקודת הקרב המפורטת למבצע. האזינו להקלטות מארכיון צה"ל במשרד הביטחון
בהקלטות שמובאות כאן לראשונה, נשמעות השיחות שהתקיימו בזמן אמת ברשת הקשר של מערך הבקרה בחיל האוויר. בשיחות משתתפים ארבעה דוברים עיקריים שמנהלים את הקרב מהקרקע: שמואל כסלו – הבקר הראשי, שישב במטה חיל האוויר בבור בקריה, צמוד למוטי הוד, מפקד חיל האוויר; רוברט עמית - מפקד יחידת הבקרה הדרומית, שהייתה ממוקמת בחפץ חיים ליד גדרה; יצחק ברקן - מפקד היחידה הצפונית, שהייתה ממוקמת בפסגת הר מירון, ומנחם זהבי, מפקד יחידת הבקרה במצפה רמון.
הטרגדיה מעל דימונה
הנעת המטוסים ביומו הראשון של המבצע החלה בשעה 6:50 וההמראה בוצעה בדממת אלחוט מוחלטת. מטוסי ההפצצה טסו בגובה נמוך, כשמעליהם מטוסים המצוידים בציוד אלקטרוני לחסימת מכ"ם. בהקלטה הראשונה ניתן לשמוע את שבירת דממת האלחוט וקבלת הדיווחים מגל התקיפות הראשון, שנמשך עד לשעה 9:05.
שדה התעופה של אבו-סוויר, בין קהיר לאיסמאעיליה, ספג את ההתקפות העזות ביותר בגל הראשון, כשלא פחות מ-27 מטוסים הופנו לעברו, בהם הטייס דני מנור. לרוע מזלו, טייס חיל האוויר המצרי התיישב על זנבו ושיגר לעברו טיל. מנור חש בפגיעה, דיווח עליה בקשר, הפעיל את כיסא המפלט ונטש את המטוס הבוער. הוא נפל בשבי המצרי, הועבר לכלא עבסייה בקהיר ושוחרר לאחר כמה שבועות במסגרת חילופי השבויים לאחר המלחמה. בהקלטות שומעים בין היתר את הדיווחים סביב נטישתו ונפילתו בשבי של מנור.
אחת התקלות הטראגיות ביום הראשון למבצע הייתה הפלת מטוסו של סרן יורם הרפז ז"ל מעל הכור בדימונה, לאחר שזוהה בטעות כמטוס עוין. במהלך תקיפה של בסיס חיל האוויר הירדני מטוסו של הרפז נתקל בחוטי חשמל והדבר פגע כנראה במערכות הקשר שלו. הרפז לא הגיב לקריאות בקשר וכאשר התקרב לאזור הכור אנשי הבקרה העריכו כי מדובר במטוס אויב שמתכוון לפגוע ביעד האסטרטגי. הם ירו לעברו טיל נגד מטוסים מסוג "הוק", המטוס הופל והרפז נהרג. בהקלטה ניתן לשמוע בין היתר את פקודת הירי והדיווח על נפילת המטוס.
הטופולב התרסק במחנה עמוס
הטייס מרדכי לבון, שהשתתף בהפצצת שדות התעופה המצריים בגל הראשון, הפיל מטוס מיג-17, אך כיסא המפלט של המיג פגע במטוס שלו וגרם לו נזק. הוא ניסה לחזור לבסיס אך נפגע מאש נ"מ, נטש את מטוס ה"אוראגן" הצרפתי שלו וצנח לים מול חוף עזה. בהקלטות שומעים בין היתר על החיפושים אחריו, וקבלת הידיעה שהוא נאסף על ידי סירה של האו"ם. לבון הועבר למצרים וכעבור עשרה ימים הושב לישראל, בהתערבות הצלב האדום. כתשע שנים לאחר מכן הוא נהרג בעת מילוי תפקידו בשירות מילואים פעיל.
"מיגים תוקפים את מגידו...לעלות על המיגים!" – נשמעים הדוברים בהקלטה במהלך הקרב מעל מנחת מגידו בעמק יזרעאל, ביום השני למלחמה. מדובר היה במפציץ עיראקי מדגם טופולב 16 שחדר לישראל דרך ירדן, בתגובה להפצצת שדה תעופה במערב עיראק יום לפני כן. המטוס הפציץ את נתניה ואת מנחת מגידו (שהטייסים העיראקים חשבו שהוא בסיס חיל האוויר ברמת דוד). לאחר מכן התרסק הטופולב על מחנה עמוס ליד עפולה, וגרם למותם של 14 חיילי צה"ל ולפציעתם של עשרות.
הפקודה: "לשתק את חיל האוויר של האויב"
היום גם הותרה לפרסום הפקודה המלאה ממבצע "מוקד", שתהליך גיבושה ארך כשנתיים. כבר בסוף שנת 1962 הורה מפקד חיל האוויר דאז, האלוף עזר ויצמן, לתכנן מבצע להפצצת שדות התעופה של מדינות ערב. עיקר התכנון הסתיים בסוף שנת 1964 והתעדכן בהמשך, בהתאם לשינויים.
פקודת האב שיצאה בחודש מרס 1967 נפתחה בדברים הבאים: "אי היציבות המדינית באזור, ההכנות למלחמה של מדינות ערב והפיקוד הצבאי המשותף, המתיחות הבלתי פוסקת לאורך הגבולות והרגישות סביב מקורות המים וחופש השיט – כל אלה מצביעים על אפשרות להתפרצות מלחמה כוללת בזירה. משימתו הראשונה של חיל האוויר במלחמה כזו תהא השגת עליונות אווירית נגד האויב העיקרי - מצרים, ונגד מדינות נוספות בהתאם להתפתחות המלחמה".
הפקודה כללה ארבע חלופות פעולה אפשריות - תוכנית א' למבצע שיתמקד רק במצרים, תוכנית ב' לתקיפה בסוריה בלבד, תוכנית ג' שכללה תקיפה משולבת נגד מצרים, סוריה וירדן ותוכנית ד' שכללה גם את לבנון ועיראק.
בפקודה יש מידע רב על שדות התעופה במדינות ערב, מטרות התקיפה, החימוש ועוד. התוכנית התבססה על נתון לפיו 58% מכלל מטוסי הקרב והמפציצים היו בידי מצרים. ההערכה של מפקד חיל האוויר דאז, מוטי הוד, הייתה כי אין סכנה לחזית מתואמת בין מצרים ובין שאר חילות האוויר של מדינות ערב. על כן, המטרה הייתה להשמיד את חיל האוויר המצרי עוד לפני שחילות אוויר אחרים מתערבים במערכה. הערכה זו היא שהכתיבה את השיטה שלפיה כל מטוסי התקיפה ישתתפו בהפצצת שדות התעופה המצריים בשלב הראשון.
בבסיס הפקודה עמד העיקרון שהדרך להשיג עליונות אווירית חייבת להיות התקפית ולא הגנתית. זאת מכיוון שחיל האוויר לא יכול היה לשמור על מערכת ההגנה האווירית בכוננות מתמידה, ולא היו לו מספיק מטוסי קרב או תותחי נ"מ כדי לנהל לחימה אווירית הגנתית. בנוסף לכך, היה גם הרצון להימנע ככל האפשר מקרבות אוויר מעל שמי ישראל.
המתכננים הגיעו למסקנה שלפיה יש לנטרל את יכולתם של מטוסי האויב לפעול מבסיסם, על ידי השמדת המסלולים בשדות התעופה. כך היה ניתן להבטיח שלפחות בשעות הראשונות המטוסים שנותרו בכוננות על הקרקע לא יוכלו להמריא, והמטוסים שיימצאו באוויר באותה עת לא יוכלו לנחות.
נקבע כי הגל הראשון של התקיפה יתבצע בין השעות 7 ל-9 בבוקר – מוקדם מספיק כדי שתישארנה שעות אור לתקיפה, אך לא מוקדם מדי כדי שתהיה ראות שמאפשרת המראות ונחיתות תוך כדי דממת אלחוט. המטרה הוגדרה בפקודה בבהירות במילים הבאות: "לשתק את חיל האוויר של האויב על ידי פגיעה במסלוליו והשמדת מירב המטוסים על הקרקע, תוך הגנת שמי המדינה וביצוע שאר משימות החיל על פי התפתחות המלחמה".
ואכן, כוונה זו התממשה במלואה, כפי שרמטכ"ל מלחמת ששת הימים, יצחק רבין, אמר בדברים שפותחים את סיכום המבצע שערכה יחידת ההיסטוריה בצה"ל: "כושרו של חיל האוויר הישראלי, תעוזת טייסיו ומסירותם של צוותי הקרקע שלו – הם שהעניקו לצה"ל את האפשרות לנצח במלחמת ששת הימים בזמן קצר, והם שמנעו סבל ואבדות בקרב האוכלוסייה האזרחית. שבירת כוחו האווירי של האויב, עד כדי השמדה גמורה כמעט, העניקה לחיל האוויר הישראלי עליונות מלאה ושליטה גמורה באוויר".
לפנייה לכתב/ת 
