מפונקים, נמאסתם / בעיטה חופשית

הולמר איולפסון מרים את היד ומחכה לנבדל, בעוד מהראן לאלה חוגג את ה-0:2 - אני בטוח שבכרטיסי הזיכרון של הצלמים באצטדיון סמי עופר יש עשרות תמונות שמציגות את הדרבי אתמול בצורה דרמטית וצבעונית יותר, אבל בעיניי יש משהו מאוד סמלי בתמונה הזו.

העסק קורס ומכבי חיפה ממשיכה לחכות שמשהו יקרה, שמישהו חיצוני יושיע, שהקוון ירים דגל, שהשם מכבי חיפה יעבוד מעצמו וירתיע, שהכסף הגדול יסדר את הרוח ואיכשהו זה יסתדר. אבל כבר שנים שזה לא מסתדר והמועדון עדיין תקוע עם היד כלפי מעלה ועם המבט שזועף הצידה.

די עם התירוצים. שחקני מכבי חיפה(צילום: זהר שחר)

תסתכלו שוב על הגול השני של לאלה ותראו כמה נרפות של שחקנים ירוקים יש שם. כמה חנן ממן מטייל נינוח באגף, כמה פיטים אזמי לא באמת נאבק על כדור הגובה וכמה הבלמים אפאתיים לקראת הכדור החוזר מהקורה. זה כבר מעבר לכדורגל ומערכים, זו רוח נרפית של קבוצה מפסידנית. ואל תטעו, זה לא היה מקרה חד פעמי. במאבקים רבים לאורך הדרבי שחקני הפועל חיפה נראו הרבה יותר מחוייבים לעבודה שלהם מאשר החבורה המפונקת שממול.

מאוד יכול להיות שהמאמן רנה מולנסטיין לא מוציא משחקניו את המיטב והוא צריך לשלם את מחיר הכישלון, אבל הגיע הזמן לכוון את החיצים גם לכיוון השחקנים. זה נוח לייבב שהמאמן לא מציב אותך בעמדה המתאימה, אבל מה עם לעלות לדרבי עם האנרגיה המתאימה? שיפסיקו להסתכל אל הקוון ויתחילו להיישיר מבט אל המראה. הם יגלו שם תמונה עגומה מאוד.

לא רק הוא אשם. רנה מולנסטיין(צילום: זהר שחר)

תאונה טלוויזיונית בשידור חי

יש רגעים שאתה צופה בטלוויזיה ונתקף במבוכה כל כך גדולה שהדבר הראשון שמתחשק לך זה לקבור את עצמך מתחת לשטיח ולקוות שהמוח האנושי בנוי מספיק טוב כך שהוא ידחיק את האירוע. רגע כזה חוויתי כשצפיתי אתמול בעימות של טל בנין וניר קלינגר בתוכנית "שבת ביציע". האייטם היה אמור לעסוק בדרבי החיפאי, אבל מהר מאוד הוא הפך להחלפת עקיצות והתנצחות ברמה ירודה במיוחד בין המנהל המקצועי של הפועל חיפה לפרשן שנראה כמי שארב להזדמנות הראשונה כדי לסגור חשבונות ישנים. בשלב מסוים קלינגר זרק משהו כמו "כיסא הפרשן גדול עליך, תיזהר לא ליפול ממנו" ובנין החזיר קונטרה שהשורה התחתונה שלה הייתה: אני שיחקתי באיטליה, ואתה לא.

זה היה כמו לצפות בהילוך איטי בתאונת דרכים מטומטמת להפליא בין שני נהגים שבדם שלהם התגלו אחוזים גבוהים מדי מהתערובת המשונה שכוללת ילדותיות, יהירות, חנופה זולה ואגו פגוע שמנסה לנצח ויכוח בכוח.

יש תוכניות שצריך לצרף אליהן תמרור: זהירות, ילדים בכביש.

מביך. ניר קלינגר(צילום: עוז מועלם)

ועוד שלוש הערות מלאות שמחה:

1. כיף לגלות שאחרי כל הלעג וההסתלבטויות יואב כץ כנראה בכל זאת עושה משהו נכון. ועכשיו שימליץ ליענקל'ה על ערב קריוקי, גם ככה הקבוצה שלו מזייפת.

2. כיף לראות את בית"ר ירושלים דוהרת ומשחקת התקפי, אבל כדאי שמישהו ישמור את שרון מימר על הקרקע. הוא חייב לזכור שכרגע הוא לא יותר מ"תומר קשטן החדש".

3. כיף לנתח את ההחלטות של ג'ורדי קרויף סביב צירוף המאמן החדש, אבל אפשר גם להעלות הרהור כפירה: האם ייתכן שאחרי כל הדיבורים המקצועיים המנג'ר פשוט לא אוהב לעבוד יותר מדי קשה?