חיבוק - ותמרור אזהרה. טראמפ מחכה לנתניהו
למרות הפרגון הפומבי שיקבל רה"מ בוושינגטון, בתוך החדר הסגלגל הוא ישמע דברים שלא ציפה להם: חזרה למתווה קלינטון ובוש, צמצום הבנייה בהתנחלויות ולחץ לחתימה על הסכם שלום אזורי
ביום רביעי הוא ייפגש, לראשונה מאז נכנס לתפקיד, עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, שהוא בדיוק היפוכו מבחינת המזג והאישיות. נתניהו מונע על ידי תחושות היסטוריות שנותנות לו להרגיש שהוא המושיע של העם היהודי. טראמפ בא לנשיאות כדי להעצים את האגו שלו והשקפת העולם שלו מושתתת על צמד מילים: "לעשות עסקה". הוא בא להנהיג כדי לעשות דיל.
נתניהו יודע על מה הוא מדבר בנושאים גלובליים ולכן מפגש הכוחות ביניהם יהיה מרתק, אולם הוא לא יהיה מסיבה של אהבה הדדית. טראמפ רוצה מנתניהו חומרים שיאפשרו לו לעשות דיל, את הדיל האולטימטיבי בין ישראל והפלסטינים, כפי שהוא עצמו הגדיר זאת. הוא אפילו ייעד את חתנו האהוב ג'ארד קושנר להיות המוציא והמביא.
כדי שטראמפ יוכל לעשות מה שהוא כל כך רוצה, עסקה, הוא צריך לקבל מנתניהו כלי עבודה, כלומר ויתורים. טראמפ יפתח את זרועותיו לרווחה לקראת נתניהו ואחר כך יסגור את שתי הידיים בתנועה כבדה של לחיצה - בוושינגטון אין ארוחות חינם.
נתניהו מגיע לבית הלבן שנמצא כעת במצב של כאוס מוחלט, אבל דווקא בנושא המזרח התיכון ניירות העבודה החלו להיערם והמסר הנשיאותי החל להתגבש. טראמפ לא ייתן לנתניהו אור ירוק להרחיב את הבניה בעומק יהודה ושומרון, גם כי הוא איש נדל'ן ומבין בבנייה, והוא יודע שככל שישראל תבנה יותר כך יעלם השטח שניתן יהיה להתמקח עליו עם הפלסטינים.
את שני הצדדים הוא ידחוף לויתורים, אבל נתניהו לא יקבל מה שכל כך ציפה ברגע שטראמפ נבחר - צ'ק פתוח עם אור ירוק לעשות כרצונו וכרצון הימין הקיצוני, ממנו הוא פוחד פוליטית יותר מכל.
ולפעמים החגיגה נגמרת מוקדם
נתניהו מגיע לבית הלבן במעמד שציפה לו כבר שנים ארוכות, כיקיר המקום. הנשיא טראמפ, שבכל הזדמנות טורח לציין עד כמה הוא מחבב את המנהיג הישראלי, ירעיף עליו מחמאות, חיוכים, וישדר לעולם כי כך מתנהגת וושינגטון הרשמית לאיש שהיא חפצה ביקרו.
אלא שביום רביעי טראמפ יציב לנתניהו תמרור אזהרה, כזה שאפילו לא חלם לקבל מנשיא רפובליקני. הוא יבהיר לו, בחיוך גדול, שהמסיבה נגמרה. שתנופת ההתנחלויות בעומק יהודה ושומרון איננה מקובלת עליו.
גם השגרירות האמריקנית, שאותה הבטיח להעביר לירושלים ביומו הראשון בתפקיד, תישאר בתל אביב. זו כבר לא רק גרירת רגליים של הנשיא, זאת החלטה. גם באופק הקרוב הוא לא יכריז על הכרה אמריקנית בירושלים המאוחדת כבירת הנצח של ישראל.
אמנם דייוויד פרידמן, שמיועד להיות שגריר ארצות הברית, הודיע בעבר שהוא מתנגד לפתרון שתי המדינות, אולם מהר מאוד הוא ימצא את מקומו כשגריר שמדווח לראש מחלקה במחלקת המדינה ולא כקובע מדיניות במעגל הקרוב של הנשיא. פרידמן יוכל למחות, אבל אם האינטרס של טראמפ יהיה להפעיל מכבשים למען יישום פתרון שתי המדינות, פרידמן לא יוכל להפוך את הקערה על פיה, למרות שלבו עם המתנחלים.
טראמפ עשה את התפנית שלו. גם חתנו קושנר שוחח עם נציגי מדינות ערב, גם הנשיא עצמו שמע ממלך ירדן תחזית קודרת לגבי האזור ויציבותו אם אכן תועבר השגרירות ומעמדה של ירושלים ישתנה.
פחות מחודש בתפקיד וטראמפ כבר הבין את מגבלות הכוח. פה גדול ושליפות מהמותן אלו דברים שאולי נשמעים טוב במסע בחירות חסר רסן ושובר מוסכמות, אבל במציאות אין לו יכולת לשנות סדרי עולם. בעוד שהמציאות הכתה בפניו כשבית המשפט הקפיא את צו ההגירה שהוציא נגד מוסלמים, טראמפ הבין שגם בביצה המזרח תיכונית הוא לא שחקן יחיד. יש אילוצים, מגבלות, רצונות ושאיפות.
לא במקרה הבית הלבן פרסם הודעה שהתנחלויות חדשות יהוו מכשול, שעות ספרות לאחר שיחה בארבע עיניים בין טראמפ למלך עבדאללה. המלך הירדני הבהיר לו שחגיגת התנחלויות והעברת השגרירות לירושלים זה כמו להבעיר מאגר חומר נפץ באזור שאין בו יציבות ממילא.
חזרה למתווה אובמה וקלינטון, בדרך לעסקה כוללת
טראמפ עשה סיבוב פרסה, והטיל על יועציו, בראשם קושנר, למצוא דיל הולם. הניירות שהונחו לפניו, כמו גם מפות האזור עם גבולות עתידיים, מסמנים את הכיוון. בשלב הזה הוא שואף לאמץ חלקים מהיוזמה הסעודית שמקובלת על הליגה הערבית, בדיוק כפי שעשה אובמה. הוא מתכנן להגיע לעסקה שלפיה גושי ההתנחלויות הגדולים יסופחו לישראל תמורת שטח חלופי לפלסטינים, בדיוק כמו שהציע לפניו הנשיא בוש.
טראמפ עדיין לא אמר זאת בפומבי, אבל הוא הבין כי רק פתרון שתי המדינות יוכל להתקיים. הוא לא המציא את הגלגל, הוא רק ממשיך לגלגל את מה שאמרו לפניו אובמה, בוש וקלינטון. טראמפ שואף עתה לעסקה גדולה, שהשותפים המרכזיים להשגתה יהיו בעלות הברית של ארה"ב - מצרים, ירדן וסעודיה. הכותרת של ההסכם - שלום מרחבי.
כבר כשנכנס לעסקי הבנייה המשפחתיים הוא רצה לעשות הכול בגדול, נוצץ, מזדקר לעין. זה הכוח שמניע את טראמפ. לא עסקה קטנה, זמנית, חסרת ברק או ניצוץ: הוא שואף להביא שלום חובק, ישראל מול כל העולם הערבי ונגד איראן. טראמפ יחזק את הציר הסוני שאותו הוא מתכוון לאחד נגד איראן השיעית, כדי לבלום את שאיפתה להפוך למעצמה אזורית. גם סטרטר למהלך הונח לפניו - ועידה אזורית בחסות אמריקנית כדי להתקדם. גם זה מונח על השולחן.
בימין הישראלי פתחו מוקדם מדי את בקבוקי השמפניה עם היבחרו של טראמפ. הוא אולי ילטף חזק יותר ופומבית את נתניהו, אבל מה שהוא מציע זה פחות או יותר מתווה אובמה. נשיא הולך ונשיא בא, ובכל הקשור לסכסוך הישראלי-פלסטיני אין חדש תחת השמש וגם אין פתרון קסמים. נתניהו יתקבל בוושינגטון בכבוד גדול, עם הרבה רעש וצלצולים נעימים לאוזן. אבל בבית הלבן הוא ימצא עצמו תחת אזהרה.
איראן, טראמפ והיחס לישראל
השאיפה של נתניהו היא להפוך את נושא הסכסוך לשולי בשיחה. כמו בכל פגישותיו בעבר בבית הלבן הוא רוצה להכות בכל התופים ולהזהיר מפני האיום האמיתי, הקיומי, איראן. גם כאן ישמע ראש הממשלה קולות שלהם הוא לא ציפה. טראמפ הבטיח במהלך הקמפיין שלו שביומו הראשון בתפקיד הוא יקרע לגזרים את ההסכם "האיום והנורא" עם איראן. הוא לא עשה זאת. הוא גם לא ימהר לעשות.
מלשכתו הובהר לשרת החוץ של האיחוד האירופי שממשל טראמפ יכבד את ההסכם. הוא יכול להשתלח בטוויטר בנשיא האיראני חסן רוחאני ולומר לו "תיזהר ממני", אבל הוא הבין שנסיגת ארצות הברית מההסכם עם איראן זה לא רק משבר מול האייתולות, זה שבירת כלים מול אירופה. מי שמכיר את טראמפ היטב, יודע שהפתיל שלו קצר והוא ממהר לאבד סבלנות. אם לא יגיע לתוצאות מספקות, הוא יאבד עניין. זה הדבר הכי גרוע שיכול נתניהו להביא לישראל, כי כידוע , ההפך מאהבה זו לא שנאה, אלא אדישות.
כדי שישראל לא תגיע למצב שבו הנשיא האמריקני אדיש כלפיה, נתניהו צריך לבוא עם תכנית ביד. להציג אלטרנטיבה. אם זה יקרה, נתניהו יפתיע גם את עצמו. יש להניח שהוא יתמוגג מכל הטוב שירעיפו עליו במעון האירוח "בלייר האוס", ויתבשם מהפרגון והמחמאות שיישמע מטראמפ. אחר כך הוא יחזור הביתה ויעשה מה שהוא יודע לעשות הכי טוב, למשוך זמן.