הקרב להצלת הדיונה האחרונה בנחל אלכסנדר

כל מי שנוסע בכביש החוף, בקטע שבין נתניה לחיפה, נתקל ודאי בשתי התופעות האלו: פקקים ארוכים ומעיקים וחולות זהובים שנישאים ברוח וחוצים את הכביש בצדו הצפוני של מחלף ינאי. החול הזה והכביש הזה נמצאים כעת במוקד של מחאה ציבורית-סביבתית חדשה, שמתמקדת בהצלת הדיונה האחרונה בנחל אלכסנדר מפני פרויקט בנייה ותשתיות גדול שיתקיים באזור.

לרוב, ארגונים ירוקים ושוחרי סביבה וטבע נוטים לעבור לעמדת מגננה או התקפה כשתכנית להרחבת תשתיות עולה על הפרק, אבל לפעמים כביש הוא דווקא הזדמנות חיובית. כך, למשל, תכנית המתאר הארצית לדרכים (תמ"א 3) טומנת בחובה פוטנציאל למתנה יקרת ערך לטבע המקומי, לרצועת החוף הייחודית שלנו ולאזרחי המדינה הצמאים למרחבים פתוחים באזור המרכז. הבעיה היא שמשהו השתנה, ובסופו של דבר נבחרה תכנית אשר לטענת תושבים ופעילי סביבה, הרבה פחות טובה לסביבה ולתנועה ויקרה יותר בשני מיליארד שקלים.

מבט מהדיונה לכביש החוף ולים(צילום: שחר שלוח)

לפי תמ"א 3 המקורית, קטע כביש החוף (כביש 2) מבית ינאי ועד גבעת אולגה אמור להתבטל והכביש אמור להמשיך מנתניה צפונה במקביל למסילת הרכבת ולקו התשתיות שצמוד לה, עד גבעת אולגה. התכנית נועדה הן להקל על התנועה והן לאפשר לחולות לזרום בחופשיות אל הדיונה שנמצאת מצדו המזרחי של הכביש.

הדיונה, שכלואה בין מושב חופית, כביש החוף, המחלף ונחל אלכסנדר, היא רק חלק אחד מרצף של שטחים פתוחים וערכי טבע שיכולים להינצל ואפילו להיות נגישים יותר לציבור, אילו התכנית המקורית תצא לפועל ולא תוחלף בתכנית חדשה - תת"ל 31 (תכנית התשתיות הלאומית החדשה) - כפי שמסתמן כעת.

"לסלילת הכביש על פי תמ"א 3 המקורית יש יתרונות חשובים: העבודות לא יפריעו לתנועה העוברת היום ובכביש החדש יהיו ארבעה נתיבים לכל כיוון - ולא שלושה בלבד כפי שנקבע בתכנית החדשה", מסביר ד"ר אריה רוזנפלד, יועץ אקולוגי ומומחה לשמירת טבע ולמשאבי טבע.

על פי רוזנפלד, לתכנית המקורית יש גם יתרונות לסביבה ולציבור: לאחר שקטע הכביש החדש ייסלל ממזרח והתנועה תעבור אליו, קטע כביש החוף הישן יפורק וכך יגדל רצף השטח הפתוח. דמיינו שבין חוף הים במערב, מסילת הרכבת במזרח, גבעת אולגה בצפון ומחלף בית ינאי וחופית בדרום יהיה מרחב אחד פתוח שבו עובר נחל אלכסנדר שזורם מהשומרון אל הים.

מבט מהדיונה לנחל אלכסנדר(צילום: שחר שלוח)

"לפי תוכנית המתאר הארצית לדרכים המקורית, תמ"א 3, משנות ה-70, נמחק הקטע של כביש 2 ממחלף בית ינאי בדרום, ועד צפון מזרח מכמורת", אומר רוזנפלד, "מנגד, תמ"מ 3/21 (תוכנית מתאר מחוזית), מתחילת שנות האלפיים כבר דיברה על שני כבישים – כביש החוף במתכונת המוכרת היום וכביש לאורך המסילה, המתחברים אחד לשני מצפון-מזרח למכמורת.

"במהלך הכנת התוכנית החדשה הציעה חברת נתיבי ישראל שש חלופות, שארבע מתוכן דיברו על ביטול חלק מהכביש הקיים, בכמה גרסאות. בחלופות אלה הכביש המהיר מחיפה לתל אביב הוא כביש 20, וכביש 2 במתכונתו הנוכחית הופך לכביש אזורי שמשרת את המושבים באזור ואת צפון נתניה. בגרסה הארוכה ביותר, מתבטל כל הקטע שבין מחלף בית ינאי לגבעת אולגה".

במצב כזה, השטח בין הנחל לגבעת אולגה, שכולל את פארק נחל אלכסנדר ואת הדיונה שבאזור שפך הנחל, יהיה נקי כמעט לגמרי מכבישים ויאפשר תנועה חופשית של בני אדם, בעלי חיים (חלקם נדירים) וחולות, שיוצרים יחד פיסת טבע ייחודית שמצויה היום תחת איום. למעשה, הרצף הפתוח יוכל להימשך גם לכיוון מזרח, מעבר לפסי הרכבת, עד לכביש 4,זאת באמצעות מנהרות או גשרים אקולוגיים.

מרחיבים את הכביש

אולם נראה שזה לא יקרה. בשלהי 2016 התכנס קבינט הדיור (שכולל בין היתר את שר האוצר משה כחלון, שר הבינוי יואב גלנט, שר התחבורה ישראל כץ, שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ, שרת המשפטים איילת שקד ושר הפנים אריה דרעי) כדי לדון בתכנית פיתוח חדשה, שמדירה שינה מעיני תושבי האזור ומכל מי שקיווה ליהנות מרצועת חוף רחבה ומוגנת יותר. על פי התכנית החדשה, שגם אושרה על ידי הוועדה לתשתיות לאומיות (ות"ל), במקום להסיט את הכביש מזרחה, יורחב כביש החוף במקומו הנוכחי.

"המשמעויות של החלטה זו", מסביר רוזנפלד, "הן הכפלת רצועת הדרך ללא מענה מספק לתחזיות התנועה; עבודות הנדסיות שישבשו את התנועה המסורבלת ממילא; עבודות נוספות לצורך חיבור עתידי אפשרי של כביש החוף לכביש 9 הרוחבי. כביש 9 כיום נעצר בכביש תל אביב-חיפה הישן (4), אבל להערכתי תוך כמה שנים יוגשו תוכניות להארכתו עד כביש 2; עלות גבוהה בשני מיליארד שקל מעלותה של התכנית המקורית (לפי בדיקה שבוצעה לבקשת תושבי האזור); ופגיעה בדיונה ובפארק נחל אלכסנדר".

(צילום: עתר פרידמן)

"בנוסף, אומר רוזנפלד, "מאחר שהמהירות המתוכננת לכביש המחודש היא 110 קמ"ש, התוואי הקיים היום אינו מתאים לה ולכן יהיה צורך בביצוע עבודות הנדסיות מורכבות למיתון הפרשי הגובה והפיתולים בכביש". המשמעות של צעד זה היא צורך בעבודות עפר מסיביות של חפירה ומילוי בלב פארק השרון, הכרוכות בעלויות גבוהות, בתקופת עבודה ארוכה יותר (חמש עד שבע שנים לעומת כשלוש) ובכרסום נוסף של מאות דונמים של שטח פתוח ויקר ערך.

הבעיות לא נגמרות כאן. "צריך לזכור גם שכביש 20 (איילון) מתקדם צפונה", מוסיף רוזנפלד,"ובסופו של דבר, נקבל גם את כביש 2 בתוואי הקיים וגם את כביש 20 בצמוד למסילה, במקום רק את כביש 20 בצמוד למסילה".

(צילום: עתר פרידמן)

תומכי התכנית החדשה אומרים שהיא תשפר את מצב התחבורה משום שהיא כוללת שני כבישים (20 ו-2) במקום רק כביש אחד. על כך אומרת עתר פרידמן, יועצת אקולוגית וחברה בוועד ישובי חוף חפר שנאבק בין היתר על שימור הדיונה, ש"הרחבת כביש 2 הוא פרויקט יקר, מיותר מסובך והרסני. כביש 20 יפתור את כל הבעיות לשני עשורים לפחות ובנייתו תיארך פחות זמן".

ד"ר מיכל בן -גל, עורכת דין ומומחית לתכנון ערים ואזורים, אף היא תושבת האזור וחברה בוועד שנאבק על שימור הדיונה, מסבירה ששיפוץ כביש החוף לא יספיק למטרות שנקבעו, "לכן המדינה תיאלץ לסלול בנוסף גם את כביש 20 לאורך המסילה. כך ביצוע שיפוץ כביש החוף על פי התכנית של קבינט הדיור הוא שיגרום בסופו של דבר לשני כבישים ענקיים ומחלפים, שיהרסו סופית את כל ערכי הטבע באזור. כל זאת בזמן שבתכנית המקורית יש כביש אחד שיספק את פתרונות התנועה וגם יועיל לסביבה".

מימין: התוכנית הישנה והתוכנית החדשה

רוזנפלד מותח ביקורת על התסקיר הסביבתי שבוצע כחלק מהכנת תת"ל 31, שאושרה על ידי השרים מקבינט הדיור: "התסקיר מראה שקיימים 'ערכי טבע' חלקם לאורך התוואי הקיים, וחלקם בתוואי הסמוך לתוואי המסילה, אולם אינו מתייחס מספיק לפוטנציאל השיקום שייווצר מפירוק הכביש הקיים וסלילתו בצמוד למסילה".

"בעבר ארגונים ירוקים תמכו בהרחבת כביש 2 במתכונתו הנוכחית, אולם אני מעריך שכיום עמדתם תשתנה, כיוון שברור שכביש 20 ימשיך אף הוא צפונה לפי תמ"מ 3/21".

על פי רוזנפלד, הגשרים שייבנו במסגרת התכנית החדשה יגרמו לפגיעה נופית קשה באזור שפך נחל אלכסנדר ויהפכו למחסום אקולוגי באזור החולי והרגיש. לעומת זאת, טוען רוזנפלד, חלופת המסילה והגשרים שיחצו אותה לא יגרמו לקיטוע משמעותי מעבר לקיטוע שגורמת המסילה כיום. תת"ל 31 מגדילה את קיטוע השטח הפתוח, דבר שמשמעותו לא רק הקטנת אזור המחייה של בעלי חיים וצמחים (ומרחב פנאי לבני אדם), אלא גם הגברת הסיכון עבורם. שועלים, תנים זהובים (שהם בעצם זאבים), נמיות, דורבנים, קיפודים וארנבים - כולם חיים באזור - לא עוברים שיעורי זהירות בדרכים.

תן זהוב(צילום: עתר פרידמן)

רצועת החוף של ישראל היא בית גידול יוצא דופן מסוגו בעולם ומאוכלסת במינים אנדמיים (מוגבלים גיאוגרפית לאזור). באזור המדובר שוכנת גם דיונה חולית נודדת מיוחדת במינה. פרידמן התאהבה בגבעת החול הזהובה הזאת כשהייתה ילדה ומשפחתה התיישבה באזור לאחר פינוי ימית בשנות השמונים.

"מדובר בדיונה נדירה", היא אומרת. "לא רק בחופי הים התיכון אלא בעולם בכלל, זאת בגלל הדינמיקה שמאפיינת אותה: הדיונה נבנית מחול ים (זה אותו חול שחוצה את כביש החוף ממערב למזרח מול חוף בית ינאי), הרוח מעיפה את החול אל נחל אלכסנדר, שמזרים אותו בחזרה לים - וחוזר חלילה".

החול בדרכו לנחל אלכסנדר(צילום: שחר שלוח)

בהשתנות המתמדת של הדיונה אפשר לחזות באופן בלתי אמצעי כשמטפסים עליה ורואים כיצד הרוח מרימה את החול לגובה של כמה סנטימטרים מעל הדיונה ומשגרת אותו לנחל. זו כמובן לא הסיבה היחידה לבקר שם. לאורך הנחל אפשר לפגוש צבי מים ואת הצב הרך הנדיר שהגדה החולית היא אזור ההטלה שלו. בלי מאמץ מיוחד, אפשר לראות קורמורנים, ברווזים, שלדג לבן חזה, פרפור עקוד, אגמיות, שחפיות וסיקסקים. על החול משורטטות עקבות של קרוונים ושועלים, חגבים מקפצים בעשב. זה גם ביתו של פרפר כחליל הגליל הנדיר.

אבל אפילו יותר מכל אלה, הקסם המיוחד של הדיונה הוא היותה גן שעשועים טבעי – מטפסים על החול, רצים כמה מטרים על הרכס, תופסים תנופה, קופצים, נוחתים בחול הרך וחוזר חלילה. "אהבתי לעשות את זה כילדה", מספרת פרידמן,"ואני עדיין עושה את זה היום בכל פעם שאני מבקרת בדיונה".

(צילום: עתר פרידמן)

רובנו, למרבה הצער, לא נוכל לעשות זאת כי הדיונה אינה נגישה. לדברי פרידמן, השבילים הנגישים שהובילו בעבר אל הדיונה נחסמו על ידי רשות הטבע והגנים. היום כדי להגיע לדיונה צריך להכיר את השבילים הנסתרים שמובילים אליה מתוך היישובים הסמוכים, וגם אז תיאלצו לטפס מעל מחסומי ברזל או לזחול מתחתם. אם אתם מצוידים בעגלת תינוק או בכיסא גלגלים, או אם אין לכם רכב פרטי, לא תוכלו להגיע אל הדיונה, אלא רק להציץ במה שנשאר ממנה מכביש החוף.

גם ילדים הם פסמופיליים

יהיו כאלה שיטענו שכאשר מצמצמים את נגישות הציבור לערך טבע, בעצם מגנים עליו מפגיעת האדם. אך מעבר לחוסר הצדק, זה גם לא מדויק. בפרסום שהוציאה החברה להגנת הטבע ב-2011 בנושא חולות מישור החוף, נכתב, "כאשר מטיילים פוקדים את החולות, הם מתחחים את תלכידי החול המלוכדים בקרום קרקע על ידי מרכיבים ביולוגיים, וכך מעודדים את נדידת החולות ומסייעים לשמירת ערכי הטבע והנוף האופייניים לדיונות חול בלתי מיוצבות".

במלים אחרות, הדיונה שליד נחל אלכסנדר זקוקה לבני אדם שיקפצו ויתגלגלו עליה. התיחוח נחוץ לדיונה, אחרת היא מתייצבת ומתאבנת. "תהליך ההתייצבות פוגע בערך התיירותי של החולות, ומביא עמו גם לשינויים בהרכב חברות הצומח והחי עד לכדי הכחדה מקומית של מינים פסמופיליים (מינים אוהבי חול)", מסבירים בחברה להגנת הטבע, "גם הילדים, שנהנים להתגלגל מראש הדיונה, הם 'פסמופיליים' - ומעדיפים דיונה חשופה מצומח להתגלגלות".

ילדה משחקת בדיונה(צילום: שחר שלוח)

לא רק שירותי תיחוח מספקים בני האדם. הדיונה זקוקה לאנשים גם כדי שיילחמו למענה. "חסימת הגישה אל הדיונה מונעת את הקשר של הציבור אליה ומצמצת את הסיכוי למאבק סביבתי להצלתה", אומרת פרידמן, שמרכזת מידע בנוגע למאבק בתכנית החדשה בקבוצת הפייסבוק "מצילים את הדיונה האחרונה בנחל אלכסנדר".

בעתירה לבג"צ, שהדיון בה יתקיים ב-27 במרס 2017, מבקשים ישובי חוף חפר לבטל את התכנית שאושרה ולהחזירה לשולחן המתכננים. "התכנית מציגה פגמים רבים בהליך קבלת ההחלטות, שיטת 'סלמי' במקום תמונת תכנון תחבורה שלמה ויעילה, ואינה מתחשבת בכיס של אזרחי ישראל, בבטיחותם, ובטובת הסביבה כולה," מסבירות פרידמן ובן-גל.

לטענת המתנגדים, תת"ל 31 מאיימת על הדיונה ועלולה לגזול מתושבי האזור ומכל אזרחי ישראל הזדמנות ליהנות משטח פתוח נגיש, נדיר ויפה, שטיול ובילוי בו מתאים לבני כל הגילים ויכול להשתלב ברחצה בים. לטענתם, גם לתת"ל 31 וגם לסלילת כביש חלופי על פי תמ"א 3 יש מחיר כלכלי וסביבתי, אך העלויות משני הסוגים יהיו כבדות הרבה יותר אם החלטתו של קבינט הדיור תמומש ובסופו של דבר ייסללו שניהם.

תושבי האזור הוותיקים זוכרים את שיעורי השחייה של ילדותם, שבהם חצו את נחל אלכסנדר, שהיה אז נקי, מגדת חול זהובה אחת לגדת חול זהובה אחרת. היום זה נשמע כמו חלום, אבל ייתכן ששיקום הנחל ואזור השפך הוא בהישג יד.