מסע האלונקות של מהנדסות העתיד

בשיתוף התעשייה האווירית

במלחמת לבנון השנייה היה זה הקצין תומר בוהדנה שנפצע קשה וצולם על האלונקה כשהוא מסמן “וי” בידיו. כמה שנים אחר כך, במבצע צוק איתן, תועד החייל עומרי מיכאלי שוכב פצוע על אלונקה כשהוא עטוף בדגל ישראל. שני החיילים ריגשו מדינה שלמה והפכו לסמל ישראלי, בין השאר משום שחיזקו את האתוס שצה”ל לא משאיר פצועים בשטח.

אלונקת השדה, שאין חייל שלא מכיר אותה, נמצאת בשימוש כבר שנים רבות. במהלך השנים שופרו החומרים שמהן עשויות האלונקות והן הפכו קלות יותר, אבל משום מה ההתקדמות הטכנולוגית של השנים האחרונות לא מצאה ביטוי במבנה שלהם. עכשיו מבקשות משתתפות המחזור השני של פרויקט “מהנדסות העתיד” להצעיד את האלונקה צעד גדול קדימה — ואולי גם להציל חיים.

תומר בוהדנה מפונה במלחמת לבנון השניה(צילום: אלעד גרשגורן)

יש צורך אמיתי

“מהנדסות העתיד” הוא יוזמה משותפת של התעשייה האווירית, "ידיעות אחרונות" ו־ynet, הנערכת זו השנה השנייה. מתוך מאות תלמידות מדעים מצטיינות מכל רחבי הארץ שהגישו מועמדות, התקבלו השנה לפרויקט מאה תלמידות, שזוכות בשבועות האחרונים להשתתף בסדרה של מפגשים קבוצתיים עם מהנדסות מובילות בתעשייה האווירית, שמשמשות להן מנטוריות ויחד עובדות על מציאת פתרונות טכנולוגיים פורצי דרך לבעיות מוכרות.

"הפרויקט שלנו, של תכנון אלונקה חכמה, נולד מצורך אמיתי בשטח", מספרת המנטורית בת־אל (33), מהנדסת תוכנה בתעשייה האווירית. "דיברתי עם חובש בצה"ל, שסיפר לי שכבר שנים לא נעשתה שום עבודה לקידום האלונקה המסורתית. אם נצליח לשפר את אופן נשיאת הפצועים על האלונקה ואת אופן הרתימה שלהם, זו תהיה קפיצת מדרגה גדולה שתסייע להציל חיי פצועים בזמן קריטי".

עומרי מיכאלי מפונה בצוק איתן (צילום: ישראל יוסף)

בת־אל, שלמדה באולפנה והיום היא אמא לחמישה ילדים, חששה בתחילה מהתגובה של הבנות כשתציע להן את הפרויקט, שעיקרו תכנון אלונקה קלת משקל וקטנת ממדים, שמתאימה לשליפה ולפריסה מהירה בתנאי שטח וכוללת שילוב חיישנים, סיבים אופטיים ואמצעי ניטור לקריאת מדדי גוף. "שאלתי את עצמי אם הנושא יעניין נערות בכיתה י”א", היא נזכרת, "חששתי שנצטרך לשווק להן את הנושא ולעשות עבודת שכנוע, אבל בסופו של דבר הן התחברו לנושא מהר מאוד והעלו רעיונות נפלאים ונבונים".

"אני מתנדבת במד"א, וישר התחברתי לנושא", מגלה מתן עזרא ממושב נהורה שבחבל לכיש. "כיום האלונקה הרגילה משמשת רק כאמצעי להעברת פצועים ממקום למקום, אבל לדעתי אפשר על ידי שימוש בננו־טכנולוגיה לזרז תהליכים ולבצע כבר על האלונקה פעולות כמו בדיקת דופק, סטורציה, ואולי אפילו לקיחת דם.

"מתוך הניסיון שיש לי בהתנדבות במד”א אני יודעת שסחיבת האלונקה אינה דבר נוח ולפעמים גם מסורבל. אני חושבת שאנחנו יכולות לבנות דגם של אלונקה חכמה שישלב טכנולוגיה שקיימת היום ויביא אפילו להצלת חיים".

רוצות להצליח באתגר

לצד בת־אל מנחות את הקבוצה גם המנטורית ד”ר אסתר דרוקר (64), מהנדסת בכירה בחטיבת ההנדסה והפיתוח, שעוסקת במחקר, פיתוח וייצור מחומרים מורכבים, ויעל גרניק (39), מהנדסת בחטיבת כלי הטיס הצבאיים במפעל מל”ט טכנולוגיות. בכל מפגש, לצד העבודה על הפרויקט זוכות התלמידות גם לשמוע הרצאות מפי נשים מעוררות השראה, שפרצו את תקרת הזכוכית בתחום ההנדסה, וכן לסייר במתקני התעשייה האווירית.

"במפגש האחרון ביקרנו במפעל המל”טים", מספרת בת־אל, “ובזמן הסיור עלה לבנות רעיון נוסף לפינוי פצועים מהשטח על ידי מל"ט. הן ישר עשו את החיבור והעלו נקודה חכמה, שאולי בעתיד לא נצטרך לסכן אנשים נוספים על מנת לחלץ פצועים".

אף שנפגשו לראשונה לפני כחודש בלבד, האווירה בין בנות הקבוצה מגובשת וחיובית. כולן חדורות תחושת שליחות ורצון להצליח במשימה. "לכל הבנות פה יש מוטיבציה להצליח", אומרת גלי סבן ממודיעין. "כשהתקבלתי למהנדסות העתיד מאוד שמחתי. הרגשתי שנפתחו לי דלתות להכיר בנות חדשות ולראות דברים שמעולם לא ראיתי".

(צילום: תומריקו)

"אני מנגנת בגיטרה ובפסנתר וגם אוהבת לצייר", מספרת גם עמית קרין מפתח־תקווה, שלומדת במגמת מחשבים וביולוגיה. "פרויקט האלונקות החכמות משלב את שתי המגמות שלי. אני באה ממשפחה של רופאים ומהנדסים, וזה בדיוק מה שמעניין אותי - לשלב בין התחומים. אני חוקרת את תחום קיפול האלונקה ומיקום האביזרים עליה, ובשל האהבה שלי לציור ולשרטוט אני מצליחה לראות את התמונה המלאה".

"אם הבנות אכן יצליחו לפתח אלונקה חכמה, זו תהיה האלונקה הראשונה מסוגה בעולם", מסכמת ד”ר דרוקר.

בשיתוף התעשייה האווירית