לא רק בוולנטיין: תמנונים מחזרים וזבובים מתנשקים
כיצד מתרבים מיליוני אלמוגי אבן פעם בשנה בים? מהי החשיבות של ליקוקים וצווחות אצל עטלפי הפירות? איך נראית מתנת הנישואין של זכר הפריזבוב הפלגית לנקבה? מדוע נועצים דגי חכאי המעמקים את שיניהם בבנות הזוג? חוקרי מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת ת"א מעניקים לכם הצצה למלאכת החיזור הסודית אצל בעלי החיים
כך עושים זאת האלמוגים והתמנונים
אזור תפוצה: ברחבי האוקיינוסים – מההודי ועד לפסיפי.
תעודת זהות: תמנונים הם סוג של רכיכות שאיבדו את הקונכייה במהלך האבולוציה והם בעלי שלושה לבבות ושמונה זרועות המכוסות בכפתורי הצמדה המסייעים לתמנון להיאחז באובייקטים שונים. היות והם חסרי כל שלד או קונכייה הם יכולים להשתחל דרך פתחים וסדקים קטנים ביותר.
תמנונים הם "אלופי" ההסוואה והם יכולים לשנות את צבעם והמרקם שלהם בתוך רגעים ספורים. בנוסף ליכולות ההסוואה המדהימות הם יכולים גם לפלוט ענן דיו בעת סכנה המסייע להם להתחמק מטורפים.
תוחלת החיים של התמנונים היא יחסית קצרה וישנם מינים החיים מספר חודשים בלבד בנוסף למינים החיים מספר קטן של שנים. התמנונים נחשבים לבעלי החיים האינטליגנטים ביותר מבין חסרי החוליות והם בעלי יכולות למידה, זכרון והתנהגות מרשימות מאוד.
תפריט בטבע: התמנונים במפרץ אילת ניזונים בעיקר מצדפות, רכיכות, סרטנים, תולעים ובעלי חיים אחרים החיים בעיקר בקרקעית הים.
חיזור גורלי: לעיתים קורה ששני תמנונים זכרים מגיעים לנקבה בזמן הרבייה ונאבקים על הזכות להפרות את הנקבה. המאבקים שלהם יכולים להיות אגרסיביים למדי, כאשר הנקבה לרוב ממתינה בצד והזכר המנצח זוכה להפרות את הנקבה.
הזדווגות וגידול צאצאים: אחת מזרועות התמנון נטולת כפתורי הצמדה בסופה ומשמשת להעברת הזרע לנקבה. הזכרים מתים זמן קצר לאחר הרבייה (בין שבועות לחודשים) והנקבה יכולה לשמור את הזרע אצלה למשך שבועות עד שהביצים שלה בשלות.
לאחר הפריית הביצים הנקבה מטילה כמויות שיכולות להגיע לעשרות אלפי ביצים. את הביצים הנקבה "מדביקה" במסתור מסוים ועד לבקיעת הביצים היא איננה אוכלת או מתרחקת ומתה גם היא זמן קצר לאחר בקיעת הביצים. מרגע בקיעתם התמנונים הקטנים עצמאיים וניזונים לבדם.
תום שלזינגר – דוקטורנט במחלקה לזואולוגיה, מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, אוניברסיטת תל-אביב
שם מדעי: Rousettus aegyptiacus
אזור תפוצה: מעמק הנילוס צפונה דרך ישראל, ירדן, סוריה ולבנון ועד טורקיה וקפריסין. בישראל נפוץ בכל הארץ.
תעודת זהות: עטלף גדול בעל עיניים גדולות ופנים שנראות כמו פני שועל או כלב. הכנפיים הם ידיים בעלות אצבעות ארוכות ועור מתוח ביניהן.
תפריט בטבע: בעיקר פירות – פיקוס, אזדרכת, תמרים, תאנים. לפעמים קצת פרחים.
חיזור גורלי: הזכר מתקרב לנקבה (תלויים הפוך מתקרת המערה), לוחש באוזנה (צווח) ומנשק את צווארה (נושך). לרוב זה יסתיים בגירושו. במקרה והיא מסכימה – מין אוראלי יאריך את ההזדווגות ויגביר את סיכויי ההפריה.
הזדווגות וגידול צאצאים: לאחר הריון של כשלושה חודשים הנקבה ממליטה גור אחד. היא מטפלת בו לבדה – במהלך רוב היום הוא תלוי עליה. היא מניקה אותו בחלב וכשהוא כבר יודע לעוף – לוקחת אותו למקומות האכילה האהובים עליה.
ערן עמיחי – דוקטורנט במחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב
שם מדעי: Schistopterum moebiusi
אזור תפוצה: רוב אפריקה הטרופית וצפונה עד וכולל חצי האי ערב ומדינת ישראל, המהווה גבול תפוצה צפוני.
תעודת זהות: אורך הגוף כשני מילימטרים וצינור ההטלה של הנקבה כחצי מילימטר נוסף. זבוב צבעוני, אבל רוב הגוף שחור או אפור, בעוד שהראש צהוב בעיקרו והעין הגדולה זוהרת, סגולה ברובה ועם פס אורכי צהוב.
תפריט בטבע: הבוגרים ניזונים מטל דבש ומזונות אחרים עשירים באנרגיה וכמו כן מהעברת מזון מאחד לשנייה (כפי שמתואר בסעיף הבא).
חיזור גורלי: זכר ונקבה שהגיעו לפרקם נפגשים על הצמח הפונדקאי, בתחום הטריטוריה עליה מגן הזכר מפני זכרים אחרים. הזכר מרקד אל מול הנקבה כשכנפיו פרושות ומציגות לראוה את דגמי הצבע שעל הכנפיים. נקבה שמתרצה נעמדת חסרת תנועה בזמן שהזכר שולף את חדקו ומפריש דרכו חומר קצפי לבן בעזרתו הוא בונה גוש קצף שצורתו כפטריה שגובהה כמילימטר אחד.
כשהזכר סיים את הפרשת החומר הוא נסוג מספר צעדים ומאפשר לנקבה לגשת אל "הפטריה". היא מתקרבת אל הפטריה, שולפת את חדקה ומתחילה להיזון ממנה. תוך כשנייה או שניות אחדות הזכר מקיף את הנקבה ומטפס על גבה. הנקבה שולפת את צינור ההטלה שלה שקצהו נתפס על ידי צבת מיוחדת שיש לזכר וכך מתחילה ההזדווגות כשהזכר על גב הנקבה כשהוא אוחז את קצה צינור ההטלה שלה, ואילו היא אוכלת את ה"פטריה". בחלק קטן בלבד מהמקרים
לרוב הזכר מתנתק ויורד מגב הנקבה רק כדי לשחזר את ה"פטריה" שחלקה העליון נעלם בבטנה של הנקבה. לאחר השחזור הם חוזרים ומזדווגים, והרצף הזה יכול לחזור עד חמש פעמים. בסופו של דבר הזכר יורד ואיננו משחזר את ה"פטריה" או שה"פטריה" נקלטה כולה אצל הנקבה.
התופעה שתוארה כאן כלולה במונח "מתנת נישואין". ללא קבלת מתנה זו הנקבה לא תשלוף את צינור ההטלה שלה, ולא תתרחש ההזדווגות.
הזדווגות וגידול הצאצאים: הנקבה דואגת לעתיד צאצאיה בכך שלאחר ההזדווגות היא מטילה ביצה או ביצים לתוך קרקפות (תפרחות) הצמח הפונדקאי הידוע בשם "פלגית שיחנית". הזחלים הבוקעים מן הביצים ניזונים מהתוכן המזין של הקרקפת, מתגלמים בתוך הקרקפת, והבוגר המגיח מן הגולם מגיח גם מהקרקפת, מחפש בן או בת זוג, ותהליך הזיווג חוזר חלילה.
ד"ר אמנון פרידברג, אוצר בדימוס באוסף החרקים הלאומי, מוזיאון הטבע על שם שטיינהרדט, אוניברסיטת תל אביב.
למרות שישנם בארץ ישראל גם מספר אלמוגים בים התיכון, מפרץ אילת הוא המקום היחיד בו יש לנו "שוניות אלמוגים" ואפילו מהמיוחדות בעולם.
בזמן כתיבת שורות אלו, אלפי קילומטר של שוניות אלמוגים (בעיקר בחוף המזרחי של אוסטרליה) נמצאות בסכנה מיידית עקב התחממות מי הים. באותו הזמן, שוניות האלמוגים במפרץ אילת ממשיכות לשגשג ולהכיל מגוון מינים מהגדולים ביותר ברחבי העולם.
אלמוגי אבן ידועים בשמם המדעי: Scleractinian corals
אזור תפוצה: אלמוגי אבן קיימים בכל סביבה ימית בעולם. המבנים הגדולים הנוצרים על ידי אלמוגי אבן, להם אנו קוראים שוניות אלמוגים מוגבלים יותר לאזורים הטרופיים בעולם. שוניות האלמוגים במפרץ אילת נחשבות כבין השוניות הצפוניות ביותר בעולם.
תעודת זהות: אלמוגים הם בעלי חיים פשוטים יחסית מבחינה אנטומית. מרבית אלמוגי האבן הם למעשה מושבה שיתופית של הרבה פרטים, כאשר יחידת המבנה הבסיסית של האלמוג קרויה "פוליפ".
כל פוליפ מתפקד כיחידת חיים עצמאית ומקיים את כל פעולות החיים: נשימה, אכילה, רבייה ועוד. אלמוגי אבן חיים בשיתוף עם יצורים סימביונטים אשר מבצעים פוטוסינתזה (תהליך הפקת אנרגיה מאור) ותורמים לאלמוג בו הם מצויים חלק מהחומרים אותם הם מפיקים.
לאלמוגי אבן צורות גידול וצבעים רבים והם בונים את "שוניות האלמוגים" שהן מבתי הגידול העשירים והמגוונים ביותר בכדור הארץ.
תפריט בטבע: בנוסף לתוצרי הפוטוסינתזה אלמוגים ניזונים מפלנקטון (יצורים קטנטנים לרוב אשר נסחפים בזרמי הים) בעזרת זרועות ציד המשובצות בסוללות של תאים צורבים המסייעים בלכידת טרף.
הזדווגות וגידול צאצאים: חיי המין של אלמוגים זה עניין מגוון ומורכב (בעצם של מי לא?) וקיימות אצלם אסטרטגיות רבייה שונות ורבות. בעוד שמרבית האלמוגים הם הרמפרודיטים, כלומר אותו הפרט הוא גם זכר וגם נקבה, ישנם מינים שהם גונוכוריסטים, כלומר כל פרט הוא או זכר או נקבה, וישנם אפילו מינים שיכולים לשנות את זוויגם מזכר לנקבה וחזרה בין עונות רבייה שונות.
כמו בעלי חיים רבים החיים על קרקעית האוקיינוסים והימים, אלמוגים משחררים למים את תאי הרבייה שלהם (תאי ביצה ותאי זרע), המוסעים עם הזרם וברוב מיני האלמוגים ההפריה עצמה נעשית בגוף המים.
נוצרת לרווה (פגית) אשר יכולה להסחף בזרמי הים ימים עד שבועות עד שהיא נתקלת במצע מתאים להתיישבות, נדבקת למצע, עוברת מטמורפוזה, מתחילה להפריש שלד גירני ונהיית לאלמוג צעיר.
הרבייה (או שחרור תאי המין למים) במרבית האלמוגים מתרחשת פעם אחת בלבד בשנה במשך זמן קצר וקשורה בשינויים עונתיים בטמפרטורות מי הים, במחזור הירח, ועוד. כמו בהרבה סיפורי אהבה, תזמון זה הכל.
אם אלמוגים ישחררו את תאי הרבייה שלהם שלא בסנכרון מושלם עם כל שכניהם מאותו המין, סיכויי הצלחת הרבייה יהיו קלושים ביותר.
ברגע אחד הקסם מתחיל. אלמוג אחד מתחיל לשחרר. מעין צברים עגלגלים ורודים, לבנים, צהובים המכילים מסה של ביציות וזרע שיצופו לאיטם לפני המים וייפרדו על ידי כוחות הגלים והזרמים. ואז עוד אחד ועוד אחד ופתאום עשרות או מאות אלמוגים משחררים בו זמנית במופע מרהיב שלפעמים נמשך כמה דקות בודדות בלבד.
האורגיה הכי גדולה בעולם. בתוך רגע, הים מתמלא במיליוני תאי ביצה וזרע, שנסחפים עם הזרמים, מתערבלים, ולבסוף מתאחדים ליצירת חיים חדשים.
הסקס הקבוצתי הזה מדוייק ומסונכרן להפליא, וקורה בדרך כלל בשעות הלילה החל משעת השקיעה. אם אלמוגים ישחררו את תאי הרבייה שלהם שלא בסנכרון מושלם עם כל שכניהם מאותו המין, סיכויי הצלחת הרבייה יהיו קלושים ביותר.
במפרץ אילת לכל מין אלמוג יש את המועד המיוחד שלו, בימים שונים, בחודשים שונים ובשעות שונות. מועד זה מתווך או מתוזמן בעיקר על ידי מחזור הירח.
תום שלזינגר – דוקטורנט במחלקה לזואולוגיה, מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, אוניברסיטת תל-אביב
שם מדעי: Coptodon zillii
אזור תפוצה: מרכז וצפון אפריקה והמזרח התיכון
תעודת זהות: דג החי בנחלים ואגמים. בעונת הרבייה הדגים הופכים צבעוניים עם בטן דומה ופסים על הגוף. הצבעים בולטים יותר בזכרים ולעיתים חלק מבטנם משחיר.
תפריט בטבע: ניזון מצמחית מים רכה ומחסרי חוליות ודגיגים.
חיזור גורלי, הזדווגות וגידול הצאצאים: בעונת הרבייה הזכר חופר גומה סמוך לאבנים או צמחיה ומחזר אחרי הנקבה ומזמינה להצטרף. הנקבה מטילה את הביצים בקן והזכר מפרה אותן.
לאחר מכן ההורים נשארים לשמור על הקן בתורנות. הם מגרשים דגים אחרים המתקרבים לקן ומאווררים את המים על ידי נפנוף סנפירים. לאחר בקיעת הביצים הדגיגים נשארים בחבורה ושוחים לאתרי התזונה מלווים על ידי ההורים. לאחר שגדלו הם פורשים בהדרגה מהמשפחה והופכים לעצמאים.
מתצפיות באקווריום מסתבר שלעיתים קרובות ההורים נשארים כבני זוג קבועים ונאמנים. לעיתים קרובות ניסיונות של מגדלי הדגים להחליף בני זוג נכשלים, והדגים שהופרדו מבני זוגם לא ממהרים להיכנס לזוגיות חדשה.
מנחם גורן – אוצר אוסף הדגים במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, אוניברסיטת תל-אביב
שם מדעי: Cryptopsaras coues
**לחכאי המעמקים אין שם עברי. הצעה לשם של פרופ' גורן
אזור תפוצה: כל האוקיאנוסים החמים, במים עמוקים מ-500 מטר.
תעודת זהות: דג קרקע עם גוף מגושם בעל בליטות עוריות המאפשרות לו להתמזג עם הסביבה. בקדמת גבו קוץ ארוך ובקצהו תוספת דמוית תולעת. הדג מנפנף ב"תולעת" המשמשת כפיתיון בחכה וטורף דגים הנמשכים לפיתיון.
האוכלוסיות במקומות אלה דלילות מאד וסיכויי המפגש בין הזוויגים של דגי קרקע אלה קטנים כיוון שיכולת השחייה שלהם ירודה מאד בגלל צורת גופם וסנפיריהם הקטנים. כדי להתמודד עם בעיית המפגש,
חיזור גורלי: הדגיגים הזכרים נמשכים לנקבות, נצמדים לגופן בעזרת שיניהם ולאחר מכן יש התחברות של עור הזכר עם עור הנקבה והשתלבות של מערכת הדם של שניהם. הזכרים נשארים זעירים (עד 1 ס"מ) והנקבות ממשיכות לגדול ולהגיע לגודל של 20-10 ס"מ.
לעיתים ניתן לראות 5-3 מחוברים לנקבה אחת. הזוגיות כאן היא לנצח. הנקבה, באמצאות מערכת הדם, מזינה את הזכרים שהפכו לטפילים. תפקידם היחיד הוא לספק לנקבה זרע להפריית הביצים שהיא מטילה.
מנחם גורן – אוצר אוסף הדגים במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, אוניברסיטת תל-אביב
שם מדעי: Diadema setosum
אזור תפוצה: אינדו פסיפי, הים האדום ולאחרונה גם הים התיכון (מין פולש).
תעודת זהות: קיפודי ים רגולריים מהנפוצים והחשובים ביותר בסביבה הימית באיזורים הטרופיים והסוב-טרופיים. צבעם שחור על פי רב והם בעלי קוצים ארוכים וארסיים המגיעים לגודל של כ 15 ס״מ (ומפתח קוצים שיכול להגיע עד לכחצי מטר).
הם חיים על קרקעית הים ונפוצים לאורך החופים מקו המים ועד לעומק של עשרות מטרים. למרות החשיבות האקולוגית העצומה של קיפודי הים הללו, הם סובלים ממוניטין מפוקפק בקרב בני האדם הנובע מהמראה המאיים שלהם.
האינטראקציה בין בני האדם לקיפודי הים הללו מסתיימת לרוב בכף רגל עטורה בקוצים ולמרות שדקירתם אינה מסוכנת, היא בהחלט כואבת וגורמת סבל רב.
תפריט בטבע: הם צמחוניים וניזונים על אצות וצמחי ים ומכאן גם החשיבות האקולוגית הרבה שלהם: הם נחשבים ל׳גננים׳ של שוניות האלמוגים כיוון שבתזונתם הם מווסתים את גידול האצות שמתחרות באלמוגי האבן ובכך מאפשרים את הישרדות ושגשוג שונית האלמוגים כולה.
חיזור גורלי: תהליך הרבייה בקיפודי ים מתנהל קצת אחרת. כמו במינים ימיים רבים אחרים, קיפודי ים אינם מזדווגים אלה משחררים את תוצרי הרבייה שלהם לגוף המים (בתהליך המכונה spawning) וההפרייה כמו גם ההתפתחות העוברית נעשות מחוץ לגוף בסביבה הימית.
למרות שבמרבית קיפודי הים וביניהם הנזירית ארוכת הקוצים, הזוויגים נפרדים (יש קיפודים זכרים וקיפודים נקבות), הם לא בוחרים את בני הזוג שלהם באופן פרטני אלה מעדיפים תהליך אלטרנטיבי שבו מספר גדול ככל הניתן של פרטים מסנכרנים את שחרור תוצרי הרבייה שלהם בזמן ובמקום.
ה"חיזור" בנזירית מסתכם לרוב בהתקבצות של מספר גדול של פרטים, זכרים ונקבות, בנקודה מסויימת בשונית ואז, בתזמון מושלם משחררת הקבוצה את תוצרי הרבייה שלהם למים להפרייה קולקטיבית.
הזדווגות וגידול הצאצאים: מרגע ההפרייה, המתרחשת כאמור בגוף ומים, אין דאגה לצאצאים והעוברים המתפתחים, שיבלו עוד מספר שבועות בעמודת המים, עומדים לגורלם.
רבים מהם לא ישרדו ויטרפו ע״י מגוון רחב של טורפים פוטנציאליים, אך חלקם הקטן, יסיים את מחזור ההתפתחות ויתגייס כבוגר כדי להוות את דור ההמשך של יצורים מרתקים וחשובים אלו.
עמרי ברנשטיין, פוסט דוקטורנט במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, אוניברסיטת תל-אביב וב- Natural History Museum Vienna
שם מדעי: Pipistrellus kuhlii
אזור תפוצה: ארצות הים התיכון והמזרח התיכון, מערב אירופה. נפוץ בכל הארץ – בדרום - בעיקר ביישובים.
תעודת זהות: עטלף קטנטן – יכול להיכנס בנוחות לקופסת גפרורים. בשוליים האחוריים של הכנף יש פס לבן – מכאן שמו העברי.
תפריט בטבע: חרקים מעופפים – יתושים, פשפשים, עשים וחיפושיות קטנות.
חיזור גורלי: עטלף זה חי בסדקים בקירות. הנקבות בחבורות של כמה עשרות והזכרים בודדים. בלילות הסתיו מתחילים הזכרים לבצע מעופי חיזור בהם הם שרים לנקבות. כל הזכרים עפים ושרים באותה סביבה, ביחד. נקבה שהתרשמה מזכר מסויים תפרוש איתו לסדק הפרטי שלו, תבלה איתו את היום, ולאחר ההזדווגות – תחזור לסדק הקבוצתי שלה.
הזדווגות וגידול צאצאים: ההריון מתחיל בסתיו אך התפתחות העוברים נעצרת למשך החורף. באביב ממשיכים העוברים להתפתח ולפני הקיץ מומלטים תאומים. הנקבה מניקה ומטפלת בהם בעצמה – באותה עת הסדק הקבוצתי מלא נקבות מטופלות בגורים. במהלך היום היא מחזיקה אותם מתחת לכנפיה. בגיל חודש וחצי הגורים מתחילים לעוף וחודש אח"כ הם כבר עצמאיים ועוזבים את האם.
ערן עמיחי – דוקטורנט במחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב.
לפנייה לכתב/ת 
