בגלל הכיפה של שכטר - סיפור קצר
יואבי לא הבין מדוע החלוץ שהוא אוהב חגג ככה מול סכנין. אבל כשקיבל הסבר, תיכנן משהו מיוחד לבית הכנסת
בצהרי השבת שעברה, כמיטב המסורת, יצא יואבי מביתו שבצפון הארץ, יחד עם אביו ואחיו הגדול לכיוון אצטדיון טדי. יואבי אוהד בית"ר מאז שהוא זוכר את עצמו, הוא נולד לזה, סבו אוהד בית"ר, אביו אוהד בית"ר וילדיו יהיו אוהדי בית"ר. בכל משחק יואבי מתעטף באותו צעיף שקיבל מדודו (שכמובן גם הוא אוהד בית"ר) בעונת האליפות הראשונה של גאידמק, זאת הייתה האליפות הראשונה גם בשביל יואבי. בכל שבת של משחק, יואבי מתעורר בדיוק בשבע מרוב התרגשות, הולך לבית הכנסת השכונתי עם סבא, חוזר לארוחת צהריים משפחתית ונוסע לטדי. מסורת משפחתית-ישראלית מקסימה.
באותה שבת שעברה יואבי התרגש במיוחד. הרגילו אותו שהמשחק מול בני סכנין חשוב בהרבה ממשחק רגיל, דרבי ממש. אל תטעו, יואבי מעולם לא שמע את אביו או אחיו הגדול קוראים קריאות גזעניות, הוא לא התחנך על שנאת חינם חלילה, וכשיהיה אדם בוגר, לבטח יכבד כל אדם באשר הוא אדם. אבל בכל זאת, כל משחק של בית"ר מול בני סכנין הוא משחק עונה.
בדרך חזרה הביתה, יואבי, בשונה מהרגיל, לא נרדם במושב מאחור. האדרנלין זרם לו בגוף והוא חווה הרגשה נפלאה. כבר יותר מדי זמן שבית"ר לא ניצחה את סכנין בטדי וסוף סוף יואבי חש את התחושה שהוא כל כך אוהב. "אבא, למה הערב שכטר התפלל עם כיפה כאילו הוא בבית הכנסת אחרי שכבש?" שאל יואבי (שמתעקש לא לדבר על אף נושא מלבד המשחק) את אביו שנהג. "הוא רצה להודות לבורא עולם על שעזר לו לכבוש,", ענה אביו. "אבל הוא כבר כבש העונה כמה פעמים, למה דווקא היום הוא החליט פתאום להודות לו בתפילה?" המשיך יואבי לשאול. "כי הערב הוא ערב מיוחד", התחמק אביו מתשובה כנה.
"תודה שחזרתם אלינו לשידור החי מהבוקר המיוחד הזה בבית הכנסת השכונתי, בוקר בו יואבי הופך מילד לגבר. להזכירכם - לפני רגעים מספר, סיים יואבי את חובתו כחתן בר המצווה באופן שלא ראו עוד בבתי הכנסת. עכשיו התמונה מתמקדת ביואבי וסבו שכבר היו אמורים להתחיל את הצעדה חזרה לביתם, כמו בכל שבת".
"איזה בושות עשית לי! אני עדיין מקווה שאתעורר מחלום הבלהות הזה!" צועק סבו של יואבי על נכדו מחוץ לבית הכנסת. "דווקא בבר המצווה שלך החלטת להתנהג ככה?"
"אני מצטער, סבא, לא חשבתי שזה לא בסדר", מצטדק יואבי בתמימות כנה.
"בכל שבת אתה בא איתי לבית הכנסת, מעולם לא התנהגת ככה! מעולם לא ראיתי מישהו מתנהג ככה! למה דווקא היום יצאת מדעתך?"
סבו של יואבי ממשיך לחפש הסבר הגיוני למבוכה הגדולה שגרם לו נכדו. יואבי מביט בסבו במבט עצוב, תמים ומלא אשמה - "חשבתי שהבוקר הוא בוקר מיוחד".
לפנייה לכתב/ת 
