אהבה שאינה תלויה בדבר - אוהדי מכבי חיפה

מכבי חיפה תסגור במאי הקרוב עונה שביעית במספר כשהיא במרדף אחרי הזנב של עצמה. אליפות היא מזמן מילה גסה, הגביע נראה כהבלחה של פעם ב-18 שנים וכל מה שנותר הוא הפלייאוף העליון. בקנה המידה של מכבי חיפה, רק מילה אחת תתאר את מה שהתרחש בעונות האחרונות בכפר גלים באופן שלא משתמע לשתי פנים: כישלון.

גם כוח ההרתעה, הניהול המופתי והיותה היעד מספר 1 של כל כדורגלן שעושה את צעדיו הראשונים על הדשא - כל אלה, עושה רושם, אבדו להם אי שם במרוצת השנים מאז 2010, הפעם האחרונה בה הניפו את הצלחת הנכספת בפאתי חיפה. ואולם, נדמה כי יש דבר אחד שהירוקים לא איבדו במורד הדרך, אולי אפילו הרוויחו מחדש - אהבת הקהל. חרף ריטואל האכזבות בשנים האחרונות ואיבוד ההגמוניה למכבי ת"א והפועל ב"ש, הקהל הירוק מצביע ברגליים ומוכיח פעם אחר פעם, בכל עונה ושבת מחדש - הוא כאן בכדי להישאר.

הקהל החיפאי(צילום: ראובן כהן)

באופן מפתיע למדי ובניגוד גמור לשנים עברו, הקהל של מכבי חיפה התבגר. דווקא ביציעים, התהליך הידוע לשמצה על כר הדשא, הושלם בהצלחה. התהליך הזה, למי שתהה, הוא תולדה של ההכרה כי לא לעולם חוסן. אין קבוצה ולא משנה באיזה ענף ,שנושמת אוויר פסגות מבלי שחוותה על בשרה אבק דרכים מהו.

ובכל זאת צריך לומר, עד לא מכבר, צמד המילים "קהל הצלחות" היה מוזכר באותה נשימה עם הקהל החיפאי. האליפויות הרצופות, ההופעות המרשימות באירופה וארון הגביעים שהתמלא לו בשצף קצף, יצרו במועדון הירוק בראשות יענקל'ה שחר את התחושה ש"לי זה לא יקרה", חטא ההיבריס לא פסח גם על הקבוצה הבכירה של העיר חיפה, שאט אט החלה להרגיש את המציאות טופחת על פניה, שנה אחר שנה.

בניסיון לקרוא תיגר על מאבק האליפות, החלו קברניטי המועדון לשנות לבלי היכר את פניו: שחקנים, אנשי צוות מקצועי ומאמנים הוחלפו בזה אחר זה. גיא לוזון הוא האיש השלישי במספר העונה על הקווים בסמי עופר. המטרות כמובן השתנו, ומדיבורים מבולבלים על אליפות אחרי הניצחון במחזור הראשון מול הפועל ת"א נותר רק זכרון מעומעם, והירוקים עומדים בפני שוקת שבורה כשהפלייאוף התחתון קרוב מתמיד. לבלי משים, אוטוטו סוגרת חיפה את העשור הגרוע בתולדותיה - תואר אחד בלבד מאז שנת 2010 (גביע המדינה בשנה שעברה). על היכולת, נוכח כל השינויים, מיותר להכביר במילים.

קרוב ל-20 שחקנים שוחררו, ביניהם לא מעט שחקני בית, כשבו בעת מגיעות לא מעט פנים חדשות למתחם האימונים בכפר גלים בניסיון נוסף להחזיר עטרה ליושנה. דווקא אחרי שידוד המערכות הזה וכשהציפיות הגיעו לגבהים חדשים, הגיעה שוב ההתרסקות המקצועית כשחיפה מסיימת כמעט כרגיל את העונה באופן מעשי כבר באוגוסט. זה אמנם קשה, אבל אם מחפשים בדקדקנות (פינצטה, מישהו?), אפשר למצוא סיבה אמיתית לאופטימיות ירוקה.

אגודת ספורט, לא כל שכן בספורט הישגי, דומה עד מאוד לחומר אנושי, כשהיא נמדדת דווקא ברגעים הקשים, כשהכל הולך הפוך או בעצם לא הולך בכלל. או אז היא חייבת לגלות אופי ולהרים את הראש כשהכל מסביב מחכים לנפילה ולמכת הנוקאאוט. והרי אין כמו שמחה לאיד במדינתנו הקטנה. העונה הזו היא הוכחה ניצחת שהקהל הירוק צלח את מבחן הבגרות שזימנה לו המציאות העגומה. חרף כל המוזכר לעיל, ההפסדים והיכולת המביכה משהו, וכשהיה נדמה שהנה תיכף נשמעות להן שריקות הבוז והקללות המוכרות כל כך מיציעי קריית אליעזר, הפתיע הקהל הירוק במפגן עוצמה מרשים כשהוא מלווה את השחקנים במחיאות כפיים ובעידוד בלתי פוסק גם אחרי שהשריקה נשמעה וברור לכל מצבה של הקבוצה.

רק כדי לסבר את האוזן אודות הקהל המדהים בירוק, כדאי לשים לב למספרים להלן: 22,275 אוהדים ירוקים משולהבים פוקדים העונה בממוצע את יציעי סמי עופר, משל הייתה הקבוצה בדרך הבטוחה לאליפות. אז זהו, רחוק מכך. מבט קצר על טבלת ליגת העל מספיק כדי לגרום לכל הנתונים האלה לקבל משנה תוקף. מקום שביעי, מרחק של 2 נקודות מהבטחת המקום ב...בפלייאוף העליון.

כמו אדם הלוקה בהלקאה עצמית, רצף האכזבות האדיר ומפח הנפש שמגיע לשיאו מדי חודש אוגוסט בסמי עופר בכל שנה קלנדרית, לא מונעים גם הם מהצבא הירוק לגדוש את היציעים בתקווה אמיתית, בפעם המי יודע כמה, לחזור ולאיים על הבכורה. השינוי שעבר הקהל הירוק נתן אותותיו גם ברחבי אירופה, ולראייה - הקהל של חיפה מוביל בגאון בגידול ממוצע הקהל באירופה. ליתר דיוק - גידול של 16,378 צופים, כשהיא מקדימה את מארסיי, אתלטיק בילבאו וספרטק מוסקבה.

אין ספק, סמי עופר הוא טריגר עיקרי בנתון המרשים הזה (שנכון לשנת 2014),. אם כי גם בכל העונות אחריהן הירוקים מובילים בממוצע הקהל במגרשי ליגת העל, שאשתקד עמד על 20,542 צופים.

אם כל זה לא עושה על חלקכם יותר מדי רושם, כדאי שתשימו לב לנתון הבא: 18,000 ימנויים יש לו, למועדון הענק הזה. מספר בלתי נתפס בקנה מידה ישראלי, רובם ככולם חוזרים כמעט מדי שבת לביתם בעונות האחרונות כשאכזבה ותסכול רבתי הם מנת חלקם.

"כל אהבה שהיא תלויה בדבר - בטל הדבר, בטלה אהבה.

ושאינה תלויה בדבר - אינה בטלה לעולם".

המשפט הזה, שמקורו במסכת אבות, ממחיש יותר מכל את האהבה של הקהל הירוק למועדון שלו. בסמי עופר, במשחקי החוץ, בשמש הקופחת ובמבול של הפסדים - המספרים רק בנסיקה. למי שעוד לא הבין את האמור, הקהל של מכבי חיפה מקבע בכל משחק את מעמדו כקהל הטוב בארץ. קיטונות של ביקורת, בצדק גמור למותר לציין, נשפכו על כל מי שקשור למועדון - החל בנשיא שחר, דרך המנהל המקצועי קרלסן ועד מאמן הכושר על ההופעות הנרפות במגרש.

דווקא יושבי האצטדיון המפואר במבואותיה הדרומיים של חיפה גורפים מחמאות מן הקצה אל הקצה. כעת, כל שנותר הוא לחכך ידיים בציפייה דרוכה שלקהל מספר 1 תהיה קבוצה זהה למידותיו. למי שתהה, לי אין ספק - האימפריה עוד תחזור!