"קזנובה מווילנה": יומן פורנוגרפי
ספרו של אברהם אורי קובנר, מראשוני המבקרים בתולדות הספרות העברית, מתאר את חיי המין של המחבר במשך עשורים, ומותח קווי דמיון בין יחסים נצלניים ליחסי כותב וקורא
דונלד טראמפ השתמש בביטוי "דיבורים של חדר הלבשה" כדי לגמד הקלטות שלו מתרברב על מעשים של תקיפה מינית; כדי להסביר את העונג שמסב דיבור לא מכובס, לא מהוגן, משוחרר מהקודים שנכפו עליו כדי להיחשב לבן תרבות. "תהליך ההפשטה של האישה ה'הגונה'", מדווח אברהם אורי קובנר, "משלהב את דמיוני יותר מכל, מבקש את ההתפעמות מהשליטה. כל אישה צעירה והגונה קדושה עבורי וחילולה הוא שיא העונג".
הטקסט השלישי בקובץ, 'האחת והיחידה', מתאר פרשה מחיי הנישואים השלישיים של קובנר. הוא סובב סביב הרגע שבו אשתו הצעירה של "קשישון" מלומד, בן דמותו של קובנר - מגלה ארכיב מכתבים וכתבים המתעדים את חיי המין הענפים של בעלה לאורך חייו, לפני נישואיהם ובמהלכם. במושגים מיושנים, הנערה נחשפת לדיוקן של חוטא, תאוותן, לחיי זימה מסודרים עם מצבור גדול של נשים, בהן ידידותיה, נשים מהוגנות ונשואות. במונחים עכשוויים, האישה הצעירה מגלה את ההתמקצעות המתמשכת של בעלה כצרכן מין.
יש משהו עקר בניסיון להפיק מהכתבים האלה תגובה חזקה או משמעות. לגנות אותם? להיגעל? להתפעל מהערטול העצמי הבלתי מתחסד? כל אלה מתגמדים ביחס לאופן שבו קובנר מותח קווי דמיון בין יחסי מין תועלתניים, מכניים, ליחסי כותב וקורא. הגודש והחזרה הן העיקר ולא ההתמקדות בתיאור אחד, ביחסים ספציפיים. אין "אחת ויחידה" - ישנן "מאה ידיים ושפתיים". ישנו הקטלוג.
'קזנובה מווילנה' הוא שם היתולי ומטעה לקובץ שבמרכזו שלושה טקסטים מאת קובנר, יהודי ליטאי מומר ורב־עלילות שחי במאה ה־19, מראשוני המבקרים בתולדות הספרות העברית, מחבר רומנים, טורי דעה, ומי שידוע בעיקר בזכות חילופי מכתבים שניהל עם דוסטוייבסקי, בעודו כלוא באשמת מעילה בנקאית. בניגוד לכישרון הספרותי המוגבל שקובנר מציג כאן רוב הזמן - כישרונו המובהק מתגלה ביכולת להביך קוראים, לגרום להם להסתחרר סביב הניסיון למצוא הצדקה לעיון ביומנו הפורנוגרפי; להסביר את ערכו כמסמך פסיכולוגי, היסטורי, תרבותי.
שלושת הטקסטים נכתבו בעשור האחרון לחייו. 'מרשימותיו של יהודי' מתאר סיפור התבגרות המוביל לנטישת אורח חיים מסורתי־קהילתי על מנת להשתלב בחיי ההשכלה והמודרנה. בשלב זה בחייו, הביוגרפיה הממשית של קובנר היא ארוחה דחוסה של מהפכים וחילופי זהות - גניבות, מאסרים, גלות בסיביר; פרשות שדוחקות הצידה את הקטטות שניהל בצעירותו עם בכירי הספרות והעיתונות העברית בנות זמנו, שרק החלו להתגבש.
"קזנובה והאחיות" של אוגוסט לרו
בין שני אלו מצוי היומן הפורנוגרפי של קובנר, שעומד בלב הקובץ, ומתאר את התבגרותו המינית, כסיפור פרטי ותקופתי. בתחילתו מופיעים תיאורים גלויים, היתוליים, שגובלים באונס ובתקיפה. המשך החיבור עובר משחזור זיכרונות לסגנון יומני. הכותב הוא כבר איש מנוסה, בקיא בהלכות העולם. השכלתו, מעמדו, הכסף שעומד לרשותו, מתמצים ביכולת לנהל משא ומתן על שירותי מין מסודרים עם מאהבות בתשלום. קובנר, שתיעד במשך עשורים את חיי המין שלו ואגר את ביטוייו הכתובים, היומיומיים, הופך אותם כאן לחיבור אחיד, מחולק לפרקים, כמו־מחקרי לעיתים. בתחילת היומן, דמויות הנשים מזכירות דמויות במטווח: סימני זיהוי של מעמד, גיל, איכות חיצונית של איברים. ככל שמתפתח הדיבור העסקי בין הכותב והנשים, ניכרים בצורה חדה יותר תווי אופי וקווים ביוגרפיים בדמותן.
קובנר מציע את הערטול והביזוי הטקסטואלי שלו עצמו כמתנה לקורא - חושף כביכול את טבעו האמיתי והנסתר כיהודי חרמן, גם אחרי שהתנצר, התחתן, התמסד. כותב היומן והקורא המציצן מוזמנים לשתף פעולה. לחקות אולי את המשא ומתן שקובנר הקשיש מנהל עם אלמנות צעירות ונזקקות: להפסיק לשחק אותה, להיפטר מהלבוש המיותר, הממשי והמטפורי, שחוצצים בין היד והעין ל"קודש הקודשים" בלשון קובנר; "פוסי" בלשון הנשיא הנבחר טראמפ.
קובנר מתאר את עצמו בעיקר במצבי חוסר סיפוק. גמירה מכנית שלא מסתיימת בפורקן ממשי, באורגזמה. הוא משתמש בז'אנר ספרותי שאמור לחרמן ולגרות בעיקר כדי לתאר הוויה של התרוקנות אפורה ומעגלית. מי שהחליף צורת חיים אחרי צורת חיים, אידיאולוגיה אחרי אידיאולוגיה, גוף אחרי גוף, לא יכול לחוש בטעם ממשי של חטא, התבזות, התעלות או חרטה.
טראמפ. "דיבורים של חדר הלבשה"(צילום: AFP)
כשליש מהקובץ, כמאה שנה לאחר מותו של קובנר, נכתב בידי חוקרת הספרות סבטלנה נטקוביץ', שגילתה בארכיון מוסקבאי את הטקסט המרכזי והסנסציוני מהשלושה. כמתרגמת, מהדירה וחוקרת, נטקוביץ' תופרת סביב היומן הפורנוגרפי את החליפה ההולמת שמאשרת ומאפשרת מפגש רשמי, ממוסחר, אמנותי־אקדמי בין קובנר לקהל קוראים מודרני. לעיתים נדירות ביותר טקסט ספרותי בעברית זוכה להתעטף בחליפה כזאת - ולקבל הקשר היסטורי ותרבותי מדויק ועדכני מבחינה מחקרית.
במידה מסוימת, קובנר ונטקוביץ' מציעים לקוראים עכשוויים התבוננות מפורטת, מחכימה, בחוויה דומה לבהייה במסך המתחלף של טינדר ("הבטן הידלדלה קצת, כנראה בעקבות הלידה; ירכיה היו גבשושיות"). קובנר מגלם מעין סוכן מדעי־ספרותי. גופו וכתביו עומדים לשירות קוראים ועורכים פוטנציאליים שיעשו סדר ויפרשו את דיווחיו.
הספר המוזר הזה, המדכדך לעיתים, מציע להיפרד ממנו באימוץ ההנחה הבסיסית של קובנר: איברי מין אנושיים הם דבר מעניין. הביטוי הספרותי, האינטלקטואלי, האסתטי, ההיסטורי אינו אלא תירוץ לכסות ולגלות אותם שוב ושוב מחדש.
"קזנובה מווילנה", אברהם אורי קובנר. מרוסית: סבטלנה נטקוביץ'. הוצאת דביר. 384 עמודים
הביקורת פורסמה במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות".
לפנייה לכתב/ת 
"קזנובה והאחיות"
'קזנובה והאחיות' של אוגוסט לרו
מומלצים
