40 שנה לווירטון: צסק"א אכלה אותה

כשאני רואה כיום את מכבי תל אביב על כל חולשותיה ומחדליה, אני נהנה לחשוב ולהיזכר כי לפני 40 שנה זה היה אחרת. אז טל ברודי שם את הקבוצה של המדינה על המפה, עם המשפט הידוע שלו, "אנחנו על המפה ונשארים על המפה", אחרי הניצחון הסנסציוני, אולי הגדול ביותר בתולדות מכבי ת"א, בווירטון שבבלגיה על צסק"א מוסקבה 79:91, בהדרכת מאמנה היהודי דאז אלכסנדר גומלסקי.

השבוע מיד אחרי הניצחון הדחוק של מכבי ת"א על מכבי אשדוד בחצי גמר גביע המדינה, פנה אליי עורך הספורט של ynet וביקש שאכין כתבה לציון המאורע החגיגי שהתרחש בדיוק היום לפני 40 שנה, ב-17 בפברואר 1977, וזכה אז לכותרות והדים נלהבים ברחבי תבל.

העיתון בבוקר שאחרי. פיסת היסטוריה(צילום: ארכיון ידיעות אחרונות)

זר לא יוכל להבין את החיבור הנפלא ההוא של כל הקבוצה, זו לא הייתה קבוצה רגילה. אז לא היו יחסים דיפלומטיים בין ישראל לבריה"מ. הרוסים, יותר נכון סובייטים, עמדו על כך שהמשחקים בין מכבי ת"א לצסק"א מוסקבה יתקיימו מחוץ לרוסיה וכמובן שגם לא בישראל.

מכבי ת"א שובצה אז בשלב המוקדם עם זברויובקה ברנו הצ'כית וצסק"א הרוסית. גם עם צ'כוסלובקיה (עוד הייתה מאוחדת) לא היו לנו אז יחסים דיפלומטיים והמדינה הקטנה, היפה והסימפטית הזו פעלה בהתאם להנחיות הסובייטים. שתי הקבוצות סירבו להגיע לארץ ומכבי ת"א זכתה בניצחונות טכניים. לאחר מכן הודיעו הסובייטים כי יסכימו לקיים את הגומלין רק במדינה נייטראלית, בלגיה לצורך העניין, וגם הגומלין נגד הצ'כים התקיים בווילוורד, אף היא בבלגיה, יממה לפני המפגש עם צסק"א.

שמעון מזרחי ואמנון אבידן (יו"ר הוועדה המקצועית של המועדון) עמדו על כך שאם הסובייטים והצ'כים אינם מוכנים לארח את מכבי ת"א אצלם, גם על המשחקים האלה להפוך לניצחונות טכניים. אבל ארבעה ניצחונות טכניים באותה עונה היו יותר מדי עבור אנשי ההתאחדות האירופית שלא הסכימו למצב כזה. מה גם שהמעמד של הרוסים בפיב"א היה חזק פי מאה מזה של מכבי ת"א. אז עוד לא היינו מפונקים בשידורי טלוויזיה בכל ענפי הספורט המרכזיים (וגם הפחות מרכזיים), מדי יום וכמעט בכל שעה. משחק כמו זה בווירטון היה חריג בנוף ונתן הרגשה של חגיגה כמעט חד-פעמית.

השמחה בארץ(צילום: ארכיון ידיעות אחרונות)

האיש הנכון במקום הנכון

לא היה מאמן מתאים יותר למשימה הזו, מאשר רלף קליין ז"ל. לפני המשחק נגד ברנו בווילוורד, הוא כבר החל ב"מלחמה פסיכולוגית" ועוד באוטובוס דיבר על שני ניצחונות צפויים. הוא הטריף את כל אנשי התקשורת מישראל שהיו שם והחלו ב"שידורי דמה" שמכבי ת"א גברה על הענקית הרוסית.

אלכסנדר גומלסקי ושחקניו הגיעו לראות את ה"קבוצה היהודית", כפי שכינו בברית המועצות את מכבי ת"א. במהלך המשחק נגד הקבוצה הצ'כית ישבו משועממים, לעגו כמעט לכל סל או צעד של ברודי, אולסי, מיקי, ארואסטי, שוקי שוורץ ועוד... היחיד שיצא מפוחד מהיכולת של מכבי ת"א, היה המאמן גומלסקי, שהבין כי מצפה לו ולשחקניו משחק קשה מאוד. הוא ניסה לגבות מידע מהישראלים שהכיר ויצר איתם קשר בשירותים, בלובי במלון או באיזו פינה נסתרת.

מי שהבהילו אותם במיוחד היו הצופים ביציע, כולם רוסים לשעבר, מתנגדי ה"נבחרת" של מולדתם. באולם של 200 מקומות בקושי התקבצו קרוב ל-1,000 איש נושאי שלטים ודגלים עם כתובת אחת ברורה: "עם ישראל חי". כולם יהודים, רובם כאלה שהצליחו לברוח בדרכים לא חוקיות מהקומוניזם ששלט בבריה"מ, כולל כאלה שכבר היו עצורים בבתי סוהר.

קליין. הכין את כולם לניצחון(צילום: AFP)

שנים לאחר מכן כשנפתחו שערי היציאה מבריה"מ, פגשנו בהם בהמוניהם. "זוכר אותי מווירטון?", פנה אליי איש מבוגר שהתגורר עם משפחתו באנטוורפן ועשה עלייה לבאר-שבע. "באתי אז עם נכדי הקטן אליך ומילאת אותנו במזכרות ושוקולד מארץ הקודש".

זברויובקה לא היוותה יריב (76:91) ובדרך משם, באוטובוס לעיירה וירטון, רלף כבר היה בטוח בניצחון. "ראיתי את פני השחקנים, הבחנתי גם בתנועות הגוף של אלכסנדר גומלסקי, שנראה ונשמע מודאג מאוד. אנחנו הולכים לנצח במשחק. יהיה לכם זיכרון לכל החיים ולא רק לכם, גם לילדים ולנכדים".

בווירטון הקטנטנה היו בקושי שניים ורבע בתי מלון. הכשירו גם טירה וארמון מלפני אלף שנה והפכו אותם לחדרים להשכרה. אפילו חדר האירועים היה קטן מלהכיל את כל אנשי הקבוצה. קליין, איש יקר וחבר אמת, רצה שעיתונאי יתעד לו את האירוע עוד לפני המשחק, כי היה כל כך בטוח בעצמו ובקבוצה שינצחו. הוא הזמין אותי לשבת בחוץ על המדרגות במלון ביחד עם כל השחקנים והמנהלים.

אחרי ארוחת הצהריים, רלף היה במיטבו ונאם: "אנחנו מנצחים במשחק הזה. קיבלתי הודעה מההוא למעלה, כל הקהל כאן יהיו יהודים וזה הולך להיות ערב שלא יישכח". וכך אכן היה - את התוצאה 79:91 לא ניתן למחוק מספרי ההיסטוריה. HAPPY END מספר 1.

אלכסנדר גומלסקי. מאמן האימפריה הרוסית(צילום: איי פי)

תוך כדי גם חגגו את יום הולדתו ה-23 של מיקי ברקוביץ', מי שיהפוך בהמשך לגדול שחקני הכדורסל בישראל. השחקנים, האוהדים היהודים המקומיים וקומץ הישראלים שנסעו לבלגיה לא ידעו מה לעשות עם עצמם. בין הנוכחים היה גם ליאון ונדל, יהודי-בלגי שהיה מארגן המשחקים במפעל. הראש היהודי שולט בכל, אתם יודעים. הוא חשש שהנייטראליות שלו תיפגע בגלל קיום המשחק בבלגיה אבל כשראה את כל ההמולה סביבו בסיום, חשב לעצמו 'בשביל זה ארגנתי את המשחק'. HAPPY END מספר 2.

אפילו המרכזייה בלונדון קרסה

הנהלת מכבי ת"א, אנחנו העיתונאים (7-8 במספר) ועוד כמה אוהדים התגוררנו 70 ק"מ מווירטון, סמוך לגבול עם לוקסמבורג. סגרנו מראש עם המערכות בארץ שאת החלק הראשון מהדיווח נעביר מווירטון. את החלק השני, זה שמיועד לעמוד הראשון של העיתון, היינו אמורים להעביר טלפונית ב-01:00 בלילה בערך. אבל כשחזרנו למלון השוער שקיבל אותנו בחושך מוחלט אמר שהמרכזייה סגורה בין 23:00 ל-07:00 בבוקר. כמעט התעלפנו.

ברודי וברקוביץ'. צסק"א הייתה צעד בדרך לגביע(צילום: יוסי רוט)

כולנו החזקנו סיפורים מפוצצים ולך תמצא איך להעביר. בחוץ מזג אויר סוער, 20 מעלות מתחת לאפס והכל קפוא. שני חברי הנהלה, בן צ'ורלי ז"ל ואמנון שלאין (יבל"א), התנדבו להסיע אותנו למרכזיית הדואר בלוקסמבורג, אותה הקפנו לפחות 12 פעמים עד שמישהו פתח לנו. דומני שאת המנהל הזעקנו מהבית. ירדה לכולנו אבן מהלב ובמערכות בת"א היו משוכנעים שקרה לנו משהו. שמעון מזרחי לא ידע את נפשו מרוב שמחה והתיישב באמצע המברקה על הרצפה, כשהוא דואג כמובן שהאבק לא ישאיר איזה כתם על החליפה שלו. HAPPY END מספר 3.

בהתאם לתכנון מראש, ללא קשר לתוצאה, העבירה הקבוצה את סוף השבוע במלון צ'רצ'יל המפואר בלונדון. לי כעיתונאי זו הייתה חוויה של פעם בחיים. כל מי שנותר בארץ ולא הצליח לתפוס את גיבורי הניצחון אחרי המשחק, התקשר למלון בלונדון והמרכזייה שם קרסה לכמה שעות. הייתי אורחו של מנהל המלון לכמה שעות והסברתי לו מה הולך... לעומת המתרחש היום, כל זה נשמע כחלום גדול.