המהפך של אורט לוד: "מישהו במדינה נרדם"
בתוך ארבע שנים חולל ד"ר משה הרשקוביץ מהפך של ממש בבית הספר אורט לוד שאותו הוא מנהל, והפך אותו מדוגמה להסללה למודל להצלחה. אולי זה קשור דווקא לעובדה שהוא בא מחוץ למערכת החינוך. "תמיד ידעתי שאנשים הם מחוללי השינוי"
בשיתוף "חותם"
ארבע שנים בלבד חלפו מרגע שנכנס ד"ר משה הרשקוביץ לתפקידו כמנהל בית הספר אורט לוד. בכנסת, בארבע השנים האלה מספיקים רוב הח"כים לעשות כלום. במקרה של ד"ר הרשקוביץ, זה מספיק זמן כדי לחולל מהפך אדיר. ב-2014, למשל, רק 44% מתלמידי בית הספר היו זכאים לתעודת בגרות. היום כבר 78% מהתלמידים זכאים לבגרות. אז לא הייתה אפילו מגמת 5 יחידות במתמטיקה, והיום 14% מהתלמידים לומדים ל"בגרות איכותית" (מתמטיקה, פיזיקה). "מישהו במדינה נרדם", אומר ד"ר הרשקוביץ, "ואם אנחנו, אנשי החינוך, לא נבין שהנוער שונה, בעל שפה אחרת, לא נוכל להצעיד את החינוך קדימה".
ב-7 במרס: ועידת החינוך של ynet ו"ידיעות אחרונות". לכל הפרטים - היכנסו לאתר
את תוצאות הגישה הזאת אפשר לראות בקלות בשטח, גם במספר התלמידים שקפץ מ-412 ל-700, ובעיקר במספר המורים שגדל מ-42 ל-75. רובם גויסו באמצעות חותם - תכנית לפיתוח ולהכשרת קהילת מורים ומנהיגים חינוכיים המקדמים שוויון הזדמנויות בחינוך ברחבי הפריפריה החברתית והגיאוגרפית של ישראל. התוכנית הוקמה במסגרת יוזמה משותפת של משרד החינוך, ג'וינט ישראל וקרן נעמי, וחברה בארגון הארגון הגלובלי Teach For All.
"היה לי חשוב ליצור קהילת מורים שמאמינה במקום ובתהליך", הוא אומר. "תמיד ידעתי שאנשים הם מחוללי השינוי. פחות דאגתי מה יהיה בתהליך הניהולי כמו לגבי החשיבות של האנשים שיהיו במרחב הזה. רציתי ליצור חבורה צעירה שחולמת ורואה את התמונה שאף אחד לא רואה, ואז נתקלתי בחותם".
"קן צרעות"
מפעם לפעם עולה העיר לוד לכותרות, ובחלק גדול מאוד מהמקרים לא מדובר בכותרות חיוביות במיוחד. פעם זה קורה משום שבעיר המעורבת מתגלים גילויי גזענות, וברוב המקרים עקב עבירות פליליות, כעיר שעדיין מדורגת באשכול 4 מתוך 10 במדד הסוציו-אקונומי. עם זאת, בשנים האחרונות חל בעיר שינוי משמעותי, בין השאר בזכות הגעתם של סטודנטים וצעירים נמרצים לעיר במסגרת הגרעין התורני, שלעיתים שנוי במחלוקת, ובעיקר במסגרת פרויקט של התאחדות הסטודנטים - תופעה שמולידה יוזמות חברתיות וקהילתיות רבות.
הדרך של ד"ר הרשקוביץ (38) לניהול בית ספר תיכון לא עברה במסלול המקובל. הוא החל בכלל בפקולטה למשפטים בבר-אילן והמשיך שם עד לדוקטורט בתחום הפילוסופיה של ההלכה לעומת הפילוסופיה של המשפט. במקביל ניהל גם את הקליניקה למשפט. "לא הגעתי מחדר מורים, לא מניהול שכבה ולא מחינוך בכיתה", הוא אומר. "מבחינתי, השנה הראשונה באורט לוד הייתה שנת הלם. כל יום הייתי צריך ללמוד מה היא מערכת החינוך במדינת ישראל, וההלם שלי רק הלך והתעצם".
ההלם, הוא מסביר, נבע מהמצב הפיזי העגום של המוסד, אבל גם מהקיפאון הפדגוגי. "אחד מאנשי ההנהלה הבכירה אמר לי בקבלת הפנים ביום הראשון: 'תדע לך, זה קן צרעות המקום הזה'. התגובה הראשונית שלי הייתה לומר שעל בית הספר שלי הוא לא יכול לומר 'קן צרעות'. זו הייתה תחילתה של דרך עבורי".
הצעד הראשון שעשה ד"ר הרשקוביץ היה בכלל תפיסתי: הוא הבין שאי אפשר לקבל מציאות שבה עתידו של נער או נערה נקבע על פי מקום מגוריהם. אי אפשר לשמר מצב שבו המודלים של התלמידים הם בני הדור הקודם, שבעצמם הוסללו לכישלון. "הבנתי שכלי העבודה המרכזי שצריך להיות לבית הספר הוא קבוצות מצוינות, מעין עתודת מנהיגות של בית הספר", הוא אומר. "עם 3 יחידות לימוד במתמטיקה אי אפשר לעשות את זה".
הציון עלה מ-20 ל-90
אחת המורות הראשונות שגויסו מתוכנית חותם - כיום יש 15 מורים כאלה - הייתה נטע סגל־משלי (30) מתל-אביב, בת למנהל בית ספר ממלכתי, כיום רכזת שכבה י' בבית הספר. "למעשה, לא נתנו לי אופציה אחרת", היא אומרת. "בחותם אמרו לי שהאפשרות היחידה שלי ללמד היא פה, כי המנהל מתאים לי באופי ויעזור לי ליזום. להיות מורה בישראל זה בעצם לעשות את הדבר הכי חשוב ומשמעותי שקיים - לגעת בדור העתיד ולהשפיע עליו".
נדב טחן (16) הוא אחד מתלמידיה של נטע בכיתה י'. "בבית הספר היסודי לא הרגשתי שלימודים זה דבר משמעותי וחשוב לי בחיים", הוא אומר. "לא הייתי עושה שיעורי בית ולא מתאמץ להגיש עבודות ומטלות. את נטע הכרתי כשהמורה שלי יצאה לחופשת לידה. אם לא הייתי מגיש לה שיעורי בית, היא הייתה דורשת ממני להישאר עד ארבע אחר הצהריים ולהכין. בזכותה עשיתי שינוי אדיר. בהיסטוריה ובאזרחות הציון שלי עלה מ-20 ל-90, אני בא היום הביתה עם חיוך אחרי כל מבחן ומראה לאימא שלי שתתגאה".
זווית נוספת היא החברתית. לאחר שהתברר לד"ר הרשקוביץ שבמשך חמש שנים לא יצא מבית הספר אף קצין בצה"ל, הוא הקים בתוך בית הספר יחידה קדם-צבאית של "אחרי!", ובנוסף הוכנה לבית הספר פעילות התנדבותית ענפה. נקודת המפנה האחרונה הייתה המעבר מלמידה לפי מקצועות ללמידה רחבה. "ד"ר הרשקוביץ החליט שיחד נפתח שכבה חדשה ונקדם מודל לימודים על פי אשכולות, כלומר - נכניס תחת מטרייה אחת מגוון מקצועות", מסבירה סגל-משלי.
במסגרת התוכנית הגדירו המורים מטרות משותפות בלימודי היסטוריה, אזרחות, תנ"ך וספרות ויחד פיתחו תוכנית לימודים עשירה ורב־גונית. "בהתחלה השינוי היה מבהיל", מודה הודיה חודרה (16), תלמידת כיתה י', "אבל בסוף קלטתי שההבנה שלי יותר עמוקה, והיום אני יודעת כבר שאם לא אבין מנקודת מבט אחת, בטוח בסוף הכל יתחבר לי".
בשיתוף "חותם"
לפנייה לכתב/ת 
