אי שם מעבר לקשת - השלשות משתלטות

כנראה שאם ישאלו אתכם על התאריך 12 באוקטובר 1979, תגידו שהוא לא אומר לכם הרבה, אבל תתפלאו לשמוע – באותו יום משחק הכדורסל, שהומצא כמעט מאה שנים קודם לכן, השתנה לתמיד. בוסטון סלטיקס התארחה אצל יוסטון רוקטס במשחק ליגה שנראה על פניו כשגרתי, אבל היה בו דבר אחד שונה, הצופים שהגיעו לאולם הבחינו בקו חדש בצורת קשת שמצויר על הפרקט. לאחר מכן, במהלך המשחק, נקבעה ההיסטוריה האמיתית כאשר כריס פורד מבוסטון קלע מעבר לאותה קשת סל שהיה שווה בפעם הראשונה בהיסטוריה של המשחק שלוש נקודות. מאז אותו משחק, קשת השלוש הפכה לחלק בלתי נפרד מהמשחק, שחקנים רבים בנו עליה קריירה שלמה (קחו לדוגמה את ריי אלן) והיא הייתה זו שלפעמים מפרידה בין ניצחון והפסד. אבל עושה רושם שבשנים האחרונות משהו מתרחש, שההשפעה שלה על המשחק גם ב-NBA וגם בשאר העולם הולכת והופכת משמעותית יותר. אז האם אכן כך הדבר?

אם אנו מסתכלים על הליגה הטובה בעולם, התשובה היא חד משמעית כן. מספיק להעיף מבטים על ספסלי הקבוצות שיוצאים מגדרם ברגע שעוד שלשה נזרקת לאוויר ונכנסת, כדי להבין שהזריקה לשלוש היא ההטבעה המודרנית. שחקנים כמו סטפן קרי, ג'יימס הארדן וקליי תומפסון מתנהלים ככוכבי על (והם באמת כאלה) ושוברים שיאים כל שני וחמישי, ובכלל, הליגה מוצפת קלעים שרק מחכים לשבריר השנייה בה יהיו פנויים ויוסיפו עוד 3 נקודות לסטטיסטיקה.

שינוי נוסף שניתן לראות בשנים האחרונות הוא התפשטות השלשות אל השחקנים הגבוהים. אם בעבר שלשות היו נחלתם הכמעט בלעדית של הגארדים, ניתן לראות כיום בליגה שכמעט כל הסנטרים מהשורה הראשונה החלו להשתמש גם בזריקות מחוץ לקשת. ניקח לדוגמה את הצמד החדש של הליגה – דמרקוס קאזנס ואנתוני דייויס. בשש השנים הראשונות שלו בליגה, זרק קאזינס בסה"כ 342 שלשות (הנתונים נכונים עד לפגרת האולסטאר). לעומת זאת, רק בעונה הנוכחית שנמצאת עדיין בעיצומה זרק קאזנס 268 (!) פעמים מחוץ לקשת ב-35 אחוזי הצלחה. דייויס, בדומה לחברו החדש לקבוצה, זרק בשלוש שנותיו הראשונות בליגה 27 שלשות באחוזים אפסיים. מאז עונת 2015/16 הוא זרק 193 פעמים ביכולת משופרת שמגיעה לשלושים אחוזים. לצורך השוואה, ניקח את דירק נוביצקי. אחד הקלעים הטובים שהיו בליגה בעמדות הגבוהים, שזרק בכל הקריירה (כולל העונה הנוכחית) 241 שלשות בממוצע לעונה.

ומי שכל הנתונים הללו עדיין לא משכנעים אותו, מוזמן להעיף מבט בספר השיאים של הליגה הטובה בעולם, שם ניתן לראות לדוגמה שמתוך 10 ההישגים הגדולים בהיסטוריה בקטגוריית מספר השלשות במשחק בודד, נמצאים 7 (!) שיאים שנקבעו בשנתיים האחרונות. במקום הראשון נמצא כמובן סטף קרי עם 13 שלשות.

ומה גורלם של אלה שפחות מוכשרים בזריקה מחוץ לקשת? מדובר בנטע זר, בזן נכחד שספק אם יישאר חלק מהמשחק בשנים הקרובות. הדוגמה הטובה ביותר היא הרכז ראז'ון רונדו. בעונות השיא שלו עם בוסטון בשלהי העשור הקודם, הוא שיחק קצת יותר מ-37 דקות במשחק וחילק 11 אסיסטים (וזרק פחות מ-50 שלשות בעונה). מאז עונת 2011/12 ניתן לראות כי כמות הדקות שלו בירידה מתמדת, שהגיעה לשפל הגדול ביותר העונה במדי שיקגו, בה הוא משחק רק 25 דקות במשחק, בהן הוא קולע 6 נקודות ומוסר 6 אסיסטים במשחק.

ומה באשר לליגה שלנו? ובכן, הנתונים מראים שגם על הליגה בארץ הקודש מבול השלשות לא פסח. בעונת 2012/13 הפועל חולון הוליכה את טבלת ליגת העל בניסיונות לשלוש עם 21.5 זריקות למשחק. בעונה שאחריה, נתון זה היה מותיר אותה במקום השני בטבלה (אחרי מכבי ת"א עם 23 ניסיונות למשחק). בעונה הנוכחית, היא הייתה ניצבת במקום ה-8 מתוך 12 קבוצות ליגת העל, כשהפעם במקום הראשון נמצאת מכבי חיפה עם 26.3 זריקות לשלוש במשחק. גם סיבוב קצר בליגות הבכירות באירופה מראה שהנתונים שהוצגו עד עכשיו אינם מקריים, בהשוואה לעונת 11/12, בכל הליגות שנבדקו מספר הזריקות לשלוש עלה בצורה משמעותית.

עידן הביג-מנים הישנים מתחיל לסיים את דרכו, ואם שחקן לא יפתח לעצמו יכולת קליעה סבירה מחוץ לקשת, הוא יתקשה מאוד ברמות הגבוהות, בין אם קוראים לו דווייט האוורד, ריקי רוביו או גל מקל. אז יש שיגידו שזה לא כדורסל, יש שיגידו שהכי פשוט לעמוד מחוץ לקשת ולזרוק, אבל עם הנתונים אי אפשר להתווכח – הכיוון שהמשחק הולך אליו בשנים האחרונות הוא שלשות, והרבה.