נציגים מכל העולם בתערוכה לזכר הדר גולדין

ב-1 באוגוסט 2014 החלה בשעה 8 בבוקר הפסקת אש למשך 72 שעות ביוזמת מזכ"ל האו"ם דאז, באן קי-מון, ומזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קרי. הפסקת האש אושרה על ידי חמאס וישראל. הפסקת אש זו הופרה תוך זמן קצר על ידי חמאס בשיגור מספר רקטות לעבר יישובי עוטף עזה ולאחר מכן בירי שתי פצצות מרגמה .כוח של סיירת גבעתי המשיך בפעילות מבצעית לאיתור מנהרות באזור רפיח. ב-9:05 תקפו את הכוח מחבלים שיצאו ממנהרה, והרגו שלושה מחיילי הכוח: מפקד הסיירת, רס"ן בניה שראל, סגן הדר גולדין וסמ"ר ליאל גדעוני. התוקפים לקחו אתם את גופתו של סגן גולדין. על פי הערכה ראשונית גולדין נחטף בעודו חי, ולכן הופעל נוהל חניבעל, כחצי שעה לאחר ההתקלות, לשם שיבוש דרכי המילוט של חוטפיו. צה"ל המטיר על רפיח אש כבדה. בשעות הראשונות שלאחר הקרב נחשב סגן גולדין לנעדר שנפל בשבי, אך כעבור כ-38 שעות, במוצאי שבת, נמסרה להוריו קביעתו של הרב הצבאי הראשי, רפי פרץ, שהדר גולדין נהרג.

מאז אותו יום שקיבלו את ההודעה הוריו של הדר מסתובבים ברחבי העולם ומספרים את סיפורו של הדר, כל זאת מתוך תקווה שיגיע היום בו תוכל המשפחה כולה ועם ישראל להיפרד באופן הראוי מהדר ולתת לו את הכבוד המגיע לו.

אח שלי גיבור

הסרט מספר את סיפור המסע הנפלא של 11 אחים ואחיות המלווים את 11 אחיהם ואחיותיהם הלוקים בתסמונת דאון, למסע "טראק"יפהפה בצפון הודו.

במשך 80 דקות הסרט אנו נחשפים למערכת יחסים מיוחדת במינה בין האחים שיוצאים יחדיו להוכיח שאין גבול כמעט ליכולות של הרצון האנושי, שאפשר וגם רצוי לדחוק את המגבלות הפיסיות כדי להגיע להארות וסיפוקים נפשיים. שהרוח יכולה לגבור על מגבלות הגוף.

הבמאי יונתן ניר, עם היזמים-מפיקים אנוש קסל ואיתמר פלג, מוציאים חבורה כמעט בלתי אפשרית לטראק בהימלאיה. צפון הודו היא משאת נפש להרבה מטיילים והמסלולים העולים בכיוון נפאל רוויים ישראלים בדרך אל אחת הפסגות המושלגות ואל שיאים אישיים של סבילות, יכולת ונופים מרהיבים ואתגריים. אבל אם ההתמודדות עם הטראקים היא בדרך כלל פיסית, הפעם מוסיפים המעורבים משקלות אנושיים שעלולים בקלות לשבור את המסע. זהו מסע של אמון, של כוונות טובות, של תקוות בין אחים בריאים לאחים פגועים, מאותגרי יכולת.

כל האחים נמצאים בשנות ה 20-30 שלהם והנסיון הכואב הוא הנסיון והנטל שהם מביאים מהבית. אנשים צעירים מוצאים עצמם בתפקידי הורים, מחנכים, מלווים, אחראים על הנפש הקרובה להם ביותר, חלקם עם דילמות בלתי פתורות שהם מביאים איתם מהבית. הדיאלוגים הפרטיים מתרחבים במהלך המסע לרבי שיח, הצעירים כולם מתערבים זה בזה להגשמה של אחריות הדדית, והמשפחה הקטנה, הזוגית הופכת למשפחה של שבט.

ניר והמצלמה שלו מלווים את המסע הזה, מהיציאה מהארץ, המפגש הראשון עם הודו – ריחות, שפה ומראות אחרים המהממים את החבורה, ההסתגלות לחיים מחוץ למסגרת המגינה והסגורה של הבית, הבעיות של מפגש עם מנהגים לא מוכרים ומפחידים, הטבילה הראשונה והמהוססת של האחים והאחיות בתרבות שונה.

אחרי נסיעה ארוכה ברכבת ובג'יפים מתחיל המסע הרגלי במעלה ההר שהוא עיקר הקושי. למרות ההכנות המוקדמות לא כולם יכולים לעמוד במאמץ וגם כאן ניכר הרצון לתמוך, לעודד, להכניע את החולשה והעייפות. דוקא כאן מגיע הסרט לשיאים רגשיים ואנושיים, אל מול הבעיות האובייקטיביות והקצרים והמשברונים בקשר. ניר עוקב אחרי האחים והאחיות, אחרי היחסים המתפתחים והמתלקחים בין קבוצת הצעירים הפגועה לבין עצמם. העזרה ההדדית, החיבוקים, ההבנה והאהבה הדוחפת את כולם להגיע אל הפסגה ולגעת בקצה היכולת.

הוא מצליח להעביר את הדאגה של המשתתפים האחד לשני גם לצופים ההופכים מעורבים בכל מאודם במהלך ההולך וקשה אל השיא של הטיול, המהווה גם את הפסגה הרגשית. הוא עושה זאת בעזרת עיין חדה, צילום רגיש ונהדר של יואב קליינמן שיש לו חלק גדול בההצלחה , בעזרת עריכה נבונה ומדוייקת שבונה את המתח ומעצימה את תחושת הקרבה והשייכות של טלי גולדנברג ועם המוסיקה של אהוד בנאי המלווה את המהלך. התערובת של חיוך ודמע, של כאב ועונג, של עצב ושמחה הופכת את המפעל האנושי הזה כולו לפנינה קטנה וכל כך מרגשת.

בתום ההקרנה ענה הבימאי ניר ועורכת הסרט טלי גולדנברג על שאלות הצופים אתם נמנו נציגי ארגונים העובדים עם משפחות עם ילדים בעלי נכויות ובני נוער רבים שיצאו מההקרנה מלאי התרגשות ועם עיניים לחות מדמעות.

הסברה ישראלית כאן ועכשיו

ביום חמישי התכנסו מעל למאה צעירים ישראלים אמריקאים החברים בתוכנית "בינה"של ארגון ה- IAC לערב של הרצאה ושיחה עם איש החינוך וההסברה ניל לזרוס. האירוע שנערך בסנטה מוניקה בשיתוף הקונסוליה הישראלית, עסק במגוון נושאים אקטואלים ורלוונטים המתרחשים בעולם ומשפיעים על חיינו.

ההרצאה עסקה בהתפתחויות של המזרח התיכון אבל התבססה באופן ישיר על השינוים בארצות הברית עם הממשל החדש. ללזרוס יש היסטוריה ארוכה בתחום עקבות שירותו במשרד החוץ, משרד התיירות, הסוכונת היהודית ועוד. כיום כאיש חינוך והסברה, מנסה ניל לתת מבט מפוקס ומפוכח על המתחרש בעולם הערבי, הקונפליקט הישראלי פלשתינאי, והשינוים הפוליטים בארה"ב. "הסברה ישראלית היא לא נושא שניתן להשאיר אותו תחת עשייה של ממשלה כזו או אחרת, הסברה ישראלית היא נושא שכל אחד מאיתנו כיהודי אמריקאי או ישראלי או כל מי שאוהב את ישראל ומחובר למצב, צריך לעשות. זוהי חובתנו ואני נושא בה בסיפוק ואהבה גדולה”.

שלושה דורות בסדר ט"ו בשבט של מת"י

הסדר כלל קריאה בהגדות ט״ו בשבט מהודרות שנכתבו והודפסו במיוחד לאירוע בעזרת השותפים והתומכים בקבוצות הנוער של מת״י: בית ספר עמי אשר יצר במיוחד עבור מת"י את התכנית "תנופה לעברית"שמטרתה חיזוק השפה העברית המדוברת, הפדרציה היהודית ו-IAC.

קבוצות הנוער שיתפו את המשתתפים באכילת פירות יבשים, שתיית מיץ ענבים, ריקודי עם, שירים מיוחדים לט"ו בשבט וקטעי הקראה מיוחדים לחג.

בנוסף, קבוצת ״והמסע ממשיך״ המחיזה את משל יותם, בבימויו של המדריך נתי אשר גם הכין את התלבושות, איתי שמעוני, שעיבד וניגן את השירים ביחד עם רוית שמש, מורה לעברית וגם חלילנית, יוחאי הגיטריסט וגילת רפפורט בסולו שירה.

נציג קק״ל בלוס אנג׳לס, שלומי ויזר, סיפר בקצרה על מקומה ותפקידה של קק״ל בעבר ובהווה. מת״י בשיתוף עם קק״ל מתכנן מיזם של נטיעת עצים בחלקה מיוחדת בישראל.