בהעדר סנקציות, הטעויות יחזרו גם בעתיד
דו"ח המבקר על "צוק איתן" מזיק - יוצר אשליה שהוא עתיד להתניע תהליך של תיקון המחדלים והשגיאות מקיץ 2014. צה"ל הפיק לעצמו את הלקחים, הדרג המדיני צפוי לגלות את אותו חוסר אחריות והתנהלות מופקרת גם במערכה הבאה
דו"ח מבקר המדינה על מבצע "צוק איתן" שפורסם היום (ג') הוא מיותר ואף מזיק. לא מפני שמחברי הדו"ח שגו במסקנותיהם וגם לא מפני שהעובדות שעליהן הם מסתמכים אינן נכונות. להיפך - הדו"ח הוא מאוד יסודי ומקצועי, והמלצותיו נכונות ושקולות. עם זאת, הוא מיותר: ראשית, מפני שאין בו סנקציות שימצו את הדין עם הדרג המדיני שגילה חוסר אחריות לפני המערכה ובמהלכה, ואשם ברוב מחדליה. שנית - מפני שהמלצות הדו"ח לגבי הדרג הצבאי הבכיר הן רק המלצות ולא ימנעו מהמטכ"ל לחזור על הטעויות מקיץ 2014 בעוד 6-5 שנים.
לקריאת הדו"ח המלא:
דו"ח המבקר על צוק איתן - עוד כתבות:
נתניהו, יעלון וגנץ ידעו על המנהרות – ולא דאגו לתוכנית צבאית
פערי מודיעין וליקויים בשטח: כך נמנעה ישראל מלטפל באיום המנהרות
יעלון: "אין סימן שחמאס מוביל להסלמה". דיוני הפורום הסודי על צוק איתן
המבקר קובע: צה"ל לא נטרל חצי מהמנהרות
הדו"ח מזיק מפני שהוא יוצר אשליה שהוא עתיד להתניע תהליך של תיקון המחדלים והשגיאות. בהתבסס על הניסיון אפשר לקבוע נחרצות שבכל מה שנוגע לדרג המדיני, זה לא קורה וגם לא יקרה. עוד לפני שנכתבה הטיוטה הסופית של הדו"ח, הוא כבר שימש ומשמש בעיקר כלי ניגוח וקידום מכירות בזירה הפוליטית, ולא כמתווה לתיקון.
בצה"ל דווקא הפיקו לקחים - חלק ממסקנות הדו"ח מתבססות על התחקירים היסודיים שצה"ל יזם אחרי מערכת "צוק איתן", אבל עשרות שנות ניסיון מלמדות שהלקחים שמפיקה מערכת הביטחון ממערכה או מלחמה אחת מתמוססים ומתאדים מתודעתה עד המערכה, או המלחמה הבאה - וחוזר חלילה. חוץ מזה, טעויות כידוע לעולם חוזרות ואיש אינו חסין בפניהן. יחד עם זאת, צריך להבדיל בין טעויות שהן אנושיות לגילויי חוסר אחריות בענייני ביטחון, שעליהם צריך להעניש בכל חומרת הדין.
אפשר לתמצת בשלושה סעיפים את ממצאי דו"ח המבקר לגבי כל אחד מהגורמים מקבלי ההחלטות ב"צוק איתן". הדו"ח קובע שראש הממשלה ושר הביטחון גילו חוסר אחריות והתרשלו במילוי תפקידם בכך:
א. שלא יזמו ולא ערכו דיון אסטרטגי מעמיק בשאלה מהם האינטרסים ומהם היעדים הלאומיים שאותם רוצה מדינת ישראל להשיג ביחס לרצועת עזה - באמצעות מלחמה או באמצעים מדיניים, או בשילוב של שניהם. תפקידו של ראש הממשלה היה ליזום דיון כזה על פי חלופות שיכין המטה לביטחון לאומי עבורו ועבור הקבינט. בפועל זה לא קרה. הקבינט דן רק באופציה אחת - מערכה צבאית שבעקבותיה יושגו רגיעה והרתעה (שתשמר את הרגיעה למשך זמן ארוך ככל האפשר) - וחוזר חלילה.
לא נדונה שום אסטרטגיה אחרת - לא מיטוט החמאס ולא שיקום כלכלי-מאסיבי של הרצועה תוך עקיפת אבו מאזן ויצירת יישות פלשתינית שלישית שיהיה לה מה להפסיד ממלחמה עם ישראל. כתוצאה מכך, הצבא הכין תוכניות מבצעיות שתאמו את היעד שהציב לו הדרג המדיני. כלומר, חזרה מהר ככל האפשר בתום המערכה הצבאית למצב הקיים - עד לסיבוב הבא.
ב. ראש הממשלה ושר הביטחון הכירו היטב את בעיית המנהרות ואף הגדירו אותה כבעיה אסטרטגית מאז סוף 2013. הם גם אמרו לא פעם ולא פעמיים בדיוני הקבינט שזו בעיה חמורה שצריך לטפל בה. בפועל לא וידאו שר הביטחון וגם לא ראש הממשלה שצה"ל מתכונן ונערך כראוי להתמודד עם הבעיה.
שר הביטחון אומנם נתן - הרבה לפני "צוק איתן" - הוראה לא לחסוך במאמצים ובכסף כדי למצוא שיטות לאיתור וגילוי מנהרות, אבל יעלון וגם נתניהו הזניחו את ההיבט המבצעי. הם לא דרשו מהצבא להראות להם איך משמידים במהירות את המנהרות תוך כדי לחימה, כאשר יודעים פחות או יותר היכן הן, אך לא מכירים את התוואי המדויק שלהן. עובדה - יעלון אמר תוך כדי "צוק איתן" שזה ייקח כמה ימים, אולם בפועל זה נמשך כמה שבועות.
ג. ראש הממשלה ושר הביטחון מידרו את שרי הקבינט ממידע קריטי בנושא המנהרות ולכן מנעו מהם לקבל החלטות מושכלות בעניין בימים הראשונים למערכה. עובדה זו שחושף המבקר נובעת מבוז מתנשא שחשו ביבי ובוגי כלפי שרי הקבינט, שלא שירתו כמוהם בסיירת מטכ"ל, ומחשש מוצדק שהשרים האלה ידליפו לתקשורת כל מידע עסיסי שימסר להם.
שרי הקבינט: נותרו אדישים לאיום המנהרות, סיפקו מידע לחמאס
לגבי שרי הקבינט, ללא יוצא מן הכלל, מעלה דו"ח המבקר ממצאים חמורים ביותר. המבקר מדגיש בהקשר זה כי לא ראש הממשלה ולא שר הביטחון הם אלה שמנחים את הצבא ומציבים בפניו את היעדים שעליו להשיג, אלא הממשלה כולה שמאצילה את סמכותה והאחריות העליונה הזו לקבינט. לכן, לקביעות הדו"ח לגביהם יש משמעות מיוחדת ומדאיגה מאוד:
א. הם לא דרשו דיון אסטרטגי מעמיק באינטרסים וביעדים הלאומיים של מדינת ישראל כלפי רצועת עזה. אילו עשו זאת, רומז המבקר, אולי היה אפשר למנוע את פרוץ מערכת "צוק איתן" או לדחות אותה. צריך לציין כי השרים גלעד ארדן ויובל שטייניץ דרשו דיונים אסטרטגיים, הן בשאלת עזה והן בעניין המנהרות, אבל הם לא ממש התעקשו והניחו לדרישתם להתאדות.
ב. שרי הקבינט שמעו כבר ב-2013 מראש הממשלה, משר הביטחון, מהרמטכ"ל ומראש אמ"ן שיש בעיית מנהרות. כמה מהם אף ביקרו במנהרות שנחשפו באותה שנה, אבל איש מהם לא דרש דיון בשאלה איך מתכוונים מדינת ישראל, צה"ל והשב"כ להתמודד בפועל עם הבעיה. נתניהו אומנם אמר להם באחד הדיונים, הרבה לפני "צוק איתן", שזו בעיה אסטרטגית, אבל הם שמעו וגם ידעו אך נשארו אדישים.
כן, גם נפתלי בנט, שהתעורר לדרוש דיון בשאלת הטיפול במנהרות רק ב-3 ביוני 2014 - היום שבו התגלו גופות שלושת הנרצחים מגוש עציון וכאשר השב"כ נתן התרעה קונקרטית הקשורה במנהרה ספציפית חודש לפני המבצע. גם בנט ידע היטב שקיימת בעיית מנהרות כשנתיים לפחות לפני שדרש דיון בקבינט בעניין.
ג. לשרי הקבינט לא היה מידע הרקע הדרוש לקבלת החלטות מושכלות בנושא ניהול המערכה בעזה - לא רק מפני שראש הממשלה ושר הביטחון מידרו אותם, אלא מפני שהם לא טרחו להתעמק בחומר המודיעיני שעמד לרשותם ולא למדו אותו.
ד. כמה מחברי הקבינט הדליפו ללא הרף לתקשורת מדיוני הקבינט ובכך סיפקו במישרין מידע רב ערך להנהגת חמאס. המידע הזה שהיה בידי חמאס על חילוקי הדעות בקבינט ועל כוונות ראש הממשלה ושר הביטחון, גרם להתארכות המלחמה ולנפילת חיילים ואזרחים.
צה"ל: לא העריך נכון את הנזק הפוטנציאלי - להרתעה ולחיי אדם
לגבי צה"ל, מסקנות המבקר מעורבות. הוא מצביע על טעויות ומחדלים לא מעטים, בעיקר בבניין הכוח להשמדת המנהרות ובמילוי בנק המטרות לגורמי האש, לפני המערכה. בה בשעה, משבח המבקר היבטים מסויימים של הפעלת הכח. למשל את המידע המודיעיני שהכוחות יצאו עמו לשטח ואשר היה גורם חשוב למזעור אבידות כוחותינו. המבקר גם שולל את טענת השב"כ כאילו נתן התרעה למלחמה בקיץ 2014. מדו"ח המבקר עולה שהרמטכ"ל דאז בני גנץ הורה כבר בסוף 2013 להיערך לעימות בקיץ שלאחר מכן, ואילו מה שאמר השב"כ אחר כך לא העלה ולא הוריד דבר.
אין טעם שאכנס לפרטים, שהרי המחדלים והשגיאות המיוחסים לצה"ל ב"צוק איתן" ידועים ברובם לציבור; הם נטחנו עד דק בתקשורת. מה שחשוב לציין הוא שמבקר המדינה, ומי שהכין מטעמו את הדו"ח, תא"ל (במיל') יוסי ביינהורן, אומרים שמה שגרמה לרוב התופעות השליליות הייתה טעות. לא חוסר אחריות ולא רשלנות כמו של הדרג המדיני, אלא טעות בהערכת חומרת איום המנהרות.
אפשר לומר שהייתה כאן "קונספציה" צה"לית שגויה, שלא העריכה נכונה את הנזק האסטרטגי העצום להרתעה ולחיי אדם שיכול היה להיגרם (ויכול להיגרם גם היום) כתוצאה מכ-30 מנהרות חודרות, שדרך חלק מהן יחדור לשטח ישראל גדוד מהכוח המיוחד של חמאס. בצה"ל גם לא העריכו נכונה את הנזק שגרמו המנהרות לתחושת הביטחון של תושבי עוטף עזה. זהו החטא הבסיסי (שבו לצערי חטאתי גם אני, בפרשנותי, בימים הראשונים של המערכה). השאר פחות חשוב. מהכשל הזה, מהטעות הזו בהערכת האיום, צמחו המחדלים האחרים.
המבקר משבח עם זאת את אלוף פיקוד דרום סמי תורג'מן, ששם דגש ראוי על ההכנות המודיעיניות והמבצעיות להתמודדות עם איום המנהרות; את ראש אמ"ן, אלוף אביב כוכבי, ששם בצד את האגו וכיפופי הידיים הבין-אירגוניים בין השב"כ לצה"ל והקים צוותים שסופסוף גילו, לפני "צוק איתן", את פירי הכניסה לכל 'המנהרות החודרות', ואת הרמטכ"ל גנץ שדרש מהקבינט להגדיר לצה"ל מהם היעדים האסטרטגיים של מערכה בעזה, לפני שפרצה.
אפילו אם שליש מהמלצות המבקר ייושמו - דיינו. אבל הניסיון מלמד שדו"חות המבקר ואפילו מסקנות ועדות החקירה הממלכתיות מתאדים כעבור כמה שנים. לכל היותר הם מקבלים אזכור או שניים בדו"ח המבקר או בוועדת החקירה אחרי הפיאסקו הבא, או הבאים אחריו. לכן גם דו"ח המבקר על "צוק איתן" מיותר לדעתי.
צה"ל הפיק לעצמו את הלקחים וינסה ליישם אותם כל עוד הם טריים, אבל הדרג המדיני מועד לפורענות. יש בהחלט סיבה לחשש שראש הממשלה ושרי הקבינט שינהלו את המלחמה או המערכה הצבאית הבאה יגלו את אותו חוסר אחריות והתנהלות מופקרים שאפיינו את קבינט "צוק איתן". מדוע, אתם שואלים? מפני שבמדינת ישראל כיום, המאבק והשרידות הפוליטית הם השיקול היחיד שבאמת חשוב לקברניטים המדיניים.
לפנייה לכתב/ת 
