קלנועיות קטלניות: מספר הנפגעים גדל פי 3

בכניסה לירושלים, ליד גשר המיתרים, עמד בתחילת השבוע רכב חשמלי קטן. "קלנועית 4 מקומות, רק 26 אלף שקל", בישר שלט המכירות שהוצב מעליו. מה שנועד להיות רכב חשמלי זעיר עבור קשישים מוגבלים בתנועה, הפך בשנים האחרונות נפוץ יותר ויותר. זוהי תוצאת הגידול באוכלוסיה מבוגרת, מודעות גדולה יותר לקלנועית ולנוחות השימוש בה, חלקן גם גדולות יחסית, סגורות ונראות כרכב קטן, מצליחות להיכנס לארץ תחת הגדרה של קלנועית ומושכות גם קהל צעיר בזכות העלויות הנמוכות.

קלנועיות - מספר הנפגעים גדל פי 3(צילום: תיעוד מבצעי מד"א)

התוצאה? לפי נתוני מכון גרטנר, המרכז הלאומי לחקר טראומה, זינק מאז 2012 פי שלושה מספר הפצועים שאושפזו לאחר תאונות קלנועיות, מ-34 בני אדם ב-2012 ל-95 ב-2016. זאת ועוד: פרופסור קובי פלג, מנהל המכון, מציין כי 18% מהפצועים בתאונות קלנועיות נפגעים באורח קשה ואנוש, ואחד מכל 30 נפטר מפצעיו בבית החולים. מדובר ביותר מ-20 הרוגים בחמש השנים האחרונות. גם מי ששורד את הפגיעה, מצבו לא בהכרח מעודד: 20% מהמאושפזים נזקקים אחר כך לשיקום.

הנתונים הוצגו אתמול בדיון מיוחד שערכה ועדת הכלכלה בכנסת ברשות איתן כבל (המחנה הציוני), לבקשת יעל כהן-פארן (המחנה הציוני), מיכאל מלכיאלי (ש"ס) וג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת). התייחסות נדירה מהמדינה, שהתעלמה עד היום מהבעיה הבטיחותית הגדלה והולכת שגרם שימוש לא חוקי ומסוכן בכלי הנדרש כל-כך. אלה כמה דברים שהמדינה מפספסת:

בעיית רישוי: קלנועיות לא דורשות רישוי, אין חובת רישיון נהיגה ולא ביטוח. איש לא מדריך את המשתמשים לגבי מגבלות החוק והשימוש, למרות שחלקם הם מי שמעולם לא הוציאו רישיון נהיגה, לא מכירים את חוקי התנועה ולא התנסו בשליטה בכלי רכב.

בעיית שימוש: החוק אוסר על קלנועיות לנסוע בכביש בין-עירוני ומחייב אותן לנסוע על המדרכה גם בעיר, אלא לשם חציית כביש, או במקרה שהמדרכה חסומה או שאינה קיימת. הכלים מוגבלים לפי החוק למהירות של 12 קמ"ש בלבד והם אינם מסומנים בשעות החשיכה. פער המהירות בינם לבין מכוניות אפילו בתנועה עירונית הוא גדול, ולמרות שחלקן נראות כיום כמו רכב אמיתי הן אינן מעניקות שום הגנה לנוסעים, שגם אינם חגורים, בשעת תאונה.

בעיית אכיפה: המשטרה נמנעת מאכיפה נגד נהגי קלנועיות. בהיעדר דרישה לרישיון נהיגה, או ענישה נגד שימוש לא חוקי בכלי, אין לה גם כלים לכך. "ההתייחסות לכלים האלה היא כאמצעי תחבורה בסיסי והכרחי למי שמוגבל בתנועתו. קשה מאוד לקחת כלי כזה מהמשתמשים ולמנוע את יציאתם מהבית", מסביר גורם אכיפה.

בהיעדר פעילות הסברה מטעם המדינה ממשיכים משתמשים רבים לנסוע בכביש ולסכן את עצמם. כ-40% מהפצועים הם בני 84־75, 20% הם בני 85 ומעלה ו-19% הם בני 64־55. 60% מהנפגעים נפצעו בתאונה בכביש עירוני, 11% בנסיעה בדרך עפר ו-4% בכביש בין-עירוני. בשאר המקרים לא נרשם בעת קליטת הפצוע בבית החולים סוג הדרך שבה אירעה התאונה.

בעיית מיומנות: רבים מהמשתמשים הם נהגים מבוגרים, שמעולם לא למדו נהיגה. לא פלא שלפי נתוני מכון גרטנר, 60% מהפצועים בתאונות קלנועית נפגעו בתאונות עצמיות, ללא מעורבות של רכב נוסף. מנגד, בכ-26% מהתאונות הייתה מעורבות של רכב מנועי, הוכחה נוספת למספר הכלים שנע בניגוד לחוק בכבישים. ב-9% מהתאונות הייתה פגיעה בהולכי רגל.

בעיית פיקוח: בישראל נמכרות כאמור קלנועיות שנראות כמו כלי רכב עירוניים קטנים, והרוכשים שלהן אינם בהכרח קשישים ומוגבלים בתנועה. הן מצליחות לעמוד בתקנות שקבע משרד התחבורה, כמו כידון במקום הגה, הן פטורות ממסי העתק המוטלים על מכוניות מנועיות ומשווקות למעשה ככלי עירוני זול במיוחד, ללא פיקוח ובניגוד לכוונת המחוקק.