למי למי יש יותר כבוד

מה הייתם אומרים אם מכבי תל אביב הייתה מכריזה על החתמה של רובי קין או פרנק למפארד? או אולי, הפועל ב"ש שתחתים את מייקל קאריק ממנצ'סטר יונייטד או פרננדו טורס. אה, ובבית"ר בכלל חגיגה, מחתימים את מסוט אוזיל...

אז זהו, שהידיעות האלה לא נכונות, אבל יש לנו כמה שחקנים שהגיעו אחרי קריירה לא פחות מפוארת מאלו שציינתי, עשו קאמבק לליגה הצנועה שלנו, והקהל הישראלי, כמו הישראלי הממוצע, שוכח מהר... כמה התרגשנו בגול של איל ברקוביץ' מול מנצ'סטר יונייטד ומהאליפות עם סלטיק, מטל בן חיים הבלם שכיכב עם צ'לסי, או מהשערים של יוסי בניון מול ריאל וברצלונה והזכייה שלו בליגה האירופית עם צ'לסי?  אם הם היו זרים, סביר להניח שלא היינו מאמינים ששחקנים בסדר גודל כזה הגיעו לליגה הישראלית, "השישית בטיבה באירופה".

יוסי בניון(צילום: עוז מועלם)

כשליטו וידיגאל, מאמן מכבי תל אביב, שאל את יוסי בניון במשחק מול פ"ת אם זה בסדר שיעלה ל-7 דקות, זה אולי אמר הכל, המאמנים הזרים והשחקנים הזרים יודעים לכבד שחקנים ישראלים שעשו דבר או שניים במועדונים מהשורה הראשונה באירופה, ומה אנחנו כקהל, או התקשורת, עשינו? התלוננו ש"לא מביאים את היכולת", "לא מספקים את הסחורה" ואפילו שחקנים שלא ממש יגיעו או הגיעו אי פעם להישגים דומים פתחו את הפה.

בניון הגיע לחיפה בקול תרועה, אבל רוני לוי, כנראה המאמן עם האגו הכי גדול בכדורגל שלנו, נכנס לסכסוך איתו ושכח שמה שיוסי עשה בקריירה לא מתקרב לקריירה הצנועה שלו. האוהדים הירוקים בחלקם נכנסו חזיתית בשחקן שכל כך רצו שיחזור, ומה יוסי רצה בסך הכל? להגיע לקבוצה הישראלית אותה הוא כל כך אוהב ולסיים שם את הקריירה תוך כדי שיתרום מהניסיון ויהנה מכדורגל. זה לא ממש קרה. יוסי עבר למכבי תל אביב, ולמרות שלא פתח בכל משחקיה עד היום, הוא נראה מחויך ומוערך, ויותר מכך, מעריך את אמונם של ג'ורדי וליטו וידיגאל, ובטח את הגב ממיץ' גולדהאר. הוא אולי לא השחקן המרכזי של מכבי העונה, וזה טבעי, אבל כשמסתכלים על התרומה שלו עם שערים חשובים בליגה האירופית ובליגה, כמו גם היכולת, הוא נראה כמי שרעב להצלחה, רעב לכך שסוף סוף יעריכו את פועלו ואת הייצוג הישראלי באירופה.

השבוע ראינו את תומר חמד המשחק בברייטון הצנועה עם תספורת מגן דוד והסיסמה "גאה לייצג את ישראל". אם אני שחקן ישראלי שרוצה לחזור לישראל, הייתי חושב שוב. קהל האוהדים בארץ שוכח לפעמים כמה שחקנים גדולים היו לנו באירופה. רוזנטל, רביבו, ברקוביץ'. הראשון לא רצה לשמוע על חזרה והתמקד בעסקיו בחו"ל, והשניים האחרים התבזו כשחזרו לליגה שלנו. רביבו פרש באמצע העונה, לקח את הניהול באשדוד וגם אותו עזב, ברקוביץ' (עם הפה הגדול) נלחם בתחנות רוח ומתבזה פעם אחר פעם בניסיונות לשנות חשיבה. נכון שהוא חצוף, אבל מישהו יכול לקחת לו את הקריירה המופלאה?

חברים יקרים, בואו לא נשכח. כמות הכוכבים שמשחקים בליגות הגדולות היא עצומה, ומסי יש רק אחד. אבל אם שחקנים ישראלים שזכו לשחק לצד כוכבים הגיעו חזרה לליגה שלנו, מגיע להם המון כבוד, גם אם הם לא תמיד חורשים את הדשא ומבקיעים שערים חשובים. הם לא חוזרים לפה בשביל הכסף, את זה הם כבר עשו. הם חוזרים בתמימות כי הם רוצים שגם אנחנו ניהנה מהם. אז תנו קצת כבוד. בניון, אולי בעונתו האחרונה (לא אתפלא אם ג'ורדי קרויף יציע לו להמשיך) בליגה שלנו, כמו גם טל בן חיים. בואו ניתן להם קצת לחייך אחרי שגרמו לנו לחייך לא מעט, ולהגיד "וואו יוסי, איזה יופי טל, ברקוביץ' קוסם ורביבו המלך".