"לפני שאפול": ילדות רעות בלופ אינסופי
מה קורה כשלינדזי לוהן מ"ילדות רעות" נלכדת בלולאת הזמן של "להתעורר אתמול בבוקר"? התשובה: "לפני שאפול", במרכזו תיכוניסטית קלת דעת המשחזרת את אותו יום בחייה שוב ושוב. בסוף היא גם מצליחה, למרות מניפולציות סוחטות רגש ומוסר השכל צפוי, להפגין יכולת משחק חיננית ולהציל אותו מהקלישאה
הקומדיה המצוינת של הרולד ראמיס "להתעורר אתמול בבוקר" (1993) הציגה את ביל מארי כחזאי הנלכד ביום אחד החוזר שוב ושוב. הוא צריך ללמוד כיצד להפוך את הסיטואציה הייחודית להזדמנות לשינוי עמוק באישיותו ובחייו. "ילדות רעות" (2004) הייתה קומדיה שנונה על חבורת בנות הנשלטת על ידי "קווין בי" כלבתית שזורעת טרור מעמדי בתיכון אמריקני. גיבורת הסרט, בגילומה של לינדזי לוהן, לומדת כיצד להתגבר על הפיתוי להשתייך ולחזור ל"טוב הלב" הבסיסי שלה. כשמחברים את שני הסרטים מקבלים את "לפני שאפול" ("Before I Fall").
אך יש גם הבדל. "להתעורר" ו"ילדות" הם קומדיות, ו"לפני שאפול" עוסק ברצינות יתרה, ובשכנוע עצמי עמוק, במסע של הגיבורה לעבר הגאולה. זהו עיבוד לספר ה-YA (בוגרים צעירים) של לורן אוליבר מ-2010. כמקובל במתכונת העכשווית של הז'אנר, "לפני שאפול" מציב במרכזו את שאלות הזהות והרגש של הגיבורים הצעירים מול אלמנט המסכן את קיומם. אמנם אין כאן מלחמה בדיסטופיות הנשלטות על ידי מבוגרים מרושעים בנוסח "משחקי הרעב" ודומיו, אבל יש את אותה היטלטלות של הגיבורים בין חיים ומוות המוכרת מ"אשמת הכוכבים".
עוד ביקורות במדור הקולנוע של ynet:
מכיוון שספרים אלו פונים לקהל צעיר, ומכילים מידה לא מבוטלת של פאתוס יחד עם קלישאות ומניפולציות סוחטות רגש, העיבודים הקולנועיים מזמינים תגובה מבטלת מצד צופים בוגרים. נדמה כי זה גם גורלו הבלתי נמנע של "לפני שאפול". מה שמציל היא עבודת הבימוי הזהירה של בימאית האינדי רי רוסו-יאנג, והמשחק של זואי דויטש החיננית בתפקיד הגיבורה. גם אם קשה להמליץ בפה מלא על התוצאה עבור צופים בוגרים, בעבור קהל היעד הצעיר זהו סרט ראוי.
העלילה מתרחשת בצפון מערב ארה"ב, בעיירה מוקפת בטבע ההררי וביערות עבותים המשמשים לצרכי גילום אקספרסיבי לנפשן של הדמויות (כמו העיירה פורקס בסדרת "דמדומים"). הרווחה הכלכלית ניכרת בבתים הגדולים, ברכבי הפנאי-שטח של בני הנוער, ואפילו בבית הספר שבהם הם לומדים. הפיקציה הזו מבודדת את ההתרחשויות הדרמטיות מכל חשיפה לעולם חברתי ומעמדי ממשי.
הגיבורה סם קינגסטון (דויטש) מתעוררת ליום שבסופו היא אמורה "להפוך לאישה" - קרי לאבד את בתוליה לחבר שלה, רוב (קיאן לוולי). זהו "יום קופידון" בתיכון שבו היא לומדת, והתלמידים אמורים לקבל ורדים וברכות רומנטיות מצדם של אלו האוהבים אותם. סם נוסעת לבית הספר במכונית של חברתה הטובה לינדסי (האלסטון סייג), כשבמושב האחורי שתי הבנות הנוספות המרכיבות את החבורה שלהן. אלי (סינת'י וו) ואלודי (מדליון ראהימי) ימשיכו להופיע במהלך הסרט אך יישארו במעמד דמויות שאינן מפותחות יתר על המידה. אנו לומדים להכיר את הדינאמיקה הקבוצתית, ובהדרגה גם את היותה כוללת מימד של התנשאות ואפילו לעג כלפי התלמידים הפחות מקובלים בבית הספר.
הרמזים לכך מפוזרים לאורך היום הראשון: הנער החביב קנט (לוגאן מילר) שללא ספק דלוק על סם אבל זוכה ממנה להתעלמות, הבחורה הלסבית, אנה (ליב היווסון) שמרגישה לכודה ב"גיהינום הטרונורמטיבי" של ורדים והצהרות אהבה, וג'ולייט (אלנה קמפוריס), בחורה מוזרה במראה ובהתנהגות שהפכה למושא ההתעללות החביב על לינדסי. בלילה יש מסיבה בבית של קנט, ובה יתרחש אירוע אכזרי למדי מבחינה חברתית. כשארבעת הבנות תחזורנה מהמסיבה, הרכב שלהן יהיה מעורב בתאונת דרכים איומה שאמורה, לפי כל היתכנות, להביא למותה של סם.
אך הדבר לא קורה. לפחות לא בדרך שהייתה מסיימת את הסרט בחלוף 20 דקות. סם מתעוררת במיטה שלה, בדיוק באותה שעה שבה התעוררה ביום הקודם. כל האירועים שהתרחשו באותו יום חוזרים על עצמם במדויק, למעט תחושת הדז'ה-וו של הגיבורה הגורמת לה להסתכל על האירועים והשיחות בהן היא כבר השתתפה, הפעם מהצד.
למתכונת היום החוזר על עצמו יש פוטנציאל לפיתוח פרספקטיבה על הפעולות וההחלטות אותן מבצעת הדמות הראשית. אין פלא שבשיעור הנלמד באותו יום המורה מזכיר את "המיתוס של סיזיפוס" של אלבר קאמי (והנה עוד לקח לצופים הצעירים: תקשיבו היטב למורים למקרה שתלכדו בלולאת זמן). למעשה, כמו ב"לקום אתמול בבוקר", חזרה זו הופכת את המציאות לסוג של סימולציה שניתן לחזור ולהתנסות בה בדרכים שונות. כך הגיבורה יכולה לבחון את דרכי הפעולה וההתנהגות שלה ובהתאם לכך להשתנות ולהתפתח. בעוד "לקום אתמול בבוקר" זכה לשלל פרשניות דתיות ופילוסופיות, קשה לראות פוטנציאל דומה ב"לפני שאפול" בגלל הנטייה שלו להציג באופן דידקטי את השינוי המוסרי שאותו הגיבורה צריכה לעבור.
אם סם לא נחמדה לאימא שלה (ג'ניפר בילס) ולאחותה הקטנה איזי (אריקה טרמבליי, אחותו של ג'קוב מ"חדר"), אז היא תלמד כמה זה משמעותי לעשות זאת, במיוחד אם זה יומה האחרון. מבחינת הבנים בחייה, מההתחלה ברור מי ה"דוש" ומי חש כלפיה רגש אמיתי. וביחס לבנות החבורה ובראשן לינדסי, יש לקחים שצריכים להילמד. אין בסרט רעיונות מקוריום במיוחד, אך ככל שהעלילה מתקדמת וסם מתחילה לפעול בדרך שונה, הסרט מצליח לחרוג מהקלישאה. דויטש מעצבת דמות המעוררת רגש ומפצה בכך על מוסר ההשכל הצפוי.
