כולם אוהבים את דריימונד?

דריימונד גרין רחוק מלהיות השחקן המוכשר ביותר בגולדן סטייט, בטח שלא האהוב ביותר, אבל הוא כן השחקן שכל אחד היה רוצה איתו, ולא נגדו. בחודש שעבר ניצחה גולדן סטייט את ממפיס, קבוצה שהיא מתקשה נגדה באופן מסורתי, כאשר גרין הוביל אותה לניצחון. הוא סיים את המשחק עם שורה סטטסיטית נדירה של 12 ריב', 10 אס', 10 חט', 5 חס' ו-4 נק', אך פיספס שתי הזדמנויות. האחת הייתה להיכנס למועדון ה-5 כפול 5 (לפחות 5 בכל עמודה), והשנייה, הנדירה יותר, להיכנס למועדון הקוואדרופל- דאבל (ספרות כפולות בארבע עמודות), מועדון שכולל ארבעה שחקנים בלבד.

עם זאת, גרין רשם הישג שאף שחקן לא רשם לפניו: הוא הפך לשחקן הראשון בהיסטוריה של הליגה שהשיג טריפל דאבל עם פחות מ-10 נק'. לאחר המשחק סיפר שבסך הכל ניסה "לשחק את המשחק בצורה נכונה". ובכן, מי שלא מכיר את גרין היה מניח שמדובר באדם שלו וצנוע, אך למרות ההצהרה, זה לא המקרה, וזו בדיוק אחת הסיבות שהרבה אנשים לא סובלים אותו.

דריימונד גרין(צילום: רויטרס)

נתחיל מההתחלה. לאחר 4 שנים במכללת מישיגן סטייט, בה התחיל כשחקן ספסל וסיים כאחד מכוכביה, גרין נבחר בשנת 2012 במקום ה-35 בדראפט על ידי גולדן סטייט. גם בגולדן סטייט גרין התחיל כשחקן ספסל, כאשר בשנתו השנייה כבר זכה לפתוח בכמה משחקים בחמישייה של מארק ג'קסון, וסיים עם ממוצעים של 6.2 נק' ו-5 ריב' למשחק. לא רע בשביל בחירה 35, אבל לא משהו שהליגה לא ראתה קודם.

בפלייאוף 2014 גילינו שגרין מסוגל להרבה יותר. עקב פציעה של אנדרו בוגוט ואי יכולתו של ג'רמיין אוניל הוותיק להתמודד עם גבוהי הקליפרס, דריימונד הוקפץ לחמישייה. למרות שהוא מתנשא לגובה של 2.01 מ' בלבד, גרין עשה הכל כדי למרר את חייהם של גבוהי הקליפרס, הכריח אותם לצאת מהצבע כשקלע מבחוץ, ונלחם על כל כדור. גולדן סטייט הפסידה לבסוף בשבעה משחקים, אך היא הרוויחה בגדול את דריימונד גרין, שמאז ועד היום לא ירד מהחמישייה.

עם הגעתו של סטיב קר, גרין הפך להיות שחקן חמישייה דומיננטי, כאשר מלבד יכולתו למצוא את חבריו ולקלוע מבחוץ, הפך לעוגן ההגנתי של הקבוצה, והתגלה כמי שמסוגל לשמור על כל עמדה במגרש. העונה המדהימה של גרין והקבוצה הסתיימה עם אליפות היסטורית לאחר 40 שנה, וסידרה לו בקיץ חוזה עתק בסך של 82 מיליון דולר ל-5 שנים. החוזה הגדול (שכיום נחשב ל"מציאה") לא פגע במוטיביציה של השחקן להמשיך ולהוכיח את עצמו, דבר לא מפתיע בהתחשב שמדובר במי שיודע לדקלם את שמות כל השחקנים שנבחרו לפניו בדראפט, וגרין המשיך לקבע את מעמדו כאחד השחקנים הטובים בליגה.

גולדן סטייט עצמה נהנתה מיכולת שיא של גרין, סטפן קרי וקליי תומפסון בדרך לעונה הרגילה הטובה בהיסטוריה, שהסתיימה במפח נפש בגמר, לא לפני אותה הרחקה מדוברת ממשחק מס' 5. לאחר תום הסדרה, החלו לצוץ שמועות על כך שגרין פגע בחדר ההלבשה עם התנהגותו המוחצנת, שבאה לידי ביטוי גם בהתנהגותו על הפרקט. גרין, השחקן המצטיין בשורות הלוחמים באותו הפסד מכריע, הביע חרטה על התנהלותו, אך במקום להיכנס לאבל ספורטיבי, סייע במאמצי הקבוצה לצרף את קווין דוראנט.

יש שראו את גישתו של גרין כהבעת אי אמון בחבריו לקבוצה, אבל זו לא הדרך הנכונה להסתכל על כך. האמת היא שגרין פשוט רוצה לנצח, כאשר מבחינתו המטרה מקדשת את האמצעים, גישה שרכשה לו לא מעט אויבים. בעוד בגולדן סטייט הוא נחשב לשחקן אהוב ומוערך, פרשנים ושחקנים בליגה כבר התלוננו על התנהלותו של גרין, שלא מהסס לצעוק באמצע משחקים על חבריו, ובטח שלא לפצוח בטראש טוק עם יריביו.  הוא גם מואשם לא פעם (ולפעמים בצדק) בביצוע חסימות לא חוקיות, עבירות מלוכלכות, וכמעט בכל משחק ניתן לראות אותו צועק וגוער בשופטים, גם במחיר של עבירה טכנית.

אבל לגרין כנראה לא אכפת להיות האיש שכולם שונאים, כל עוד הוא מנצח. הייתי אומר שהוא אפילו אוהב את זה.

גרין הוא גם שחקן ההגנה מס' 1 של הקבוצה, כאשר העונה הוא נמצא בדרכו לזכייה ראשונה בתואר שחקן ההגנה של העונה (התואר ככל הנראה יילך אליו או לרודי גובר). הוא ריבאונדר טוב לגובהו (8.2 ריב' למשחק), מפריע ללא פחות מ-14 זריקות במשחק (רביעי בליגה), מצליח להסיט מעל ל-4 כדורים שנמסרים ליריביו (שני בליגה), ומדורג שני גם בחטיפות כדור (2.1 חט'). גרין הוא למעשה ה"דבק" שמחבר בין סך חלקיה של הקבוצה, ויש שיאמרו שהוא השחקן החשוב בסגל.

האופי "הרע", הרעב האינסופי והרצון התמידי להוכיח שאתה הטוב ביותר, אלו המאפיינים שהביאו את גרין עד הלום, וקריטיים להצלחת הקבוצה, בהתחשב בכך שחבר'ה כמו קרי, דוראנט ותומפסון נחשבים ל"ילדים טובים". כעת, עם פציעתו של דוראנט (שייעדר לפחות לחודש), הרבה מתשומת הלב תופנה לקרי, בתקווה שישחזר את יכולתו המדהימה מהעונה שעברה. ואולם, עם כל הכבוד לקרי, ויש המון כבוד, הוא לא יוכל לעשות זאת בלי גרין, האיש שמסדר לו ולחבריו באופן מצטבר יותר מצבי קליעה מכל אחד אחר, בין אם דרך מסירה לשחקן פנוי (7.3 אס'), או חסימה שמשחררת שחקן לקליעה (2.3 למשחק).

אז נכון, גולדן סטייט תתקשה יותר בלי דוראנט, אבל כל עוד גרין שם, היא תהיה בסדר.