בחרתי להתמקד בפתרון. במקרה הגרוע, אני תמיד יכול ללבוש את בגדי הסקי, הם קלים, עמידים בפני מים ומונעים מקור קיצוני לחדור בעדם וגם נראים לא רע. הרגעתי את עצמי, זה ניו יורק האופנה כאן משוגעת.

סוף השבוע הגיע ומצאתי את עצמי נוסע לאסטוריה שבקווינס להיפגש עם דלית חברתי הטובה שלא פגשתי זמן. "אתה תאהב את אסטוריה, המקום מלא במסעדות יווניות".היא יודעת על איזה מיתרים לפרוט, חשבתי לעצמי, מההיכרות שלנו היא זוכרת עד כמה אני מחובר לתרבות הזאת אז בוודאי שלא יכולתי לסרב.

עליתי על הרכבת עושה את דרכי לשם, חושב על ההנאה המובטחת לי מהבילוי ב"יוון"מבלי לעזוב את ניו יורק. נפגשנו בבית קפה בשדרות דיטמארס, מזג האוויר שיחק לטובתנו ואפשר היה לשבת בחוץ וליהנות. 

אז מה קורה? שאלתי.

"תראה, אני לא יודעת איך להתחיל, אנחנו מכירים כבר כמה שנים ואתה יודע שאני בחורה שאוהבת לעשות המון דברים”.

הרבה דברים זה עניין יחסי, ספרי לי מה בדיוק את עושה, או אולי איך את מגדירה את עצמך?

"שאלה מצוינת, אני "רב תחומית", אני אומנית, כלומר מתעסקת ברישום וציור ועושה גם פיסול שזה תופס חלק מהזמן. בשביל ההכנסה אני מלמדת באופן חלקי בבית ספר יהודי, כמו שאתה בטח יודע השכר בסקטור הציבורי הוא לא ממש מספיק, אז החלטתי להוציא רישיון לנדל”ן. אני יודעת שזה תחום שאפשר לעשות בו לא מעט כסף ובכלל זה תחום מאוד מעניין. זה משהו שאני מחזיקה ככה מהצד, זה בעיקר בסופי שבוע. חוץ מזה אני עסוקה בפעילות התנדבות למען הקהילה הישראלית, ככה שהיום שלי מאוד מלא ועמוס".

אז מה הדילמה?

"אז זהו, שיש כאן דילמה רצינית. זה נראה לי כל כך הרבה שאני לא יודעת מאיפה להתחיל, אני רוצה לעשות את כל הדברים האלו ויחד עם זאת אני מזהה שמרוב שאני מנסה להצטיין בכל אחד מהתחומים, בסופו של יום אני לא מצליחה להגיע לשום מקום. בתחום הפיסול והציור שום דבר לא באמת התפתח בשנים האחרונות, אני די דורכת במקום, בעבודה בבית הספר לא קיבלתי שום קידום כי כולם חושבים שתיכף התערוכה שלי עתידה לצאת אז לא מציעים ואני גם לא מבקשת, לנדל"ן אני מבינה שצריך זמן ולא ממש מצליחה לייצר את הזמן הזה, גם עם ההתנדבות זה לא משהו, בגלל שאין לי יותר מדי זמן ובטח כולם חושבים שאני לא רצינית".

אם אני שומע נכון, זה מה שנקרא "תפסת מרובה לא תפסת”.

"וזה אומר מה?"

בואי נסתכל קדימה לעתיד, לעוד חמש שנים מהיום. מה את רואה? את מצליחה לזהות נקודה שבה כל המצב משתנה?.

היא עצמה את עיניה ולקחה נשימה עמוקה. כעבור דקה ארוכה אמרה: “אני לא מצליחה לראות כזה דבר, אני אוהבת את כל מה שאני עושה ולא רוצה לוותר על משהו".

אז מה הדילמה? תמשיכי במצב הזה.

"אבל אני לא אוהבת את המצב הזה”.

בואי ואגיד לך מה אני שומע, מצד אחד את אוהבת את הגיוון שיש לך ויחד עם זה את לא אוהבת את התוצאות שזה חוסר יציבות כלכלית. כאשר רוצים שמשהו ישתנה חייבים לשנות משהו. חוסר שפיות זה לקוות לתוצאות אחרות כאשר חוזרים על אותה פעולה בדיוק. אם תמשיכי להתפזר על כמה תחומים תמשיכי ככל הנראה לקבל בדיוק את אותה תוצאה.

"אז אני צריכה לעשות בחירה והיא עשויה להיות כואבת”.

את צריכה ואולי אפילו חייבת לעשות בחירה. לעניין כואבת, חשוב לזכור שזה עניין יחסי. והשאלה המרכזית שצריך לבדוק מה כואב יותר? האם לוותר על משהו שאת אוהבת לעשות עכשיו בכדי לייצור שיפור בתוצאות, או שלא לעשות ולהישאר כואבים בלי להגיע לשום מקום.

"זה משהו שאני צריכה לחשוב עליו, הבחירה ממש קשה”.

אני מציע שתבחרי שפה וכוונה אחרת במקום “קשה". כדאי למצוא מילים שיניעו אותך קדימה ולא יתקעו אותך במקום הקשה והלא מקדם. הבחירה היא שלך והתוצאות הן שלך.

"נראה לי שהמסר ברור ואני הולכת לבחור".

בהצלחה, אולי עכשיו אפשר להזמין איזה סלט יווני מעולה?

שלמות זה מבחירה.

ניסים שדה, אוחז בתואר שני מטעם אוני' תל אביב במינהל ציבורי, מאמן לתקשורת ותוצאות, מאמן ומנחה יחידים וקבוצות, מוסמך מטעם האקדמיה של אנטוני רובינס, ומחבר הספר "50 סיבות למה לא ניו יורק".