היתה לי חברה. האנה קיבלה את השאריות
"שיקרתי להאנה בקשר לתמונה. שיקרתי לה בקשר להרבה דברים. אסור שיחסים יהיו בנויים על שקרים, אבל לא הייתי ביחסים — לפחות לא עם האנה. היא היתה בחורה שפגשתי באינטרנט. החברה שלי היתה בת'אני". פרק לקריאה מתוך רב המכר "ינשוף לילה"
"בלי תמונות," אמרתי להאנה בסקייפ. "בלי פרטים מזהים, בלי שם משפחה, בלי מספר טלפון. כלום. אני לא רוצה להכיר אותך, ואני לא רוצה שתכירי אותי. אנחנו כותבים ביחד אונליין, זה הכול. אני לא מחפש חברים חדשים. אני מחפש שותף לכתיבה."
"הבנתי," היא ענתה.
אני זוכר שהבטתי על שורות הטקסט בלפטופ שלי ותהיתי אם היא נפגעה. לא היתה שום דרך לדעת. המילים פשוט עמדו שם, תלויות, חסרות קול. בתוך חודש האנה שברה שניים מהכללים שלי כשהיא שלחה לי אי-מייל מהכתובת הפרטית שלה, hannah.catalano@xmail.com. ובנוסף לאי-מייל הופיעה תמונת החשבון שלה. תמונה שלה. לטשתי מבט בדמות שבריבוע הקטנטן, ואז בשם משפחתה, ואז חזרה בתמונה. הייתי צריך להיכנס לסקייפ ולהיכנס בה באותו רגע, אבל לא עשיתי את זה. הקלקתי על התמונה שלקחה אותי לדף Google + שלה, לגרסה גדולה יותר של התמונה.
היא לבשה סטרפלס בצבע שמנת, עם חוטי תחרה לרוחב קו הצוואר. מחשוף עמוק נעלם אל תוך התחרה. עורה היה חיוור להדהים, חלק ונקי, ושערה צנח בתלתלים כבדים שחורים-חומים סביב פניה. היא הרכיבה משקפיים מלבניים, כהי מסגרת, מעוטרים אבני חן קטנות בצדדים. היא הפריחה נשיקה באוויר לעבר המצלמה. לעברי. הייתי צריך לסגור את החלון מיד. במקום זה בהיתי ובהיתי בתמונה של האנה עד שהרגשתי את הזין שלי מתקשה בתוך המכנסיים. ניסיתי להתעלם מזה, אבל ככל שהוספתי להביט בתמונה של האנה, הוא הלך והתקשה. היא היתה יפה. ואני רתחתי מזעם על שכפתה עליי את תמונתה ואת שם משפחתה.
החלקתי את ידי בין רגליי ועצמתי את עיניי. זאת היתה הפעם השנייה שאוננתי כשחשבתי על האנה. הפעם הראשונה היתה לפני שבוע. בת'אני בדיוק נסעה לטיול לברזיל. יכולתי להצטרף אליה, אבל לא היה לי חשק לסייר באתרים בדרום אמריקה כשההורים של בת'אני נגררים אחריי.
מצאתי את עצמי מצ'וטט עם האנה מדי לילה. השעה היתה מאוחרת, בערך שתיים אחרי חצות, והחבר של האנה הלך לישון. זאת אומרת שהאנה היתה לבדה בחדר המחשב של דירת המרתף שלהם. אני הייתי עם הלפטופ בחדר השינה של דירתי שבדנוור.
ינשוף.לילה: שלחתי לך כמה פסקאות, אבל את לא חייבת לענות הלילה. את לא עייפה?
ציפור.קטנה: עדיין לא. אני לא ישנה טוב לאחרונה.
ציפור.קטנה היה שמה של האנה בסקייפ. השם שלי היה ינשוף.לילה.
ינשוף.לילה: את יכולה לקחת משהו. לא יודע, אולי מלטונין?
ציפור.קטנה: זה אף פעם לא משפיע עליי.
ינשוף.לילה: טוב, חרא.
הגענו למקום לא ידוע בשיחה הזאת. ככלל, דיברנו על הסיפור המשותף שלנו ולא יותר מזה. הסיפור שלנו היה פנטזיה בהמשכים. שלחנו חלקים ממנו באי-מייל זה לזה. ככה נפגשנו: בפורום של כותבי ספרות יפה, כשחיפשנו בני זוג לכתיבה. הדמות של האנה היתה בת אנוש בעלת כוחות-על, והדמות שלי היתה שד. שמה היה לאנה, שמי היה קאל.
ציפור.קטנה: לפעמים אני מעשנת קצת מהגראס של מיק וזה עוזר לי להירדם.
ינשוף.לילה: באמת?
ציפור.קטנה: כן. *מושכת בכתפיים* מיק מעשן 24/7 וגם שותה כל יום. אני לא כזאת. בכל מקרה, אצלנו זה חוקי.
הקיבה שלי התכווצה. קולורדו התירה לאחרונה שימוש במריחואנה לצריכה פרטית. גם וושינגטון. אלוהים, האם האנה ואני גרים באותה מדינה? למה האפשרות הזאת הפכה לי את הבטן?
ינשוף.לילה: כן, זה חוקי גם אצלנו. אני גר בקולורדו.
ציפור.קטנה: או.קיי, מר סוכן חשאי, בלי פרטים מזהים.
העליתי חיוך. הו, אז האנה לא מתכוונת לנדב מידע לגבי מגוריה. זה הגיע לי.
ינשוף.לילה: לי מותר לשבור את החוקים שלי.
ציפור.קטנה: פשוט תשאל.
ינשוף.לילה: מה? מה לשאול?
ציפור.קטנה: אוי, תעשה טובה, מאט. אתה מחכה שאגלה לך איפה אני גרה.
ינשוף.לילה: אז תגלי לי.
ציפור.קטנה: סיאטל.
הרגשתי עווית משונה בקיבה. וושינגטון, לא קולורדו.
ינשוף.לילה: אה, אף פעם לא הייתי שם.
ציפור.קטנה: אתה צריך לבקר פעם. יופי של אוכל, יופי של אווירה.
ינשוף.לילה: החבר שלך נשמע כמו קסם של בחור.
ציפור.קטנה: LOL. ממש. לא משנה, אני לא אשאר איתו עוד הרבה. כבר חוזרת.
האנה נעלמה לעשר דקות. לעזאזל, הכעסתי אותה?
ציפור.קטנה: חזרתי.
ינשוף.לילה: ברוכה השבה. את בסדר?
ציפור.קטנה: כן, אני בסדר. רציתי להחליף בגדים למשהו יותר נוח.
בהיתי במסך במשך דקה ארוכה לפני שהכרחתי את האצבעות שלי להקליד את מה שהמוח שלי צרח. אחרי שהקלדתי את זה בהיתי במילים במשך דקה נוספת לפני שהכיתי Enter. בטח השתגעתי. או שאני הופך לסוטה. או שניהם.
ינשוף.לילה: אז מה את לובשת?
ציפור.קטנה: LOL. כל המחיצות נופלות הלילה.
ינשוף.לילה: חהחהחה. אלוהים, מצטער. אין לי מושג למה כתבתי את זה הרגע. תתעלמי מזה. יצאתי כזה סוטה עכשיו.
ציפור.קטנה: לא, זה היה מצחיק, זה הכול. אתה לא סוטה, תאמין לי. אני מהילדות האלה ששיחקו משחקי רשת, אני יודעת מה זה סוטים.
ינשוף.לילה: טוב, שיהיה.
חשתי איך הפנים שלי מתחממות. זאת היתה הפעם הראשונה שבה האנה ואני ניהלנו שיחה אמיתית, ואני שאלתי אותה מה היא לובשת. אני, גבר מצליח, בן עשרים ושמונה עם זוגיות מבוססת היטב, התנהגתי כמו נער חרמן בן ארבע-עשרה. ממש יופי.
ציפור.קטנה: מאט, אני אומרת לך, סמוך עליי. אתה. לא. סוטה. אתה יותר אנטי סוטה. בגלל זה צחקתי. כאילו, פתאום מר אני-לא-מחפש-חברים-אז-אל-תרגיזי-אותי-עם-פרטים-על-החיים-שלך, רוצה לדעת מה אני לובשת. אתה עדיין רוצה לדעת?
סומק המבוכה שלי הפך במהירות לאודם כעוס.
ינשוף.לילה: כן. זין על זה. אני עדיין רוצה לדעת. בגלל זה שאלתי, אז או שתגידי לי או שתרדי מזה. אני לא צריך שתגרמי לי להרגיש כמו איזה דגנראט בגלל ששאלתי.
ציפור.קטנה: טוב! מצטערת. אל תתעצבן. אני לובשת חלוק כחול.
ינשוף.לילה: חלוק...?
ציפור.קטנה: כן. זה חלוק אמבטיה כחול, רך וצמרירי. הוא מגיע לי בערך עד אמצע הירכיים.
ינשוף.לילה: זה כל מה שאת לובשת?
ציפור.קטנה: כן.
חשתי פעימות בין רגליי. באותו זמן לא היה לי שום מושג איך האנה נראית, אבל עושה רושם שזה לא שינה לזין שלי. החלקתי את הלפטופ מהירכיים אל המזרן. סחטתי את היד על איבר המין שלי. וחיכיתי. לאן כל זה הולך?
ציפור.קטנה: גם לי מותר לשאול מה אתה לובש?
ינשוף.לילה: מכנסי טרנינג.
ציפור.קטנה: וזה הכול?
ינשוף.לילה: כן.
ציפור.קטנה: יאמי...
ינשוף.לילה: האנה, את צריכה לפתוח את החלוק.
ציפור.קטנה: טוב.
הפה שלי נפער. הזיקפה שלי נדחקה אל כף ידי. טוב? היא קיבלה את ההוראה שלי בכזה רוגע וללא שום היסוס. היא באמת עושה את זה? העליתי בדמיוני דמות של אישה צעירה יושבת מול שולחן מחשב, חלוקה הקטן תלוי עליה, פתוח ושדיה המלאים חשופים מול המסך. דחפתי את מכנסיי מתחת למותני ושחררתי את הזין. כל גופי עקצץ. הייתי צריך להגיד להאנה לעצור, שאני לא פנוי, שאנחנו עומדים להרוס את הידידות הנעימה שניהלנו בהתכתבות.
ינשוף.לילה: תתארי לי את הגוף שלך. תפשקי את הרגליים. אלוהים, הלב שלי דופק.
ציפור.קטנה: גם שלי. פישקתי אותן. אני חייבת להגיד לך שזה עושה אותי כזאת רטובה.
ינשוף.לילה: אלוהים, האנה.
הקטע לקוח מתוך רב המכר "ינשוף לילה" מאת מ.פירס, ספר ראשון בטרילוגיית "ינשוף לילה", הוצאת אהבות. לרכישת הספר לחצו כאן.
לפנייה לכתב/ת 
