ארה"ב: מת תומס סטארזל - חלוץ השתלות הכבד והכליות
סטארזל, מי שהיה הראשון לפתח את השתלות הכבד והכליה ואת התרופות הראשונות שנועדו למנוע את דחיית השתל ובכך להאריך את חיי המנותחים, הלך לעולמו בגיל 90. בעבודתו המדעית והרפואית הוא הציל את חייהם של אלפי חולים ברחבי העולם
אלפי מושתלים חייבים לו את חייהם: תומס סטארזל, חלוץ השתלות הכבד והכליות בשנות ה-60 ומפתח התרופות למניעת דחיית השתל מת כשהוא בן 90 בביתו שבפיטסבורג, ארה"ב.
סטארזל נולד בשנת 1926 באיווה. אמו עבדה כאחות, ואביו כתב סיפורי מדע בדיוני בעיתון מקומי. הוא החל להתעניין בתחום ההשתלות כאשר סייע בניתוח כבד בשעה שהיה מתמחה בבית החולים ג'ון הופקינס בבלטימור. לאחר שהכירורג הסיט את זרם הדם סביב הכבד, הבחין סטארזל כי מצבו של החולה שלקה גם בסוכרת – השתפר.
באותו רגע שיער סטארזל כי מחלת הסוכרת נובעת לא רק מפגם בלבלב, אלא מבעיית זרימת דם בכבד. הוא ביצע ניסויים בכלבים, אך גילה כי טעה. ניסוייו אלו הובילו להשתלת הכבד הראשונה בבני אדם באוניברסיטת קולורדו שבדנוור, שבע שנים מאוחר יותר.
ההשתלה הראשונה בעולם
סטארזל ביצע את השתלת הכבד הראשונה בעולם בשנת 1963. ארבע שנים מאוחר יותר, הוא ביצע את השתלת הכבד הראשונה שהסתיימה בהצלחה ובאותה שנה אף ביצע את השתלת הכליה הראשונה מתורם מת.סטארזל הצטרף לבית הספר לרפואה של אוניברסיטת פיטסבורג בשנת 1981 כפרופסור לכירורגיה, שם פיתח את הטיפול בתרופה למניעת דחיית שתל ציקלוספורין. פיתוח זה הביא להארכת חיי המושתלים. כאשר צירף לטיפול בתרופה ציקלוספורין גם תרופות סטרואידיות, הוארכו חיי המושתלים עוד יותר.
עד שנת 1991, סטארזל שימש כראש שירותי ההשתלות בבית החולים האוניברסיטאי, עד שמונה לראש מכון ההשתלות של אוניברסיטת פיטסבורג, שם פיתח את תאוריית הכימירזם, הטוענת כי גוף ישן ואיבר חדש "לומדים" לחיות זה לצד זה משך השנים לאחר ההשתלה, ללא תרופות מדכאות חיסון.
הישגיו הנוספים של סטארזל כללו המצאת דרך להסיט את זרימת הדם אל הכבד, שיטה שאיפשרה את שעות הניתוח הארוכות הנדרשות להשתלת הכבד, אחד האיברים המורכבים ביותר בגוף.
סטארזל הראה גם ש"תאי חיילים" מאיבר שהושתל, הופכים ל"תאים מיסיונריים", שנעים ברחבי הגוף החדש, ומסייעים לגוף לקלוט את האיבר החדש שהושתל בו.
לפנייה לכתב/ת 
תומאס סטארזל. חלוץ השתלות הכבד
צילום: AP
מומלצים
