תרופות נגד דיכאון: למה נשים סובלות יותר מתופעות לוואי?
הן עולות במשקל, חוות ירידה בליבידו, סובלות מסחרחורות וכאבי ראש ומהפרעות בשינה, והרשימה עוד ארוכה. האם הסיבה שתופעות הלוואי משפיעות בעיקר על נשים טמונה בעובדה שהן מקבלות מינונים שנבחנו רק על גברים? ראיון עם ד"ר ציפי דולב, מומחית לפסיכיאטריה של בריאות האישה, על נשים, גברים ודיכאון
בינואר 2013 התחולל אירוע היסטורי בעולם הרפואה. מינהל המזון והתרופות האמריקני, ה-FDA, המליץ לראשונה על מתן מינון שונה של תרופה לנשים. זו הייתה תרופה בשם זולפידם, חומר פעיל לטיפול בנדודי שינה, שנמכר בארץ תחת השמות "סטלינוקס" ו"אמביאן".
ההצהרה הייתה, ליתר דיוק, שהמנה המומלצת לנשים היא חצי מהמנה המומלצת שהייתה נהוגה עד כה, שהתבססה על גופו של הגבר. הסיבה – המינון ה"כללי", שאיננו מסכן גברים כלל, עלול לגרום לבעיות ערנות קשות אצל נשים ומגדיל את הסכנה לתאונות דרכים.
עבור ד"ר ציפי דולב, פסיכיאטרית לבריאות האישה, ההצהרה הזו הייתה בבחינת ציון המובן מאליו. לשיטתה, זאת רק ההתחלה, וההבחנה בין גברים לנשים במתן תרופות פסיכיאטריות חייבת להיות חלק אינטגרלי ממתן טיפול רפואי, פשוט משום שבמובנים מסוימים מדובר בשני יצורים שונים.
"יש הבדלים עצומים בין גברים ונשים, שחייבים להביא בחשבון כשרושמים תרופות פסיכיאטריות", היא אומרת. "במשך הספיגה, בתופעות הלוואי, במינונים.
"אפשר לראות בבירור שנשים סובלות הרבה יותר מתופעות לוואי כתוצאה מנטילת תרופות פסיכיאטריות - עלייה במשקל, ירידה בליבידו, רעד, כאבי ראש, סחרחורות, הפרעות בשינה - זאת רשימה מאוד ארוכה של תופעות שנשים סובלות ממנה וגברים לא. בהחלט ייתכן שהסיבה לכך היא הנוהג לרשום אותם מינונים לגברים ולנשים, בלי לחשוב על ההבדלים בין המינים".
תחום העיסוק של ד"ר דולב, פסיכיאטריה של בריאות האישה, נדיר יחסית בישראל ונפוץ הרבה יותר בארה"ב, שם הוא נקרא "Reproductive Psychiatry".
"זה תחום שהוא ממשק בין גינקולוגיה לפסיכיאטריה. בניגוד לגברים, נשים עוברות שינויים שמקורם בהורמונים של הפוריות", אומרת דולב, שמתמחה בתחום כבר יותר מעשרים שנה ומטפלת בבעיות כמו דיכאון, הפרעות בשינה, אבחונים וטיפולים פסיכיאטריים מההיבט המגדרי.
"השינויים ההורמונליים קשורים קשר הדוק לשינויים נפשיים. לפני ואחרי הווסת, בהריון, לאחר הלידה, בגיל המעבר - יש תופעות נפשיות שמלוות את התהליכים הללו".
כמו בכל תחומי הרפואה, הפיתוח של רוב התרופות הפסיכיאטריות התבסס על מחקר בגברים, וזאת בעיקר בגלל שלחוקרים היה יותר קל "לעבוד" עם הגברים, שאינם מושפעים מתנודות ושינויים מסיבות הורמונליות.
"רוב המחקרים על תרופות בוצעו על גברים ו'הולבשו' על נשים", אומרת דולב. "אישה תגיב אחרת על תרופה אם היא אחרי מחזור או לפני ביוץ. גם אם היא קיבלה את אותה תרופה כל החיים ואז נכנסה לגיל המעבר, היא זקוקה לשינוי במינון. כשאישה באה ואומרת לרופא שלה שהתרופה כבר לא משפיעה עליה, הוא צריך לשאול אותה אם היא עוד מקבלת מחזור, באיזה שלב היא במחזור החודשי ושאלות נוספות. אבל לא שואלים".
נשים מדוכאות יותר? לא בטוח
ההשערה המקובלת היא שנשים סובלות מדיכאון יותר מגברים. לטענת דולב, ייתכן שמדובר בסטייה סטטיסטית. "קודם כל, ראוי לציין שדיכאון הוא הגדרה קלינית ולא כל תחושה של 'דיכי' מוגדרת כדיכאון. ההגדרה היא לפחות שבועיים של מצב רוח מאוד ירוד, עם הפרעות בשינה, הפרעות באכילה, ירידה בתפקוד בכל שטחי החיים - בית, עבודה, חברה, ירידה בריכוז, ירידה בזיכרון, חוסר הנאה, מחשבות לא טובות (לאו דווקא על מוות), ערך עצמי נמוך, רגשות אשם וכיו"ב".
-יש הבדל בין האופן שגברים ונשים חווים דיכאון?
"בוודאי. על פי כל הסטטיסטיקות, שיעור הדיכאון אצל נשים הוא פי שניים מאשר אצל גברים, וזה במהלך רוב חיי האישה. בגיל המעבר המספר מוכפל - פי ארבעה יותר נשים סובלות מדיכאון, שהוא אחד מתסמיני גיל המעבר.
"שנית, הסימפטומים. כאן למעשה, בניגוד לתחומי בריאות רבים, האבחון מבוצע על פי סימפטומים שאופייניים לנשים. אצל גברים התסמינים הם אחרים – דיכאון מאופיין יותר באגרסיביות, נטילת סיכונים, שתיית אלכוהול, שקיעה בעבודה וכיו"ב. הגברים גם פחות הולכים לטיפול, הם מתנהלים אחרת מנשים בנושא הזה.
"קיימת טענה כי למעשה שיעורי הדיכאון וההבדלים בסטטסטיקה הם שגויים, מפני שגברים פחות מתלוננים, אז יש פחות אפשרות לאבחן אותם ולטפל בהם. בניגוד לכל תחומי הרפואה כמעט, כמו התקפי לב למשל, גם שאלוני האבחון מותאמים יותר לנשים".
-נשים מגיעות יותר מגברים לטיפול בדיכאון?
"בוודאי. כשאישה נמצאת במצוקה, חרדה או דיכאון, היא פונה לטיפול. הגבר עושה את זה רק אם כלו כל הקצים, כי זה מסמל חולשה. הוא כבר יסתדר לבד".
לפנייה לכתב/ת 
