האנשים שנופשים בעבודה, ועובדים בנופש
לטרנד החדש בעולם התעסוקה קוראים "וורקיישן" (Work+Vacation). לעובדים מהסוג החדש קוראים "נוודים דיגיטליים". השילוב בין שניהם הוליד סוג חדש של אתרי נופש, שמספקים לצד חדרי לינה גם חללי עבודה והזדמנויות למינגלינג עסקי, לכל מי שיכול להמשיך לעבוד עם הלפטופ (מכל פינה בעולם) ולהמשיך לטייל (כאילו שאין עבודה בעולם)
חופשת עבודה כזו אמנם אינה רלוונטית למי שעבודתו מחויבת להיעשות במקום מסוים, כמו מפעל, חנות או משרד, אך זו אפשרות חדשה ומבטיחה עבור כל עובדי ההייטק, היזמים, הגרפיקאים, העיתונאים והמתכנתים, שמסוגלים להתחבר לעבודתם מרחוק. בשנים האחרונות, רבים מאיתנו הפכו לעובדים כאלה.
קחו לדוגמה את Swiss Escape, בקתת סקי עם חלל עבודה ומגורים שיתופי, שנפתחה לפני חצי שנה בכפר גרימנץ שבאלפים השוויצריים. פאני קלוז, מייסדת המקום מסבירה: "וורקיישן הוא סגנון החיים של האורחים שלנו עכשיו. הם מגיעים מכל העולם, וחלקם מופתעים מזה שהכל פה עובד, שהאינטרנט מאוד מהיר ולא נופל, הם שואפים פה את אוויר ההרים, נהנים מהניתוק מהחיים העירוניים, ומהשילוב בין פעילות סקי בבוקר לעבודה אחר הצהריים. לכן אנחנו קוראים לזה הסוויס אסקייפ, זו הבריחה מחיי היומיום".
אבל לא מספיק שיהיה לך צימר עם רשת אינטרנט זמינה, הדגש ב"חופשות העבודה" הוא על השיתופיות והקהילתיות, והערך המוסף שבמינגלינג עסקי, מיקום אטרקטיבי ומשרדיות, וכך עולה הדרישה לקטגורייה הנדל"נית־מלונאית החדשה הזאת.
עמנואל גיסה הוא מייסד רשת "אאוטסייט", שמחזיקה בתים לחיי עבודה משותפים בסנטהקרוז, וניס־ביץ' וסן־דייגו בארצות הברית, קוסטה־ריקה ופורטו־ריקו. "היינו בין הראשונים שהציעו חופשות עבודה. לא רק הייטקיסטים, גם רואי חשבון ועורכי דין מגיעים אלינו. פה הם יכולים לבלות תקופות ארוכות, לבשל יחד ולהתארח בסביבה מודרנית ברמה גבוהה שאין בהוסטלים".
בישראל נושא חופשות העבודה עדיין לא מפותח. לנישה הלוהטת הזו נכנס שחקן חלוץ, רשת "אברהם הוסטל" שהשיקה קטגוריית עסקים בהוסטל שלה בתל־אביב, "עבור אנשי עסקים בתחילת דרכם שהנושא הכספי רגיש עבורם, ועובדים צעירים שמלונות מגעילים אותם", מדייק ניצן קמחי, מבעלי הרשת: "מנסיוני, ימי עבודה ונסיעות הם מאוד מתישים, בסוף יום עבודה כזה אתה כל כך עייף שאין לך כוח לחפש מקום בילוי מגניב, לרוב אתה מוצא את עצמך בחדר רואה קצת טלוויזיה מקומית ונרדם. אצלנו בשעות היום אפשר לעבוד בחדר או בלאונג' הפתוח שהוא חלל עבודה שיתופי, ובערב לרדת לבר וליהנות מתוכנית עשירה של הופעות, ערבי טאפאס או סדנאות בישול".
כמובן שיהיו מי שיתעקשו שההפרדה בין עבודה לחופשה היא קדושה, שבעבודה השוחקת הם נותנים את כל כולם ובחופשות שהם לוקחים מדי שנה הם רוצים להתנתק, לטייל, לעשות שופינג או לנוח. אך בעידן הענן ובקצב העניינים הנוכחים, במקרים רבים, גם אם העובד מתרחק מהמשרד, המשרד נשאר בכיס שלו. מעסיקיו מצפים ממנו להצטייד בלפטופ, להשתתף בדיון העובדים בווטסאפ ולהשיב למיילים דחופים בין אם הוא באורלנדו עם הילדים או למרגלות מגדל אייפל עם המאהבת. ואם לא מבקשים ממנו, הוא ירפרש בעצמו, כשהוא ייתקף באפקט זייגרניק (כלומר, ייזכר בכל אותן משימות שהוא לא השלים).
הקליינטים המרכזיים של חופשות העבודה הם אלה שחייהם הם חופשת עבודה אחת ארוכה, הנוודים הדיגיטליים, שהפכו את המסע בעולם לדרך חיים, שאורזים את הלפטופ על הגב עם כמה בגדים להחלפה ומממנים את המסע בעבודה על הדרך. זו קהילה מגובשת של טיילים עם רוח חופשית, שנפגשת מפעם לפעם ל"חופשות עבודה" בריזורטים אקסקלוסיביים ויוצאת להפלגות עבודה משותפות, שכוללות ערבי בילוי והרצאות.
בירתם היא צ'אנג מאי בתאילנד, עיר שנבחרה בכמה הזדמנויות כיעד האולטימטיבי לאורח חיים כזה, ומציעה שילוב בין יוקר מחיה נמוך, אינטרנט מהיר, אקלים נוח, אפשרויות בילוי ופנאי ואוכל פנטסטי. ההצלחה מתבטאת בכך שכמה אלפי נוודים דיגיטליים מתארחים בצ'אנג מאי בכל רגע נתון. בשנים האחרונות ישנם ישראלים שמוסיפים למסלול החיים שלהם תקופה של נוודות דיגיטלית, הרבה אחרי הטיול של אחרי הצבא, רגע אחרי שצברו ניסיון בתעשייה המקומית ומצאו לעצמם נישה להכנסה מרחוק.
גל ברכה, מתכנת, רווק בן 30
בשנתיים האחרונות עבד ברכה מספינה עוגנת באמסטרדם, מיער בדנמרק, מווילה על חוף בפורטוגל, מטירה בגרמניה וממעבדות סודיות של חברת טכנולוגיה גדולה באחוזה בסן־פרנסיסקו. אני תפסתי אותו בביקור בבאר־שבע.
ברכה מתכנת מגיל צעיר, בוגר היחידה הטכנולוגית של חיל המודיעין, שעבד במשך עשור בתעשיית ההייטק והסטארט־אפים. בשיא הקריירה הוא הקים את הסטארט־אפ Blinq ופיתח אפליקצייית מובייל חדשנית יחד עם יוסי גינסברג, "יזם מדהים ומשוגע, מחבר הספר 'בחזרה מטואיצ'י'. התמקמנו בחממה מעולה בעמק הסיליקון, הגענו לרבע מיליון משתמשים, וכתבו עלינו בעיתונים. בתוך שנתיים שרפנו חצי מיליון דולר. רגע לפני עוד סבב גיוס כספים, הבנו שהפסקנו להאמין במוצר, איבדנו כיוון, אמרנו פאק איט וסגרנו את החברה. התפצלנו, יוסי הלך לעבוד על הפקה של סרט שמבוסס על הספר שלו, ואני החלטתי להיות נווד דיגיטלי".
"קודם כל יצאתי לשנת שבתון. במקום לחכות לפנסיה בגיל 65 כשהגוף כבר שבור, רציתי ליהנות עכשיו. פרשתי לחווה קטנה בצפון ואז הבנתי שאני יכול להאריך את החופשה עוד יותר אם אתחיל לעבוד במהלכה. הצטרפתי לרשת חברתית של פרילנסרים ומהר מאוד מצאתי עבודה בתור ארכיטקט מערכת בבית חולים בשיקגו. ירדתי ל־25 אחוזי משרה ובמהרה הצלחתי להשוות את משכורת הפול טיים לעבודה של יום בשבוע".
מה עשית בכל הזמן הפנוי?
"החלטתי ליזום פרויקט אמנות. היה לי חזון לייצר חלל שמאפשר לאנשים לנוע בתוכו בלי להיות מודעים יותר מדי לעצמם ולגוף שלהם. התחברתי לרועי שנברג, הקמנו צוות ויחד פיתחנו מערכת בשם ויז'ן דוג’ו, המצלמת אותך, משקפת ומקרינה את הדמות שלך באפקטים ויזואליים צבעוניים של תנועת מים ועשן. הצגנו אותה לראשונה במידברן ואז טיילנו איתה לפסטיבילים בכל העולם. בברנינג מן בנוואדה הקרנו את המיצב על מטוס בואינג 747. זו דוגמה לדבר שבחיים לא הייתה לי אפשרות לעשות אם הייתי עובד במשרד במשרה מלאה״.
פיתחת סלידה לעבר שלך?
"העבודה בסביבה משרדית נראית לי די עתיקה, להגיע לקופסה שאליה שכירים מגיעים לעבוד בשביל המשכורת זה לא נעים. אנשים סביבך מתוסכלים הרבה פעמים והאנרגיה שלהם משפיעה גם עליך. אני מוכן לעבוד בארגונים כאלה רק מרחוק. כשאני מסיים את העבודה ואני בריזורט פראי בתאילנד, זה נראה לי כמו הרע במיעוטו. קיבלתי לאחרונה הצעת עבודה ובפרטי המשרה נכתב שיש 15 ימי חופש. חשבתי לעצמי פאק יו, אני מעדיף שנה של חופש".
מה צריך בשביל להיות נווד דיגיטלי?
"לפטופ וחיבור לווי־פי. אני ממליץ לכולם לצאת מהמשרד רגע לפני שהצבע שלהם הופך לאפור כהה".
תמרה בוק, נדל"ניסטית, רווקה בת 33
היא יהודייה ניו-יורקית שעוסקת בהשקעות בנדל"ן ושוקלת לעשות עלייה לישראל. בינתיים בוק מגיעה לכאן לכמה חודשים כל פעם, שוכרת דירות ב-Airbnb ועובדת מחללי עבודה משותפים כמו WeWork ו"פאב האב" - יוזמה שמנצלת את שעות היום והופכת פאבים למשרדים. "יומיים בשבוע אני עובדת בשעות אמריקאיות, בשעות הלילה של ישראל".
"אני אוהבת את תל־אביב מכמה סיבות - אני מוקפת ביזמים מבריקים ומעוררי השראה, מזג האוויר פה נהדר ומרענן לצאת מניו־יורק הקפואה. גם הווי־פי סבבה. סגנון החיים הזה אכן מתאים בעיקר לרווקים, התקופה בחיים שמאפשרת גמישות וחופש. וורקיישן עבורי משמעותו לקחת הפסקה מסביבת העבודה הרגילה ולעבוד במקום אחר. זה דבר נהדר אבל זו לא חופשה ביי־דה־בוק".
עומר בר, יועץ שיווק דיגיטלי, רווק בן 30
הוא גדל ברמת־אפעל ועבד כצלם עיתונות וחתונות, עד שלפני שלוש שנים קרא את ספרו של טים פרייס "ארבע שעות עבודה בשבוע", שהוביל אותו לשינוי קריירה - הוא פתח בתל־אביב את "המעבדה לשיווק דיגיטלי" ומתפרנס מהרצאות מקוונות בתחום ומייעץ ללקוחותיו באמצעות הסקייפ.
בר הספיק כבר לעבוד בבקתת במבוק בצפון תאילנד, ביאכטה במהלך קרוז לקאריביים ובלודג’ על נהר ריו דולסה בגואטמלה ("היה שם אינטרנט, אבל לא היה חשמל. אז עבדתי רק שלוש שעות ביומיים, עד שהבטרייה של הלפטופ אזלה. אלה היו השעות הכי פרודקטיביות בחיי").
כמו ציפור חופשייה, הוא בוחר לאן לנדוד על פי האקלים. לדבריו, "החורף הישראלי מזעזע, זו לא מדינה עם תרבות חורף, אין פה לא חימום ולא סקי. בחורף אני טס למקומות טרופיים ובשיא הקיץ הישראלי הקשה, בחודשים יולי־אוגוסט, אני טס לסביבה נעימה יותר, וכך אני חי באביב נצחי".
"כשאני נמצא בחו"ל אני מנסה להגביל את עצמי לארבע שעות עבודה ביום. אין היגיון בלטוס לצד השני של העולם, רק כדי להיות תקוע במשרד. קרה שהעברתי הדרכה ל־500 אנשים בישראל מאי שאין בו כביש אחד. אני נמצא בעיקר במדינות עולם שלישי, שיותר זול בהן מאשר בישראל ואפשר לנצל את העובדה שהשקל יכול לקנות הרבה מאוד. העבודה מרחוק, השהייה בבית מלון, שירות ההסעות והניקיון, נותנים המון שקט. בלי לענות לטלפונים, בלי לחכות בתור לדואר, בלי לשטוף את הכלים בכיור, אני חי כמו מלך".
סגנון חיים כזה מתאים רק לגברים רווקים ממדינות העולם הראשון?
"לא בהכרח. כבר יצא לי לפגוש עובדים מהפיליפינים, ממרוקו וממדינות עניות בדרום אמריקה. האינטרנט מאפשר לאנשים עם יכולות לעבוד מכל מקום. פגשתי גם כמה משפחות שמטיילות בעולם עם הילדים, וההורים ממשיכים לעבוד. כשיהיו לי משפחה וילדים, אעשה את אותו הדבר בדיוק".
אתה לא מתגעגע לבית? לא נתקף בדידות לפעמים?
"יש רשתות חברתיות לנוודים שמטיילים בעולם, יש קבוצות בפייסבוק, פורומים ומועדונים סגורים ואפילו אפליקציית דייטינג שכמה אלפי נוודים דיגיטליים חברים בה".
מה אתה אורז לפני חופשת עבודה כזאת?
"יש לי תיק גב שבו ארוזים באופן קבוע לפטופ, ארבע חולצות, ארבעה זוגות מכנסיים, תחתונים־גרביים ותיק רחצה. זה קטנטן ומדהים, ואני לא צריך יותר מזה. בפעם הראשונה שנסעתי לחופשת עבודה לקחתי מוצ'ילה שהעמסתי בה נעלי הליכה וציוד טיולים. היום אני מסתפק בכפכפים. עברו שנים מאז הפעם האחרונה שעשיתי צ'ק אין למזוודה, אני יכול להגיע לשדה התעופה שעה לפני הטיסה, ותוך שעתיים מהנחיתה להתחיל לעבוד. זה מאוד משמעותי כי זה הופך אותי ליותר פרודוקטיבי ומשאיר לי הרבה יותר זמן לא לעבוד - וזה מה שבאמת חשוב".
מאיה מיי ארויו, כתבת תוכן, רווקה בת 28
בטיול שאחרי הצבא, הגיעה מאיה מיי ארויו לסינגפור, תאילנד, פינלנד וקנדה. על הדרך עבדה בברים ובמכירות, אבל סבלה מכאבי גב, וחזרה לארץ. כאן השתלבה בתעשיית הגיימינג והאונליין בתפקידים שונים כמו ניהול משאבי אנוש וניהול פרויקטים, ובמקביל כתבה בלוג אישי Queenja - יומן מסע של נוודות דיגיטלית. כדי לחפש כיווני תעסוקה חדשים היא פתחה פרופיל באתר Fiverr, באמצעותו הציעה שירותי תוכן מגוונים וכשהתחילה לייצר הכנסות - היא הבינה ששום דבר לא קושר אותה למקום אחד, ויצאה לטייל.
למי שלא יכולים לנהל אורח חיים של נוודים דיגיטליים, מה דעתך על וורקיישן חד-פעמי?
"אני מגדירה וורקיישן כחופשה משותפת של נוודים דיגיטליים, שנפגשים לעבוד יחד בריטריט עם אנשים כמותם. בוורקיישן טוב צריך להיות אינטרנט אמין ומהיר, מינגלינג עסקי וערך מוסף. יש וורקיישנים שמתקיימים על גבי ספינה, שכוללים קורסים בשיט ובצלילה, יש וורקיישנים עם דגש על יוגה ויש גם וורקיישנים מזויפים, יקרים
ולא משתלמים.
"הקיץ אני מתכננת לארגן וורקיישן ברומניה שיכלול סדנאות תכנות, מסאז'יסטית צמודה וארוחות בוקר ישראליות. רגע, חייבת לסיים את השיחה כי הבחור בבריכה מאיים להשפריץ לי על הפלאפון. ביי".
הכתבה התפרסמה במגזין "לאשה"
לפנייה לכתב/ת 
