הסטודנטית שמצאה פתרון לאוזני מיקי מאוס בחלל
אלדנה גריצ’ינר (21) מהטכניון בדקה יחד עם פרופ' נועם סוקר מדוע נוצרות שתי "אוזניים" הבולטות מהגוף העיקרי בשרידי סופרנובה
חוקרים מנסים להסביר כיצד נוצרות אוזניים הבולטות מהגוף העיקרי במקרים של פיצוץ סופרנובה. מי שחקרה את הנושא ומאמר שכתבה אמור להתפרסם בקרוב היא אלדנה גריצ’ינר, סטודנטית בת 21 מהטכניון.
גריצ’ינר, המפרסמת בימים אלה מאמר מדעי ראשון ב-Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, החלה ללמוד בטכניון במסגרת תוכנית רוטשילד טכניון למצוינים לפני כשנה וחצי. גריצ’ינר, בת 21, נולדה בארגנטינה ועלתה עם משפחתה לישראל בהיותה תינוקת. לימים התקבלה לכיתת מופ”ת (מתמטיקה, פיזיקה ותרבות קהילתית) במקיף ז' באשדוד, וכבר בגיל 15 החליטה שתלמד בטכניון, “כי המחקר המדעי משך אותי וידעתי שהטכניון הוא המקום הטוב ביותר לעסוק בו".
שלושה ימים אחרי השחרור מצה”ל היא החלה ללמוד בטכניון, ובמסגרת הסמסטר הראשון שלה השתתפה בקורס של פרופ’ נועם סוקר מהפקולה לפיזיקה. “אהבתי את הגישה שלו כמרצה וכאדם - הוא עושה הכול בשביל הסטודנטים ותמיד מוכן לדבר איתם גם מחוץ לשעות הקבלה הרשמיות. קראתי מאמרים שלו והבנתי שיהיה מעניין לעבוד איתו, אז פניתי אליו וביקשתי שינחה אותי בפרויקט התואר הראשון”. הפנייה לפרופ’ סוקר נענתה בחיוב והולידה מאמר העתיד להתפרסם בקרוב. הנושא: מודל חדש להיווצרות “אוזני מיקי מאוס” המאפיינות שרידי סופרנובה רבים.
בטכניון הסבירו כי סופרנובה היא תופעה האופיינית לכוכבים כבדים בשלהי חייהם. תהליך זה מתחיל בקריסתו של הכוכב לתוך עצמו, אירוע שבו הרדיוס של החלק הפנימי, המכונה ליבה, קטן פי אלף. בתהליך זה, שבו מתכווץ החלק הפנימי של הכוכב לקוטר של כ-20 ק”מ, נוצר כוכב נויטרונים שצפיפותו עצומה: מיליארד טון לסמ”ק. ההתכווצות, שהיא תוצאה של כוח הכבידה, נבלמת בשלב מסוים ומתחלפת בפיצוץ עצום המעיף את המעטפת של הכוכב - חלקיו החיצוניים שנשארו בחוץ בתהליך ההתכווצות - במהירות של מיליוני קמ”ש.
“כשחוקרים את המורפולוגיה של שרידי סופרנובה,” מסביר פרופ’ סוקר, “מגלים שלשליש מהם יש שתי ‘אוזניים’ הבולטות מהגוף העיקרי. ההסבר המקובל לפיצוץ סופרנובות אינו מסביר בהצלחה את תופעת האוזניים, ובמאמר הנוכחי אנחנו מציעים מודל חלופי המתיישב עם סימולציות, תצפיות וחישובים שונים”.
על פי המודל של גריצ’ינר ופרופ’ סוקר, נוצרות האוזניים בעקבות פליטת סילונים המשוגרים במהלך התפוצצותו של הכוכב או זמן קצר אחריה. סילוני גז אלה נפלטים מסיבוב הליבה המהיר, הקודם לקריסה, ונושאים עמם אנרגיה קינטית עצומה. “הסילונים האלה פוגשים בדרכם גז מתפוצץ, והמפגש הזה ‘מנפח’ את האוזניים שאנחנו רואים. לפיכך אנו טוענים שמן הראוי לבצע שינוי פרדיגמטי בהסבר לפיצוץ של כוכבים כבדים, מה שנקרא ‘סופרנובה של קריסת ליבה’".
לפנייה לכתב/ת 
