תופעה מדאיגה: הפרעות אכילה בקרב ספורטאים
הם שומרים על אורח חיים בריא במיוחד ומקפידים על שגרה קפדנית של תזונה ואימונים, אך אילו סודות הם מסתירים עמוק בפנים? על אף שהסיכויים נמוכים יותר, גם ספורטאים מועדים לפתח הפרעות אכילה. כך תדעו לזהות אותן, ובהתאם - גם לטפל
כאשר מדובר על הרגלי תזונה של ספורטאים, נהוג לדבר בדרך כלל על תזמון האכילה, על סוג החלבון והפחמימה שמומלץ לצרוך, על הרגלי תזונה שמאפשרים לשמר הרכב גוף מסוים, ועוד. זאת בהנחה שלספורטאי הרגלי אכילה בריאים.
כתבות נוספות:
הפרעות אכילה לגברים: כש"שרירי" כבר לא מספיק
מומחים קבעו: תוספי התזונה שיעזרו לספורטאים - ואלה שממש לא
לאכול כדי לגדול: מהו החלבון מהמזון שנמצא הכי איכותי
מחקרים רבים מצביעים על כך שעיסוק בספורט בגיל הילדות וההתבגרות מהווה גורם מגן מפני התפתחות של הפרעות אכילה, ובנוסף תורם לחיזוק הדימוי העצמי, המשמעת האישית והיכולת להתמודד עם מצבי לחץ. בנוסף, נמצא שספורטאים (בנות ובנים) בגיל ההתבגרות מביעים שביעות רצון גדולה יותר ממראה גופם ובעלי דימוי גוף חיובי בהשוואה לבני גילם שאינם ספורטאים. עם זאת, הם אינם מוגנים באופן מוחלט מפיתוח הפרעות אכילה.
בשנים האחרונות החלו להופיע מחקרים בספרות המקצועית גם על הרגלי תזונה לקויים של ספורטאים מקצוענים וחובבנים כאחד - והמושגים אכילה מופרעת (Disordered Eating) והפרעות אכילה (Eating Disorders) בקרבם הפכו שכיחים ומדוברים יותר מבעבר.
אכילה מופרעת (או אכילה לא תקינה) מוגדרת כקשת של מחשבות ודפוסי התנהגות לא תקינים ביחס לגוף ולמשקל. דפוסים אלו עשויים להתבטא בצמצום אכילה ו/או בהתקפי אכילה בלתי נשלטים, הקאות יזומות, ושימוש בחומרים מטהרים כגון משלשלים, משתנים, וגלולות דיאטה למיניהן.
התנהגויות אלה מנוהלות כולן על ידי עיסוק אובססיבי במראה ובמשקל, דחף עז לרזון ואי שביעות רצון ממראה הגוף. אכילה מופרעת נבדלת מהפרעת אכילה קלינית בתדירות דפוסי ההתנהגות האלו ובדרגת החומרה שלהם. למעשה, הרגלי אכילה לא תקינים שאינם מקבלים מענה מתאים ואינם מטופלים - עשויים להחמיר ולהפוך להפרעת אכילה קלינית.
איך ניתן למנוע? גם כאן לאבחון המוקדם חשיבות רבה. לפניכם 7 גורמים לבעיה עליהם יש לתת את הדעת במידה ומתעורר חשד כלשהו.
1. אישיות
מחקרים רבים כבר הוכיחו מזמן שמאפייני אישיות מסוימים משפיעים על הסיכון לפיתוח הפרעות אכילה. ספורטאים המתאפיינים בתכונות אופי הכוללות רגישות יתר, קשיים בוויסות, אובססיביות ופרפקציוניזם - הם בעלי סיכון מוגבר לפתח הפרעות אכילה בעתיד.
2. גיל החשיפה לאימונים
כשמתחילים להתאמן בגיל צעיר מאוד, השפעת מבנה הגוף על יכולת הביצוע אינה משמעותית. לעיתים, השינויים הפיזיים שמביאה איתה תקופת הבגרות המינית עשויים להוות גורם מגביל בביצוע הספורטיבי, בעיקר כאשר מדובר על ענפי ספורט עם רגישות יתר למבנה גוף ספציפי ולמשקל.
3. ענפי ספורט "בעייתיים"
קיימים ענפי ספורט מסוימים שהעיסוק בהם מהווה דווקא גורם סיכון להתפתחות של הפרעת אכילה. ניתן לחלק את ענפי הספורט הללו ל-3 קטגוריות:
1. ענפי ספורט אסתטיים (Aesthetic sports): בהם מראה הגוף מהווה מרכיב בסיסי ביכולת הביצוע וחלק מהציון הסופי. בקטגוריה זו נכללים ענפי ספורט כגון התעמלות מכשירים, החלקה על הקרח, מחול ושחייה אומנותית.
2. ענפי ספורט עם קטגוריית משקל (Weight class sports): בהם משקל הספורטאי/ת קובע את הקטגוריה שבה הוא יתחרה. בקטגוריה זו נכללים ג'ודו, היאבקות ואגרוף.
3. ענפי ספורט שבהם משקל נמוך ומבנה גוף רזה תורמים ומשפרים את הביצוע (Gravitational sports): ריצה למרחקים בינוניים וארוכים, רכיבת אופניים, שחייה ורכיבה על סוסים.
4. דרישה להרכב גוף ספציפי
בקרב ספורטאי הסיבולת קיימת שאיפה להגיע למבנה גוף אידיאלי שתורם לשיפור הביצוע הספורטיבי: מבנה צר, משקל נמוך ואחוזי שומן נמוכים. הסיבה לכך ברורה - ככל שהגוף קל יותר, כך גדל הסיכוי לרוץ מהר יותר וביעילות רבה יותר.
כאשר מדובר בספורטאי עילית, קורה לא פעם ש"המטרה מקדשת את האמצעים" והספורטאים יעשו כל דבר שיאפשר להם לשמור על הרכב גוף אידיאלי. במחקרים שונים שהשוו שכיחות הפרעות אכילה בין ספורטאיות ברמות שונות (חובבנים ועילית) נמצא שספורטאיות העילית נמצאות בסיכון גבוה יותר לפתח הפרעות אכילה, והסיכון עולה כשמדובר באחד מענפי הספורט הרגישים למשקל ומבנה הגוף.
5. פציעות
פציעה ממושכת עלולה להביא לעלייה לא רצויה במשקל, לחוסר יכולת להתאמן ולהתחרות ולירידה משמעותית במצב הרוח. כל אלה, בשילוב עם גורמים נוספים כגון מבנה אישיות מסוים, עלולים להגדיל את הסיכון לפתח הפרעת אכילה.
6. אימון יתר
תופעה נפוצה בקרב ספורטאי הסיבולת המתאפיינת באובססיביות לביצוע אימונים גם במצב של פציעה ושל עייפות פיזית ונפשית. אימון יתר עשוי להוביל להתפתחותה של תסמונת משולש האתלטיות, שבה, כתוצאה מאימון עודף והגבלה קלורית, נוצר מאזן קלורי שלילי לאורך זמן.
מצב זה גורם בקרב ספורטאיות לירידה ברמת הורמון האסטרוגן (הורמון בעל תפקיד חשוב בבניית העצם ומערכת הרבייה הנשית) והתוצאה היא פגיעה בבריאות העצם ובסדירות המחזור החודשי. זוהי תופעה שכיחה בקרב ספורטאיות הסיבולת, המעוניינות לשמור על מסת שומן נמוכה ומשקל נמוך על מנת לשפר את הביצוע הספורטיבי - ולכן מקפידות לאכול פחות קלוריות ממה שהוציאו באימון.
7. סביבת האימונים והתנהגות המאמן
גישת האימון ויחס הצוות המאמן משפיעים באופן משמעותי על הסיכון לפתח הפרעת אכילה. קיים קושי אמיתי לזהות ספורטאי הסובל מהפרעת אכילה כזו או אחרת. אנשי הסגל עלולים שלא להבחין בהתפתחות הבעיה, מכיוון שמבנה גוף רזה תואם את ציפיות ודרישות הענף.
לעיתים לוקח זמן עד שהצמצום הקלורי משפיע על מערכות הגוף ופוגע ביכולות הגופניות, והספורטאים יפגינו יכולת ביצוע מרשימה על אף שהם נמצאים כבר בתהליך של התפתחות ההפרעה. הסימנים המחשידים יכולים להטעות ולגרום למאמן לחשוב שמדובר דווקא בהתנהלות אידיאלית, מכיוון שבדרך כלל ספורטאים אלה יעבדו קשה יותר מאחרים בזמן האימונים, לא יהיו מרוצים מביצועיהם, ישאפו לשלמות בכל מחיר, יצייתו להוראות המאמנים - ויעשו כל שנדרש בשביל לשפר ביצועים, לרבות הפחתה במשקל ו/או אימונים מופרזים.
לסיכום,
מה ניתן לעשות על מנת להפחית את הסיכון לפיתוח הפרעת אכילה בקרב ספורטאים? הפתרון טמון בסביבת האימונים ובהתנהגות הסגל המאמן, וכולל זיהוי מוקדם, ערנות ומודעות. פתרונות אלה ניתן לקדם על ידי הדרכה בנושא של סימנים מחשידים, עבודה צמודה עם אנשי מקצוע, ובעיקר תשומת לב ומודעות גבוהה לכך שמדובר באוכלוסייה בסיכון מוגבר לפיתוח אכילה מופרעת/הפרעת אכילה.
הכותבת היא דיאטנית קלינית וספורט. היא תשתתף בכנס השנתי השלישי לתזונה, מאמץ גופני ואימון, שיתקיים ב-29 במרס באוניברסיטת בר אילן.
צפו ביומן מצולם של נערה עם הפרעות אכילה:
לפנייה לכתב/ת 
