"ואז ראיתי את אמו של הילד מסתתרת בשיחים"

מי מאיתנו, ההורים, לא מכיר את הפורמט הקבוע: אנחנו רוצים לצאת לבלות, מחפשים בייביסיטר, קובעים שעה ומחכים. ברגע שהיא מגיעה אנחנו מעבירים לה מספר הוראות כלליות לגבי הטיפול בילד ויוצאים מהבית. התחושה הזאת, ברגע הזה שבו אנחנו סוגרים את הדלת והבייביסיטר נשארת אצלנו בבית לבד, רק היא והילד שלנו, היא תחושה כפולה.

מצד אחד אנחנו חשים תחושת שחרור ממכרת, הנה סוף סוף יש לנו קצת זמן להיות ביחד (או לבד), סוף סוף יש לנו קצת זמן לבלות. מצד שני החשש הזה, שאינו מרפה, השאלה הזאת שמנקרת בבטן: עד כמה אני באמת מכיר אותה? עד כמה אני באמת בטוח שהשארתי את הילד שלי בידיים טובות? בסופו של דבר רובנו אומרים: "נו, מה כבר יכול לקרות?".

אולי יעניין אותך גם:

- הכי מושקעות: תחפושות מספרים וסרטים

- לטוס עם הילד לפינלנד כדי להכיר אנשים חדשים

- האמהות שעושות תואר יחד עם התינוק

אז הנה, במיוחד עבורכם אספנו סיפורים, חלקם הזויים, חלקם משעשעים. חלק מהסיפורים סופרו מפי הורים וחלקם מפי הבייביסיטריות בכבודן ועצמן. לא יאומן כי יסופר.

חיה קליינר (44), מרפאה בעיסוק לגיל השלישי, אמא לשניים (14, 3), לא יכולה לשכוח את הסיפור הבא: "לפני מספר שנים, כשהבת הבכורה שלנו היתה בערך בגיל שלוש, רצינו לצאת לסרט. אז הזמנו את י', שמרטפית שכבר הכרנו וסמכנו עליה. היא הגיעה בזמן ויצאנו לדרכנו".

ומה קרה אז?

"פתאום באמצע הסרט בדקתי את הטלפון הנייד וראיתי שהיא מתקשרת אלינו. מייד עניתי והיא נשמעה מאוד לחוצה. היה לי ברור שהיא נמצאת על סף בכי. היא אמרה ש'יצאה לרגע' מהבית, הדלת נטרקה, והיא ננעלה בחוץ. בשיחה עימה התברר כי בעוד היא נמצאת בחוץ, הילדה שלנו נשארה בתוך הבית".

חיה קליינר. את סוף הסרט היא כבר לא ראתה(צילום: שירעד ניסים)

איך מתמודדים עם הודעה כזאת?

"מאד נבהלנו. היינו כל כך לחוצים שבאותו רגע יצאנו בבהלה מהסרט ומיהרנו להגיע הביתה ולפתוח את הדלת. למזלנו הבת שלנו ישנה ולא שמה לב לכל הדרמה. י' מיררה בבכי וכמובן שהתנצלה מאוד. היה ברור לכולנו שנעשתה כאן טעות טיפשית שנבעה מחוסר מחשבה ופזיזות".

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

היא הסבירה לכם מדוע יצאה מהבית בזמן שבו היא אמורה לשמור על הילדה?

"שאלנו אותה מה גרם לה לצאת ככה מהבית ולנטוש את הקטנטונת שלנו. היא סיפרה לנו שהיא עבדה קשה מאוד במשך כמה חודשים וחסכה הרבה כסף. כאשר היא הייתה אצלנו בבית, היא פתאום גילתה שהכסף איננו, נבהלה מאוד וחשבה שהוא נפל לה בדרך. הבנו שהיא כל כך נבהלה עד שמעצמת הלחץ שבו הייתה, היא לא חשבה על פיתרון הגיוני. היא פשוט יצאה והשאירה ילדה בת שלוש לבד. היא האמינה שתחזור בתוך כמה דקות. וכשהיא יצאה, בדיוק אז, דלת הבית נטרקה".

האם כעסתם עליה?

"היה לי קשה לכעוס עליה כי היא כל כך בכתה והצטערה, והבנתי שזאת היתה טעות שנבעה מלחץ וחוסר ניסיון. כמובן שהאמון נפגע ולא קראנו לה יותר. מאז חיפשנו מישהי יותר בוגרת ומנוסה. גם אנחנו למדנו את הלקח".

סיפור נוסף שמגיע מצד הבייביסיטר עצמה הוא הסיפור של שיר צוק, תלמידת תיכון בת 18 (וגילוי נאות: הבת שלי): "עשיתי בייביסיטר על ילד קטן, ואמא שלו ביקשה שאקח אותו לגינה", מספרת צוק. "הלכנו לגינה ובילינו שם כמה זמן. הוא התגלש במגלשה, התנדנד בנדנדות ואני הייתי ביחד איתו. פתאום קלטתי משהו ממש מוזר".

מה ראית?

"עמדנו בגינה ופתאום ראיתי את הראש של האמא מבצבץ מאחד השיחים. היה לי ברור שהיא התחבאה והשקיפה עלינו. כנראה היא עקבה אחרי וניסתה לבדוק האם אני מטפלת בבן שלה כפי שצריך".

שיר צוק. הרגישה משהו מוזר(צילום: אלבום פרטי)

איך הגבת לסיטואציה?

"התלבטתי לרגע האם לגשת אליה או להתעלם ואז החלטתי. ניגשתי אליה ושאלתי אותה מה שלומה. היא הייתה ממש נבוכה וסיפרה לי סיפור לפיו היא עברה שם במקרה וראתה אותנו. היא שאלה אותי האם הכל בסדר והאם אני מסתדרת וביקשה ממני שהילד לא יראה אותה כי היא חששה שאז הוא ירצה לחזור הביתה. אבל כעבור דקות ספורות היא לא עמדה בלחץ והסגירה את עצמה. בשלב הבא היא כבר שיחקה איתו בנדנדות ואני עמדתי וצפיתי בהם".

ומה קרה אחרי זה?

"היא הזמינה אותי אליהם עוד הרבה פעמים, כנראה שעברתי את המבחן".

יעל שלף זאבי, מנחת הורים ומרצה להורות ואמא לשתיים (17,15) נזכרת בימים בהם היא עצמה הייתה בייביסיטר, ובסיפור אחד שאותו היא לא שוכחת עד היום: "כשהייתי בתחילת התיכון שמרתי על הבנים של השכנים שלי. אני זוכרת שאהבתי לעשות שם בייביסיטר כי הם היו ילדים טובים ששיתפו איתי פעולה והלכו לישון בלי בעיה. באחד הערבים בהם שמרתי עליהם, ישבתי בסלון וכש'פסוקו של יום' נגמר ואחרי שהשמיעו את שירת התקווה בטלוויזיה (כן, ככה זה היה בימים ההם), פשוט נרדמתי".

ומה קרה אז?

"הדבר הבא שאני זוכרת הוא שהרגשתי שמישהו מזיז אותי. הרגשתי שמנערים אותי בכתף ומאוד נבהלתי. כשפתחתי את העיניים גיליתי שמולי עומד האבא של הילדים. מתברר שהם חזרו מהבילוי, דפקו בדלת כמה פעמים ואז התחילו לצלצל בפעמון הדלת. אני, למרבה הבושה, ישנתי כל כך חזק עד שלא שמעתי כלום. בשלב הזה הם הבינו שאין להם ברירה ונכנסו הביתה. הייתי המומה ומבוישת שאפילו לא בררתי איך הם נכנסו. למרות הפדיחה הם המשיכו להזמין אותי".