שאקיל עושה מעצמו צחוק
אני מציע להיענות לבקשתו, כמחווה לשחקן הענק שהוא היה, ולאדם הקטן שהוא מתגלה כעת - ולא לדבר עליו אם אין לנו טבעת אליפות
שאקיל קבע אמות מידה חדשות, אני מציע להיענות לבקשתו, כמחווה לשחקן הענק שהוא היה, ולאדם הקטן שהוא מתגלה כעת. שאקיל טוען שדוראנט לא יכול לדבר עליו, כי לדוראנט אין אליפות. זה נכון. גם לי לא. אז אם דוראנט לא יכול לדבר עליו, גם אני לא, ואף כתב שאין לו אליפות לא יכול לדבר יותר על ועם שאקיל. בקיצור, שיישב בבית ויבהה בטבעות האליפות שלו. ואם האלוף העמית קני סמית' רוצה, שיראיין אותו מדי פעם, שלא נשכח ממנו לגמרי.
ותגובה קצת יותר לעניין: זה בסדר ששאקיל עושה צחוק מהמהלכים הכי הזויים בעולם הכדורסל, אין לי בעיה עם זה, כל עוד נשמר הכלל שלא יורדים על השחקן אלא על האירוע הקומי. מקובל גם שלככב במדור שלו זה לא כבוד גדול. בכלל, לצחוק על אחרים זה לא מכובד יותר מדי. אפשר היה לרכך את הבעיתיות המובנית במופע שאקטין-א-פול. אילו היה מדובר בהומור עצמי, למשל, אילו שאקיל היה מעלה מדי פעם את הכשלונות האישיים שלו, החטאת הטבעה, חסימה יפה במיוחד שנעשתה עליו (והתמקדות בפרצוף שלו, רגע אחרי) ושידור סדרה של החטאות עונשין שלומיאליות שלא פוגעות בכלום, ניחא, היינו אומרים שיש לו הומור עצמי ופונים גם לקורבנותיו ומציעים להם להצטרף לחיוכים ולצחוק קצת על עצמם.
לא זה המצב. שאקיל מרשה לעצמו לצחוק על אחרים שלא הגיעו לגדולה, וזה מאיר את כל הסיפור באור אחר לגמרי. עליו אסור לצחוק, עליו אסור לרדת, את הכשלונות שלו הס מלהזכיר, אז יוצא כל החשק מכל הסיפור. כל עוד זה הומור עצמי וכולנו צוחקים על הכשלונות שלנו עצמנו, זו אתנחתא קומית לגיטימית. ברגע שהוא מעל לזה, מעל לקורבנותיו, שומר לעצמו הילה של כוכב -על שאסור לדבר עליו, כי אז אני מציע לעשות בדיוק את זה. לא לדבר עליו יותר, ובדיוק בגלל זה, כי אין לנו טבעת אליפות!
בשורה התחתונה, אני קורא להתעלם משאקיל משלוש סיבות עיקריות. אחת, שהוא יורד על אחרים אבל אין לו הומור עצמי והוא לא מוכן להכיל את עצמו בקבוצה שעושה שטויות. שתיים, הוא ירד מגדולתו ולא מעניין כשחקן לשעבר, הפרשנות שלו באולפן ירודה וכאמור ההומור שלו גס ומעליב. שלוש, אין לי טבעת אליפות, וע"פ טענתו של האיש, אין לי זכות לדבר עליו. אני דווקא כן ממעריצי שאקיל אוניל השחקן, אפשר לצטט אותי לאורך השנים, מהלל את מעלליו, כשחקן הראשון שהביא קבוצת אשפתות (אקספנשן, התרחבות) לגמר NBA. והוא הגדיל לעשות כאשר חזר על ההישג התקדימי עם שתי קבוצות כאלו, גם עם אורלנדו וגם עם מיאמי, שאיתה גם לקח אליפות. הוא הוסיף עוד 3 אליפויות עם הלייקרס, ובכך הפך לשחקן היחיד שראיתי משחק שהגיע לגמר עם 3 קבוצות שונות, ומהן כאמור שתי קבוצות שלא היו עד אז מהמובילות. גם בסכסוך המתוקשר עם קובי בראיינט הייתי מאלו שתמכו בשאקיל והפנו אצבע מאשימה לבראיינט
אבל באולפן (לאחר הפרישה) ההומור שלו כוחני והוא אינו מתחשב בקורבנותיו. כל עוד הוא משתלח בחבריו לאולפן (בארקלי וסמית') וכל עוד זה הדדי ומחויך, אפשר לעבור לסדר היום, לא כל מה שפרשן אומר ואני לא מסכים, בהכרח מעמיד אותי על הרגליים האחוריות, אבל ההתמקדות שלו בג'אבייל מגי לא פחות מאשר מזעזעת. מקגי הוא אחד השחקנים שסבל מאוד מההנהלה של הוויזארדס, שלא בדיוק התמקדו בחינוך השחקנים הצעירים שהגיעו אליהם בדראפט (ובדילים) אלא מיהרו להדביק להם תוויות של פסיכים שאינם ניתנים לאימון. מפאת כבודו של המאמן הקודם, שהלך לעולמו בטרם עת, לא אזכיר את שמו, אבל הנהלת הוויזארדס גם היא לא נקייה מאשמה.
ככה הם חיסלו את הקריירות של אנדרה בלאץ' ודשון סטיבנסון, ככה גימדו את ג'אבייל מגי, וככה גם ניק יאנג יצא דפוק כביכול. גם קארון באטלר, ואפילו אנטואן ג'יימיסון סבלו מהצל שהטיל האייג'נט זירו המהולל, גילברט ארינאס, על הקבוצה. כולם מלקקים את הפצעים שלהם, חלק הצליחו להתגבר וחזרו להיות שחקנים משפיעים ולגיטימיים. חלק לא. והאמת? גילברט ארינאס היה ונשאר פרחח וגנגסטר. במקום להעיף אותו לכל הרוחות העדיפו בוויזארדס לזרוק כל מי שלא התיישר על פי הקווים (העקומים) שלו (מזכיר למישהו את נימני במכבי ת"א?), וככה דור שלם של שחקנים נשחק תחת קרבות השליטה הללו.
את מגי, למשל, הם מעולם לא לימדו יסודות. וזה בולט למשל על רקע דווייט האוורד שקיבל חונכות מהאקים אולג'ואן. מגי גם לוקה בפירוש בקריאת המהלכים בזמן אמת, אבל הוא בחור חיובי ואתלטי במידה יוצאת דופן, עם מוסר עבודה (שלשאקיל מעולם לא היה...) ותורם לקבוצות שלו ולליגה, למרות ההסתייגויות הלגיטימיות כשלעצמן מכישוריו כשחקן. ייתכן שהוא לעולם לא יתרומם מעל למדרגת השחקן המשלים שהוא כיום, אבל הוא מראה ניצוצות בגולדן סטייט. ייתכן שכל מה שהוא היה צריך זה מישהו שייקח אותו תחת חסותו וידריך אותו. הוא אחד שצריך לעודד ולא לדרוך עליו. אם שאקיל בוחר לדרוך עליו ממרומי האולימפוס שלו, כחבר בהיכל התהילה, זה פוגם בעיקר בתדמית של שאקיל, וחבל.
אני קורא לקברניטי הליגה להצטרף לדוראנט ולהגן על הקורבנות של שאקיל. יכול להיות שאפשר לשלוח אותו לחופש, שיחשוב על תוכן אחר להביא לאולפן. אולי משהו מצחיק, לשם שינוי. יש שחקנים שלא מצליחים להתמודד עם ההצלחה ואור הזרקורים. בכל שנה אנחנו שומעים סיפורים על שחקנים לשעבר שעברו התמכרויות שהרסו את חייהם. זה מתחיל בכך שחלק מהכוכבים בעבר ובהווה כל כך מרוכזים בעצמם ובהעצמת הקריירה שלהם, הופכים שחצנים מרוחקים ומנותקים ומעדיפים דקה של תהילה באולפן ע"פ רשת עזרה הדדית לשחקנים שאולי באמת חלשים מהם.
וככה שאקיל רוצה שיזכרו אותו.
לפנייה לכתב/ת 
