רפתניות ונשיות

בשיתוף מועצת החלב

דורון גרסיאני הסתובבה בכל העולם עד שהחליטה שאין כמו לחזור לעבוד ברפת הישראלית. היום היא מנהלת ביד רמה את הרפת בקיבוץ בית אלפא, וזאת לא סתם רפת - אלא רפת שהיא מעצמה נשית, הכוללת צוות של ארבע רפתניות. דורון מגיעה ממשפחה של חולבים, עם אבא מנהל רפת בעברו ובן דוד שמרכז את פעילות הרפת בקיבוץ, כך שזה לא מפתיע שהיא ממשיכה את השושלת המשפחתית.

"נולדתי וגדלתי בקיבוץ חפציבה, ואני גרה שם גם היום", מספרת דורון. "בשנות הילדות שלי אבא שלי ניהל את הרפת, אבל בילדותי לא עבדתי ברפת, התעניינתי יותר במשק חי בקיבוץ. רק אחרי הצבא חיפשתי עבודה והגעתי לטיפול בעגלים. אחר כך עבדתי ברפת במעוז חיים והבנתי שזה מעניין אותי ושיש לאן להתפתח בעבודה ברפת". בין לבין דורון עבדה בכל העולם, למדה את כל מה שצריך לדעת על העבודה ברפת במסגרת של קורסים והשתלמויות. והכירה במהלך השנים פרות אוסטרליות, רומניות וקרואטיות.

דורון גרסיאני והדס דרור ברפת(צילום: דוד עינב)

"ב-2007 כשחזרתי לרפת במעוז חיים, החלטתי שאני הולכת ללמוד את הנושא הזה יותר לעומק. סיימתי תואר במדעי בעלי חיים בפקולטה ברחובות", היא אומרת. לדבריה בכל זמן הלימודים התעניינה בעבודה עם פרות. "במהלך התואר עבדתי ברפת הממשלתית ששייכת למשרד החקלאות למנהל המחקר בבית דגן. ומ-2013 אני מנהלת את הרפת של קיבוץ בית אלפא בשיתוף פעולה עם בן הדוד, תומר. הוא מרכז את הפעילות ואני מנהלת בפועל, אנחנו מקבלים החלטות ביחד ופועלים בשותפות מלאה".

ברפת יש כיום 300 פרות חולבות וצוות שמורכב מארבע רפתניות, דורון מספרת איך זה לעבוד בצוות נשי: "יש שלווה, רוגע והתנהלות קצת יותר מקבלת. עובדות ביחד יותר מסודר, יותר נקי ובאופן כללי יותר רגוע. כיף לעבוד ככה. אומרים לי שרואים שזאת רפת נשית".

יש הבדל לדעתך בין נשים לגברים בעבודה ברפת?

"אני לא רואה את זה, גם נשים יכולות לעשות את זה. להיפך, אני שואלת - למה שנשים לא יוכלו לעשות את זה? מבחינתי אנחנו יכולות לעשות הכל כמו גברים. אפשר להגיד שיש אפילו חשיבות למגע הנשי. מכיוון שנשים יכולות לעשות כמה דברים במקביל, יש יותר תשומת לב לפרטים, ועושות הכל רגוע".

"הרמות וסחיבות אני עושה בלי סוף"

האהבה לטבע ולעבודה עם בעלי חיים משותפת לצוות הרפתניות הנשי. הדס דרור אחת מארבע הרפתניות ברפת עובדת עם דורון בשנים האחרונות וכך היא מספרת על ההתחלה שלה ברפת: "אני מקיבוץ בית השיטה, כבר בכיתה ז' התחלתי לעבוד ברפת עם העגלים היונקים, ומשם גדלתי להיות ילדת רפת ועבדתי ברפת עד הצבא. אחרי הצבא היה לי ברור שאני חוזרת לעבוד ברפת, וככה הגעתי לרפת בבית אלפא כי רציתי לעבוד עם בעלי חיים והיה לי טבעי לחזור לעבוד ברפת".

דורון גרסיאני(צילום: אורי גרסיאני)

ובמהלך השנים שלך ברפת ראית הבדלים בין צוות של נשים ובין צוות של גברים?

"בכל רפת שעבדתי בה הייתה לפחות אישה אחת, אני חושבת שאישה בכל רפת זה מוסיף. בטח בעבודה רגישה עם בעלי חיים. אני מקשרת את זה לעבודה שיש בה יותר אינטואיטיביות, יותר סבלנות. יש דברים שגברים יותר שמים לב אליהם, ויש דברים שיותר חשובים לנשים. שואלים אותי לפעמים על ההבדלים בין גברים לנשים בעבודה ברפת ואני אומרת שלדעתי לא קיים הבדל. כמובן שאני אדע לשמור על עצמי לא להרים משקל של מאה קילו, אבל הרמות וסחיבות אני עושה בלי סוף".

הדס מוסיפה שעבודת הצוות עוזרת לשגרת החיים ברפת, שכוללת בתוכה בעיקר השכמות בשעות הלילה ועבודה מסביב לשעון: "בדרך כלל קמים בשלוש, ארבע לחליבת בוקר. חולבים ברגוע ובנינוחות, עושים שגרת טיפולים לפרות, ולקראת שש אוכלים ארוחת בוקר כל הצוות. אחרי הארוחה המשותפת, כל אחת מתפזרת לעבודה שלה ברפת. לכל אחת יש תפקיד, ואנחנו עובדות טוב ביחד כצוות. אני אחראית בריאות ברפת, עושה טיפולים, נותנת זריקות, בודקת מה עם הפרות שנמצאות בחצר טיפולים כדי להחזיר אותן בריאות לרפת".