טראמפ ההולנדי: השבוע הגדול של חרט וילדרס
מנהיג "מפלגת החירות" נחשב שנים לתופעת שוליים, אבל בצל משבר המהגרים וחילופי הקללות עם ארדואן הוא עשוי להפוך השבוע בבחירות לראש המפלגה הגדולה בהולנד. בתפריט: סגירת מסגדים ואיסור על כניסת מוסלמים. איך השפיעו עליו אמו האינדונזית, ההתנדבות במושב בישראל ותאום-השיער טראמפ? מבט על האיש שעשוי לטלטל את אירופה
כבר יותר מעשור שחרט וילדרס הוא חלק בלתי נפרד מהנוף הפוליטי ההולנדי. מתחילת דרכו במוסדות השלטון הוא מסתובב ומפזר הצהרות נגד מהגרים, מרוקנים ומוסלמים באשר הם, אבל אם בראשית המילניום ראו בו רבים תופעת שוליים שאינה מייצגת את הזרם המרכזי בפוליטיקה ההולנדית, לבחירות שייערכו ביום רביעי השבוע הוא מגיע כמועמד מוביל שהתמיכה בו חוצה קהילות, ושמפלגתו עשויה להפוך למפלגה הגדולה ביותר בארץ השטוחה. אם יעשה זאת, ההישג שלו עשוי לגרור תגובת שרשרת באירופה. היבשת נושאת עיניה אל הבחירות בצרפת ובגרמניה שייערכו בהמשך השנה, ושגם בהן יש לראשונה מועמדים חזקים מאוד מהימין הקיצוני.
המהפך במעמדו של וילדרס כמעט בלתי נתפש, ואם נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן ימשיך להשתלח בו ובהולנדים כפי שעשה לאורך סוף השבוע – תגובת המצביעים עשויה לחזק את וילדרס עוד יותר. ארדואן, נזכיר, ניסה בימים האחרונים לשלוח כמה משריו לגרמניה ולהולנד כדי לערוך בהן עצרות ולשכנע את מיליוני המהגרים הטורקים החיים בהן להצביע בעד שינוי החוקה הטורקית במשאל העם שייערך בטורקיה בחודש הבא. ההצעה במשאל היא שטורקיה תעבור למערכת שלטון נשיאותית – וכך יבוצר עוד יותר שלטונו האוטוריטרי של ארדואן. בגרמניה ובהולנד מנעו קיום כמה עצרות כאלה, וארדואן ושריו השתלחו בשתי המדינות, האשימו אותן בנאציזם והבטיחו "להגיב בכל האמצעים", לא פחות.
התנהלותו שלוחת הרסן של ארדואן בוודאי סייעה לווילדרס בניסיונו לחשוף אמת או שתיים על "הסכנה האיסלאמית", כפי שהוא מציג זאת.
וילדרס, בן 53, הוא מנהיג "מפלגת החירות" ההולנדית, מפלגת ימין-קיצוני שמצעה הקצר מתמקד כמעט כולו בסוגיית האיסלאם והמהגרים: הוא קורא לעשות "דה-איסלאמיזציה" של הולנד, לסגור את כל מסגדיה ("מקדשים נאציים" הוא כינה אותם פעם) ולאסור לבישת רעלות בפומבי. וילדרס דורש לאסור קליטת מהגרים מארצות האיסלאם ומכנה את הדת הזו "אידיאולוגיה קיצונית". ב-2014 קרא להפחית את מספר המהגרים המרוקנים הגרים בהולנד מבלי להסביר כיצד יש לעשות זאת לדעתו, ובחודש שעבר עורר סערה כשאמר ש"הזוהמה המרוקנית בהולנד הופכת את הרחובות ללא-בטוחים".
עד לאחרונה, במשך כמה חודשים, צעדה "מפלגת החירות" של וילדרס במקום הראשון בסקרים. בשבועות האחרונים היא איבדה את המומנטום וצנחה למקום השני מכמה סיבות – אחת מהן היא העובדה שווילדרס נאלץ להשעות את הקמפיין שלו לזמן מה בשל כשלי אבטחה והסכנה שנשקפה לו בגללם. למרות זאת, לבחירות ביום רביעי הוא מגיע כטוען לכתר, ובקלפי הוא ינסה לעקוף את המפלגה הליברלית של ראש הממשלה מארק רוטה. יש לו סיכוי לעשות את זה.
מייק הולנד גרייט אגיין
בבית הנבחרים ההולנדי יש 150 מושבים, ו-28 מפלגות מתחרות עליהם. אף אחת מהן אינה צפויה לזכות ברוב מוחלט שיאפשר לה להקים ממשלה לבדה, ולכן יהיה צורך בהקמת קואליציה. מפלגות הימין והשמאל הבכירות כבר הודיעו כי לא יישבו בקואליציה בראשותו של וילדרס, ולכן לא סביר להניח שהוא יהפוך לראש ממשלת הולנד. עם זאת, השפעתו על מערכת הבחירות ועל אופייה של הולנד הייתה אדירה ואינה צפויה להיחלש בקרוב: הוא אילץ את ראש הממשלה רוטה לנקוט עמדה ברורה נגד מהגרים שאינם מנסים להיטמע בחברה ההולנדית, והראה שההולנדים מתרחקים מהעמדות הליברליות המסורתיות שאפיינו אותם עד לא מזמן ומאמצים במקומן עמדות שהן יותר ויותר לאומניות.
הברכה והקללה של וילדרס היא דונלד טראמפ. לא לחינם זכה וילדרס בחודשים האחרונים לכינוי "טראמפ ההולנדי" – בינו לבין נשיא ארה"ב אפשר למצוא קווי דמיון רבים, וילדרס התאמץ מאוד להדגיש אותם. שניהם מובילים קו נוקשה נגד מהגרים ומערערים את יסודות הממסד הליברלי, ושניהם מרבים לפנות אל הקהל מעל לראשה של התקשורת המסורתית – דרך הרשתות החברתיות. כמו לטראמפ יש לווילדרס גם מאפיין חזותי בולט שקשה מאוד להתעלם ממנו. נו, כן, השיער.
וילדרס אפילו הגיע במיוחד לארה"ב ב-2016 והשתתף בוועידה הרפובליקנית בקליבלנד שבה הוכרז טראמפ כמועמד הרפובליקנים בבחירות לנשיאות. כשטראמפ ניצח בבחירות צייץ וילדרס באושר: "העם מחזיר לעצמו את ארצו. כך נעשה גם אנחנו". עוד לפני כן, באפריל, אימץ וילדרס את הסיסמה "Make the Netherlands Great Again". נשמע מוכר?
הבעיה היא שטראמפ הפך מהר מאוד – הכי מהר בהיסטוריה, למעשה – לנשיא לא פופולרי בארה"ב, וממשלו הסתבך בכמה שערוריות, בכלל זה הדחתו המוקדמת מאוד של היועץ לביטחון לאומי והמלחמה בין הרשות המבצעת לרשות השופטת סביב "צו המוסלמים" של טראמפ. ייתכן שגם בשל כך נפגעה תדמיתו של וילדרס בעיני בוחריו. יש מהם מי שרואים במתחולל כעת בארה"ב קדימון למה שעלול להתחולל בארצם אם יתנו לווילדרס את המושכות.
וילדרס ירד כאמור למקום השני בסקרים, אחרי שבוחרים ברחו ממנו למפלגה הנוצרית-דמוקרטית או למפלגת הסוציאליסטים מהשמאל הקיצוני, אבל גם עכשיו הוא ממשיך להיאבק ראש בראש עם מפלגתו של רוטה, הישג שעליו יכול היה רק לחלום בעבר.
הטיול בישראל ובאיראן שינה הכול
וילדרס הוא בן למשפחה קתולית ממזרח הולנד, ונולד לאב שעבד בבית דפוס ולאם אינדונזית למחצה מרקע הינדי (את מוצאה של אמו, המדינה המוסלמית המאוכלסת בעולם, הוא משתדל להצניע). לפי CNN את עמדותיו נגד האיסלאם גיבש כנראה במסעותיו במזרח התיכון בתחילת שנות ה-80, כשטייל בסוריה, באיראן ובמצרים ועבד במשך שנה במושב בישראל. ברשת האמריקנית הדגישו את משיכתו של וילדרס לישראל ואת זיקתו אליה.
וילדרס אמר בעבר על ישראל: "ביקרתי במדינות רבות במזרח התיכון – סוריה, מצרים, תוניסיה, טורקיה, קפריסין, איראן – אבל בשום מקום לא הרגשתי רגש הזדהות מיוחד כמו זה שאני חש תמיד כשאני נוחת בנמל התעופה בן גוריון". לפי דיווחים, בעבר אמר גם "כולנו ישראל, ישראל היא הקו הראשון של המערב בהגנה עלינו מפני האיסלאם". הוא אף טען שירדן היא המדינה הפלסטינית וששינוי שמה ל"פלסטין" יסיים את הסכסוך במזרח התיכון וייתכן לפלסטינים בית לאומי.
וילדרס נבחר לפרלמנט ההולנדי לראשונה ב-1998. פעילותו נגד האיסלאם והמהגרים צברה תאוצה ב-2004, אחרי שמהגר מרוקני-הולנדי רצח את הבמאי תיאו ואן גוך משום שיצר סרט שמתח ביקורת על האיסלאם. וילדרס, שהשתתף ביצירת הסרט, זוכה מאז לאבטחה כבדה. דווח כי הוא ממעט לצאת למקומות בילוי ועובר בין בתים המשמשים לו מחסה בטוח.
עם אחד משלושת אחיו, פול, הסתכסך שוב ושוב. האח הביע תרעומת על מסריו של מנהיג "מפלגת החירות" כמה וכמה פעמים: "חרט יודע שחלק מתומכיו מתייחסים למסרים שלו פשוטם כמשמעם ושהם משתמשים בפייסבוק כדי לקרוא לאלימות", אמר פעם. "חרט לא רוצה אלימות, אבל הוא מוכן לקבל את ההשלכות האפשריות של מסרים כאלה".
זכייה של וילדרס במקום הראשון תיתפש כהצלחה נוספת של התנועה האנטי-ממסדית חוצת המדינות באירופה. החוליה הראשונה בשרשרת הייתה ה"ברקזיט", ההצבעה של בריטניה בעד פרישה מהאיחוד האירופי נגד המלצת ממשלתו של דיוויד קמרון, ואחריה בא ניצחונו המדהים של טראמפ מעבר לים. אחרי הבחירות בהולנד היעד הבא של מתנגדי הסדר הקיים יהיה צרפת, שם צפויה מרין לה פן להעפיל לסיבוב השני והמכריע בבחירות לנשיאות, ולאחר מכן יופנו העיניים לגרמניה, שם מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" המתנגדת למהגרים צפויה לרשום הישג משמעותי.
בינתיים, ברקע של כל זה, נמשך העימות בין טורקיה לממשלת הולנד ולמדינות נוספות באירופה. אחרי שאמש ניסתה שר טורקית להגיע לרוטרדם במכונית משום שהולנד לא התירה לה לנחות במטוס בשטחה, אמר היום ראש ממשלת הולנד מארק רוטה כי נדהם לשמוע על מה שעשתה השרה אחרי שהובהר לה כי היא אינה רצויה. "לעולם איננו יכולים לעשות עסקים במסגרת סחיטה שכזו", אמר. "סימנו קו אדום". בינתיים הודיע היום גם בעל אולם בשטוקהולם בירת שבדיה כי בוטלה עצרת שאמורה הייתה להיערך במקום בהשתתפות אישיות בכירה במפלגת השלטון הטורקית. הוא אמר כי הוא ביטל את ההסכם על קיום הכינוס – אבל לא נמסר מדוע.
לפנייה לכתב/ת 
