For Honor: בשביל כבוד צריך לעבוד
למרות מכניקת קרב חדשנית שמצריכה קצת תרגול, For Honor לא ממש עומד בציפיות הגבוהות שמיוחסות לו: הוא מקשה על הזדהות עם הדמויות, מכיל רק שלושה משחקי אונליין ודי מהר משתעממים ממנו. פלא שהשרתים מתרוקנים משחקנים?
צפו בסקירה המלאה:
הסינגל פלייר מחולק לשלושה פרקים - פרק לכל צבא, כשכל אחד מהם מכיל שישה תתי-פרקים. אין פה עלילה מתוחכמת או מעניינת מדי, ונוצר קושי להזדהות עם הדמויות, גם כי כולם חובשים קסדות ומסכות שלא מאפשרות לראות את פניהם - אלמנט בסיסי בהזדהות, וגם כי לכל צבא יש ארבעה סוגי גיבורים עם סגנון לחימה שונה שמתחלפים בתתי הפרקים. בנוסף, בכל פרק אנחנו משחקים צבא אחר - אבירים, ויקינגים או סמוראים, מה שמקשה יותר על ההזדהות עם הדמויות.
מכניקת קרב חדשנית
במשחק יש ארבע רמות קושי: קל, נורמלי, קשה וריאליסטי, כשכל אחת מהן מעניקה ניקוד גבוה יותר בהדרגה, ובהתאם גם פרסים טובים יותר. כשבדקתי אותו על הרמה הקשה הוא היה די קל רוב הזמן, והבוסים היו קשים. האתגר האמיתי התגלה במצב הריאלסטי, מפני שבניגוד ליתר הרמות הוא לא מאפשר לראות את הכיוון שממנו האויב מתכוון לתקוף וצריך לזהות זאת לבד באמצעות תנועות הגוף.
הסינגל פלייר לא ארוך במיוחד, ואפשר לסיים את כולו בכמה שעות. נראה שעיקר תפקידו הוא להדריך את השחקנים על כל לוחם וסגנון הלחימה הייחודי לו, על קומבואים ומהלכים שעוזרים לנצח במהירות כמו לדחוף יריב לתהום, ובכלל על מכניקת המשחק המאוד מיוחדת שלו. כך נוצר הרושם שמדובר בעצם בשלב הכנה למשחקי הרשת, שזה טוב ואפילו נחוץ - כי מי שיגיעו למשחק רשת מבלי להניף חרב אפילו - יחטפו תבוסה אחרי תבוסה. בנוסף, סביר שייקח זמן ללמוד את האפשרויות של כל אחת מהדמויות, ולכן מומלץ לסיים קודם את הסינגל פלייר או לפחות לשחק בו קצת כדי להבין את המכניקה של המשחק, ורק אז להגיע למולטי פלייר ולנסות לשרוד.
בניגוד למשחקי ימי ביניים כמו Mount & Blade, בהם יש בדרך-כלל כפתור לתקוף וכפתור להגן, במשחק הנוכחי אפשר להניף את הנשק מימין, משמאל או מעל, והדרך להתגונן מפני התקפה היא לכוון את ההנפה לאותו כיוון שהיריב מכוון אליו. אי אפשר גם להניף ולהכות בלי סוף, כי כל הנפה קלה או כבדה מורידה את האנרגיה של הלוחם, וברגע שהיא מתרוקנת קל מאוד להפיל ולהרוג אותו. לכן, יש צורך לנסות לקרוא את היריב ולחשוב בצורה טקטית בזמן קרב.
מיקרופון יציל ממוות
משחקי הרשת מחולקים לשלושה: הראשון הוא דו קרב פשוט, יחיד או זוגי, מול שחקן אחר או מול המחשב. המשחק השני הוא קרב עד המוות, שבו נלחמים ארבעה נגד ארבעה עד המוות - או עד שהקבוצה הראשונה מצליחה להגיע לאלף נקודות ולחסל את הלוחמים של הקבוצה היריבה. המשחק השלישי נקרא דומיניון והוא מעין מקבילה של conquest של באטלפילד - קרב של ארבעה מול ארבעה רק שהפעם יש גם לוחמים נוספים שאומנם לא מהווים סכנה גדולה לגיבורים ואפשר להרוג במכה אחת, אבל הם רלוונטיים לכיבוש השטחים.
כל מפה מחלוקת לשלושה אזורים ועל כל צבא להחזיק בכל אזור כמה שיותר זמן ובכך לצבור ניקוד. הקבוצה הראשונה שמצליחה להגיע לאלף נקודות ולהרוג את כל הגיבורים של היריבה תנצח את המשחק. בנוסף בכל המשחקים מלבד בדו קרב יחידים, ניתן לזמן מוגבל להחיות את חברי הקבוצה שמתו, ולכן מומלץ מאוד במשחקי הרשת לשחק עם אוזניות ומיקרופון כדי לתקשר עם השחקנים בקבוצה. זה הכרחי כדי לקבוע טקטיקה, לבקש עזרה אם אתם מוצאים עצמכם מוקפים בכמה לוחמים, או לבקש שמישהו יבוא ויחייה אתכם. בנוסף, בכל סיום משחק תקבלו בהתאם לביצועים שלכם שלל בדמות כלי נשק או שריון חדש וניקוד שיאפשר לשדרג את הכלים שכבר קימיים אצל הלוחמים.
הגרפיקה של המשחק טובה, כמו גם עיצוב השלבים והתגובות של הלוחמים. עבודת הסאונד במשחק לא רעה אבל גם לא מאוד מיוחדת, האפקטים הקוליים עובדים טוב, ולא נתקלתי בבאגים או בדיליי של סאונד מול תמונה.
השורה התחתונה
הטוב: מכניקת קרב חדשנית וטובה מאוד ביחס למשחקי ימי ביניים קודמים, גרפיקה ועבודת סאונד טובה, במיוחד בקטעים הסינמטים של הסינגל פלייר. מגוון רחב של דמויות עם סגנונות לחימה שונים, כשכל אחד יכול למצוא את הדמות שהכי מתאימה לו. בנוסף, הדרכה טובה שבאה בצורת סיפור שמאלץ לתרגל את הצעדים ולא סתם טוטוריאל ששוכחים רגע אחרי שעושים אותו.
הרע: המשחק מחייב להיות מחובר לאינטרנט אחרת משחקים על מצב offline וכל התקדמות שנעשית - לא נשמרת. המשחק מרגיש קצת ריק ביחס לצייפיה ממנו וביחס למחיר. הסינגל פלייר בינוני, יש רק שלושה משחקי אונליין, ובפועל אחרי כמה שעות של משחק שבהן עוברים על כל הדמויות - הוא גם נהיה משעמם. בנוסף, את המשחק הזה יצא לי לבדוק גם על PS4 וגם על PC, וגרסת המחשב הייתה לי הרבה פחות נוחה בגלל עניין הכיוונים שנעשה דרך העכבר.
המכוער: שחקנים שעוברים ליד הגופה שלך כשאתה מת, ובמקום להחיות אותך פשוט ממשיכים ללכת. מה לעזאזל?
