"במאים שכחו, מנהלים צעקו": לאורה ריבלין שרה על הצד האפל של הבמה
בשירה "זה לא זה" מהאלבום שבדרך, נזכרת השחקנית לאורה ריבלין ב"במאים ששכחו, סוכנים שלחשו 'את יותר מדי זקנה'" ונתנו לה לטעום מהצד האפל של עולם הבמה. "זה גורם לך לשאול האם אתה שייך למקצוע הזה? השריטה הזו עדיין קיימת", היא מתוודה. האזינו
בואו קודם נאמר את שצריך להיאמר: לאורה ריבלין, מהשחקניות המוכרות והמוערכות בישראל, עושה גם מוזיקה. את המופע הנוכחי שלה היא מריצה כבר למעלה משנה על במות - ואם לשפוט מהסינגל "זה לא זה" שהיא מוציאה היום (ד'), ניכר שהיא משתמשת בפלטפורמה כדי לבעוט ולומר דבר או שניים על עולם המשחק ועל האישה שמאחורי הדמות.
"הבמאים ששכחו, המנהלים שצעקו", היא שרה, בשיר שמוביל את "אישה נוסעת", אלבומה הראשון שייצא בימים הקרובים, בהפקת ימי ויסלר. "הסוכנים שלחשו: את יותר מדי יפה, יותר מדי ילדה, יותר מדי זקנה, יותר מדי כוס אעמק מכוערת, כל מה שאפשר לשמוע בשוק אם את שחקנית או זונה. לא התפקידים שקיבלתי ולא רציתי, ולא אלה שכל כך רציתי ולעולם כבר לא אעשה". "זה לא זה", שנכתב על ידי לאורה והולחן על ידי בנה, שאול בסר, הוא במידה מסוימת כתב האשמה.
"זה סוג של אוטוביוגרפיה מתוך שברי חלומות, שרשמתי במשך השנים", מספרת ריבלין על השיר והאלבום כולו. "יש בהם, מעצם היותם חלום, נגיעה חדה, נקודת מבט מפתיעה מתוך ההפקרות שיש בחלום, שטוב להתבונן בה ולקבל מושג איפה באמת נמצאים הפנימי והחיצוני, הציבורי והפרטי. יש פה שירי אהבה לארץ ישראל. לא סתם אהבה, יותר בכיוון סאדו-מאזו. קצת אלימות במשפחה, דווקא מהכיוון של הסבתא, בתיאטרון, המקצוע שלי, ששם הכל מתערבב: החיים והחלומות, השמחות והאסונות, הבמה והמשפחה.
"'זה לא זה' הוא שיר שנכתב בהשראת מייל שקיבלתי, שהנושא שלו היה 'כמה מילים לפני שאני הולכת'", היא מגלה. "זה היה מייל מטריד, מכתב של מישהי במצב לא כל כך טוב. במקצוע שלנו צריך איזשהו כוח עמידות מעבר לכישרון ולרגישות. משהו שעוזר לך למצוא את הכוחות לקום מחדש. יש הרבה אנשים מוכשרים שאין להם את זה, ובעצם מגיעים למקומות לא טובים. המייל הזה היה מאוד כואב.
"אני זוכרת שכשסיפרתי לגיסתי על החברה ששלחה את המכתב, היא אמרה לי 'אף פעם לא שמעתי אותך מדברת במעורבות כזו על מישהי'. היא שאלה מה בשחקנית הזו כל כך יקר לך. ואז חשבתי שאני מאוד אוהבת את השחקנית הזו, אבל גם הרגשתי שיש פה משהו שמתקשר אליי בצעירותי. גם כיום אני יכולה להיות במצב מאוד קשה ונואש במקצוע".
את עדיין חווה משברים מהסוג שמתואר בשיר?
"אני חושבת שלפעמים אנחנו יכולים להרוג מישהו במנוד עפעף. הרגישות הזו תמיד מתקיימת. בשנים האחרונות למדתי שיש בזה גם משהו טוב, כי זה מראה שאתה מרגיש, שאתה חי, שדברים כאלה מרעידים את נשמתך. אם פעם שנאתי את עצמי על התחושות הקשות שהייתי מגיעה אליהן, היום למדתי שיש בזה משהו, חלק מהיצירתיות. בכל פעם אתה שואל את עצמך את השאלות הכי בסיסיות - האם אתה שייך למקצוע הזה?".
בשיר את מדברת על דברים ששומעת שחקנית או זונה. השוואה קשה.
"כן, אבל זה מה שאתה מרגיש. אם אתה שווה או לא שווה. זה אחד המקצועות הנדירים, גם באמנות, בהם אתה נמצא בגופף על הבמה. אם צייר מצייר ציור לא טוב הוא יכול לשבת בבית ולסבול. אם אני עושה תפקיד לא טוב אני עדיין צריכה להופיע איתו ערב ערב על הבמה. כמובן שבשנים האחרונות אני מכירה הרבה יותר את הצד המואר של המקצוע הזה, אבל השריטה הזו תמיד קיימת".
ליאורה ריבלין תשיק את אלומה החדש ב-1 באפריל בצ'לסי הוטל בתל אביב, וב-29 באפריל בתיאטרון ירושלים
"זה לא זה"
מילים: ליאורה ריבלין
לחן: שאול בסר
לא, זה לא זה,
באמת לא זה,
לא שום דבר
מכל מה שכבר
נדפק מזמן,
נדפק כל כך,
לגמרי נדפק.
לא הגברים
שבאו והלכו
מכאן לכאן
והשאירו חורבן,
בלגן.
ואני בכלל לא רציתי אותם,
ולא כל מה שקוראים הקריירה
שהגיעה לשום מקום.
לא הבמאים ששכחו,
המנהלים שצעקו,
הסוכנים שלחשו:
את יותר מידי יפה,
יותר מידי ילדה,
יותר מידי זקנה,
יותר מידי קוס אמק מכוערת,
כל מה שאפשר לשמוע בשוק
אם את שחקנית או זונה.
לא התפקידים שקיבלתי
ולא רציתי,
ולא אלה שכל כך רציתי
ולעולם כבר לא אעשה.
לא, זה לא זה,
באמת לא זה,
לא שום דבר
מכל מה שכבר
נדפק מזמן,
נדפק כל כך,
לגמרי נדפק.
לא מה רציתי לשנות בי
ולעולם כבר לא אשנה,
והידיעה שכבר אף פעם
לא יהיה לי מספיק כסף דפוק
ולא היה לי, לעשות מה שבא לי.
וזה לא השעמום, הזרות
עם חברות הילדות,
מה יש לי איתן, מה
היה לי איתן אי פעם?
וזה לא את, שהתאדית לחייך
כמו אנשים שמתפקדים
בוחרים לעצמם.
את יותר מידי יפה,
יותר מידי ילדה,
יותר מידי זקנה,
יותר מידי קוס אמק מכוערת,
כל מה שאפשר לשמוע בשוק
אם את שחקנית או זונה.
וזה לא אימא שלי שמתפרקת
בהיסטריה כי היא נהיית זקנה,
לא מימשה עשירית ממה שיכלה.
וזה לא אבא שלי,
כזאת הבטחה וכזאת נפילה,
וזה לא שאני כל כך לבד.
לא, זה לא זה,
לא, זה לא זה,
לא, זה לא זה,
לא, זה לא זה,
מה שכל כך רציתי
ולעולם כבר לא אעשה.
כל זה קטן, לא חשוב,
לא זה לא זה,
זה רק שזה אחרת,
אני מתחת לכל זה,
מתחת לכל זה
ואני לא מסתדרת עם זה
