6 שנים למלחמה: אסד עדיין מתחפש לנשיא סוריה
סוריה נותרה ארץ הרוסה עם מאות אלפי הרוגים ומיליוני פליטים, שאינה נתונה עוד לשליטתו של אסד. מי באמת מנהל את המדינה הערבית? כיצד תיראה השנה השביעית של המלחמה ומה יהיו השפעותיה על ישראל? תמונת מצב
בשאר אסד ממשיך לכנות את עצמו "נשיא סוריה", אולם הוא כבר אינו נשיא ואין ממש סוריה. אחרי שש שנות מלחמה בסוריה נותרה ארץ הרוסה עם מאות אלפי הרוגים ומיליוני פליטים, רוב המדינה הערבית אינה נתונה עוד לשליטתו של אסד וספק אם מישהו סר למרותו. סופה של מלחמת האזרחים אינו נראה כלל באופק. אך הנשיא הסורי מתכוון להמשיך להתחפש לנשיא, כאילו חג פורים נמשך כל השנה.
עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
למרות ההתערבות הרוסית לפני כשנה וחצי, סוריה נותרה מפוצלת בין המשטר, המורדים ו"המדינה האיסלאמית" (דאעש). המשטר הסורי שולט רק במערב, כפי שהיה לפני ההתערבות הרוסית. כיצד מקדמים הרוסים את האינטרסים שלהם מבלי לשגר כוחות נוספים?
בצפון סוריה עומדות להתחולל תמורות משמעותיות בזמן הקרוב והסימנים לכך כבר נראים בשטח: המשטר כבש את חלב, טורקיה פלשה וכבשה שטחים ובאחרונה הונחתו חיילים אמריקנים במדינה. מדוע מתערבים האמריקנים באופן ישיר?
מהו המצב כעת בשטח? מי באמת מנהל את סוריה? האם חלומו של אסד מנותק מהמציאות? כיצד תיראה השנה השביעית של מלחמת האזרחים בסוריה? מה יהיו השפעותיה על ישראל?
מלחמה איטית: כמעט שלוש שנים ללא שינוי
אם נביט למפת המלחמה בסוריה לא נראה הבדלים משמעותיים בשלוש השנים האחרונות. ישנן תנודות של קילומטרים לכאן או לכאן, אולם אין עדיין מהלכים בשטח היכולים להוביל להכרעה של אחד הצדדים, מלבד הקרב האחרון בחלב שעדיין לא הסתיים סופית. אמנם ההתערבות הרוסית מנעה את נפילת משטרו של אסד ואפשרה את המעבר מהגנה להתקפה, אולם ביחס לתקופה הארוכה שבה נמשכת המלחמה, הרוסים משיגים את מטרותיהם באיטיות רבה. יש לזכור כי הרוסים נכנסו ישירות לזירה הסורית ביוני 2015, כלומר כיבוש חלב לקח כשנה וחצי, אחרי הפצצות בלתי פוסקות של מזרח העיר והרס מוחלט של תשתיותיה. בקצב הזה ייקח עוד עשרות שנים לכבוש את כל שטחה של סוריה.
הרוסים לא שינו את המציאות הבסיסית שבה שרויה סוריה כבר יותר משלוש שנים: הצפון בשליטת הכורדים, המערב בשליטת המשטר והמזרח והצפון בשליטת דאעש.
ארגוני המורדים "המתונים" עדיין רחוקים מכניעה והם שולטים בשלושה ריכוזים עיקריים בשטחים גדולים: הם אמנם איבדו את חלב, אך הם שולטים על כל מחוז אידליב דרומית לעיר, שטח גדול פי כמה מחלב. בדרום, רוב קוניטרה ודרעא, השטח הגובל לגולן ולירדן, עדיין מצוי תחת שליטת המורדים. המורדים שולטים גם באזור שממזרח לדמשק, שרובו במדבר הסורי. המורדים בשלושת המחוזות הללו ובכיסי התנגדות בערים אינם מתכוונים להיכנע בזמן הקרוב. המלחמה נמשכת כל העת כמעט בכל ערי סוריה ורק בשבוע האחרון נהרגו 40 עולי רגל שיעים מעיראק בפיגוע תופת גדול בדמשק. העיתונות הערבית מדווחת גם השבוע על קרבות בין תומכי המשטר לבין המורדים בצפון חלב, במזרחה של חומס, בצפון חמאת, בכפרים שליד דמשק ואפילו קרוב למעוז העלווים בלטקיה. האם לכך ציפו הרוסים אחרי שנה וחצי של מלחמה?
טקטיקות ההטעיה הרוסיות
רוסיה לא ציפתה ככל הנראה כי תשקע תקופה כה ארוכה בבוץ הסורי כשהסוף לא נראה באופק. מאחר שהשותפים של רוסיה חלשים מכדי להכריע את המערכה והיא לא מעוניינת בהנחתת כוחות מסיבית שתביא לאבדות רבות, משתמשת רוסיה בטקטיקות מתוחכמות שמטרתן להחליש את המורדים.
נשיא סוריה האמיתי - פוטין
המלחמה האיטית בסוריה היא תוצאה של רמתן הירודה של הכוחות הלוחמים בשטח, שכוחם אינו עולה בהרבה על זה של המורדים. ההכרעה מתאפשרת אך ורק בסיוע ההפצצות הרוסיות. לכן, רוסיה היא בעלת הבית במערב סוריה והיא מכתיבה את מהלך העניינים. בשטח, הגורם המשפיע ביותר הוא הכוחות האיראניים הלוחמים יחד עם חיזבאללה הלבנוני. כוחות המשטר תלויים לחלוטין ברוסיה ובאיראן ולכן אין עוד ביכולתם לקבוע את מהלך העניינים. אם בעבר ניהל נשיא סוריה את המדינה, כעת הוא בתחתית הפירמידה השלטונית אחרי רוסיה ואיראן. המשא ומתן על עתידה של סוריה המערבית אינו מתנהל בדמשק, אלא במוסקבה ובטהרן.
אסד אינו נראה בשום שיחה או משא ומתן המתנהל על עתידה של סוריה. נראה כי הסיבה להמשך קיומו היא סמלית בלבד, משום שהוא מסמל את הסדר הישן שאותו מתאמצות רוסיה ואיראן לשמר. אסד נותר רק סמל שבו משתמשות רוסיה ואיראן על מנת לאחד את הכוחות הנלחמים במורדים.
פיצול המורדים על ידי הוועידה הכוזבת
ההצלחה הגדולה ביותר של רוסיה היא כינוס ועידת אסטנה בקזחסטן בחודש שעבר, ועידה שממנה נעדרת האופוזיציה הסורית. רוסיה הצליחה להפיל בפח את טורקיה ולצרפה למשא ומתן כנותנת החסות על ארגוני המורדים. בכך יצרה מוסקבה בקרב המורדים המתונים פילוג שלא ניתן לאחותו בין ארגונים המיוצגים על ידי טורקיה, בראשם "צבא סוריה החופשי", לבין המורדים האיסלאמיסטיים שאינם מוכנים להצטרף לשיחות ובראשם ג'בהת פתח א-שאם (לשעבר ג'בהת א-נוסרה). המחלוקת הקשה הביאה לפתיחת חזיתות חדשות של קרבות בין המורדים לבין עצמם בכמה זירות. בינתיים, השיחות באסטנה לא הניבו דבר וספק אם הרוסים התכוונו שיהיו להן תוצאות ממשיות.
כישלון ועידת אסטנה מבשר את כישלון ועידת ז'נבה שללא ספק תיכשל גם היא משום שנקודות המחלוקת אינן ניתנות לפתרון - המשך כהונתו של אסד, שיתוף המורדים בשלטון העתידי של סוריה, השבת הפליטים, סיום המעורבות האיראנית ועוד. לרוסים אין שום כוונה לנהל משא ומתן אמיתי, אלא להתקדם רק במסלול הצבאי.
אחיזת העיניים של תדמור
לפני כחודשיים, כשבעלי הברית של אסד היו עסוקים בכיבוש העיר חלב, דווח בכלי התקשורת השונים שלוחמי דאעש ניצלו את המצב על מנת לכבוש את העיר העתיקה תדמור הנמצאת במרכז המדינה ממזרח לחומס. כמויות גדולות של נשק נפלו שלל בידי אנשי "המדינה האיסלאמית" והרוסים לא הצליחו להוציאם מהעיר. לפני כשבוע הופתענו לשמוע כי כוחות המשטר הסורי שבו וכבשו את העיר תוך פחות מיממה. האם ניתן להאמין לדיווחים מהשטח? מדוע לקח לרוסים חודשיים להחליט לכבוש מחדש את תדמור? מדוע לא השמידו אנשי דאעש את העתיקות שנותרו בעיר כפי שהבטיחו? איך הצליחו הרוסים לכבוש תוך יממה את העיר למרות חשיבותה האסטרטגית הרבה לארגון דאעש?
השאלות הללו העלו מחדש את התיאוריה הישנה לפיה קיים שיתוף פעולה חשאי בין המשטר בדמשק לבין דאעש נגד המורדים המתונים. פרשנים הסבירו כי תדמור לא נכבשת, אלא נמסרת מיד ליד וזו גם הסיבה שהיא נותרה יחסית שלמה. למעשה, המשטר הסורי העביר נשק לדאעש כדי שזה האחרון יילחם במורדים המתונים בצפון ויעכב את המאמצים האמריקניים והטורקיים לכבוש את צפונה של סוריה.
התחלה של תפנית בצפון סוריה
המבצע הצבאי של טורקיה בסוריה, "מגן הפרת", שהחל לפני כמה חודשים, הצליח באמצעות כיבוש אל-באב לפצל את הכוח הכורדי ולאיים על "המדינה האסלאמית". באחרונה שווח כי ארצות הברית הנחיתה כוחות מארינס בעיר מנביג' במטרה למנוע התפרצות מלחמה בין שתי בעלות הברית שלה. הטורקים יצטרכו להשלים עם העובדה שהאמריקנים תומכים ב"כוחות הסוריים הדמוקרטיים", שמורכבים מלוחמים ערבים וכורדים, ולשלב כוחות עמם בכיבוש בירת דאעש בסוריה - העיר א-רקה.
השנה השביעית של מלחמת האזרחים בסוריה תעמוד בסימן התחרות בין הרוסים לבין האמריקנים על ההשתלטות על שטחי דאעש. הבשורות הטובות הן שביום שלישי האחרון נפגשו שלושת הרמטכ"לים של ארה"ב, רוסיה וטורקיה כדי מנת לתאם את המערכה נגד דאעש.
בנסיבות אלה אי אפשר שלא להיזכר בקואליציה של ארה"ב בשיתוף בריטניה וברית המועצות לפני המלחמה בגרמניה הנאצית. יש לקוות כי התיאום המשולש יזרז את סופה של תופעת "המדינה האסלאמית" וימנע התנגשות מסוכנת בין הצדדים הלוחמים נגדה.
מבחינתה של ישראל, הבשורות הטובות הן שאחרי שש שנות מלחמה, אותה סוריה שהיוותה איום קיומי על ישראל ואגרה טילים עם נשק כימי וביולוגי חדלה מלהתקיים. איראן אמנם ניצלה את המלחמה בסוריה על מנת להשיג שליטה במדינה הערבית, אך זה שנה וחצי שרוסיה תפסה את מקומה כמי שמכתיבה את העניינים בשטח, וישראל מתאמת עמה את פעילותה בסוריה.
הבשורות הרעות עבור ישראל הן שחיזבאללה מתאמן שש שנים בסוריה ומלבד בסיסי קבע שהוא מקים בשטחה, הוא צובר כל הזמן נשק וניסיון קרבי. המלחמה בסוריה העניקה ללוחמיו של חסן נסראללה מוטיבציה גבוהה משום שהיא נחשבת מבחינתו לניצחון גדול. לא זו בלבד שחיזבאללה לא הפסיד, אלא שנזקפת לזכותו הצלת משטר אסד והגנה על גבול לבנון מפני ארגוני הטרור הסוניים.
ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מרצה על האיסלאם ומלמד ערבית באוניברסיטת חיפה בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ובמחלקה ללימודים הומניסטיים בטכניון. ספרו "העלווים - היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010
לפנייה לכתב/ת 
