הרופא מעזה על דוכן העדים: "הבנות היפות שלי כוסו בדם, אין הצדקה"
לראשונה העיד ד"ר עז א-דין אבו אל-עייש, ששלוש מבנותיו נהרגו בהפגזה בעופרת יצוקה, במסגרת תביעת נזיקין נגד המדינה. "חשבתי שהבית הוא המקום הכי בטוח, ריח המוות והשיגעון היה בכל מקום בעזה", סיפר. "חגגנו באותו יום, אחותי הכינה עוגה. לא הייתה שום סיבה למות בנותיי"
"זו הייתה הפתעה מוחלטת, לא האמנתי. אני לא רוצה שאיש בעולם יראה דבר כזה. כשנכנסתי לחדר של הבנות מצאתי אותן מכוסות בדם. יצאתי וצרחתי". ד"ר עז א-דין אבו אל-עייש, הרופא הפלסטיני שאיבד שלוש מבנותיו ואת אחייניתו מירי פגז ישראלי לעבר ביתו במבצע עופרת יצוקה, סיפר היום (ד') בבית המשפט המחוזי בבאר שבע על התקרית הקשה ששינתה את חייו. במסגרת תביעת הנזיקין שהגיש נגד המדינה הצהיר על דוכן העדים: "לא הייתה שום סיבה למותן של בנותיי".
"ההתקפה הקרקעית החלה והיינו תקועים בבית", סיפר אל-עייש על דוכן העדים. "היו פיצוצים מכל מקום. מהאוויר, מהים ומהיבשה. אמרתי ששום מקום לא בטוח יותר מהבית. אמרתי לעצמי שאבלה זמן עם הילדים. שמחתי לבלות איתם זמן למרות ההתקפה הקרקעית".
"ריח המוות והשיגעון היה בכל מקום ברצועת עזה, וב-27 בדצמבר (היום הראשון של מבצע עופרת יצוקה) היה צונאמי. אבק ועשן בכל מקום", סיפר הרופא על שחוותה המשפחה עם תחילת המבצע הצבאי ברצועה. "זה כאילו חיכינו למוות. ביקשתי מהילדים שישנו ליד הקיר כדי לא להתקרב לחלונות. בתי ביסאן הייתה אז בת 14, שלחתי אותה למחנות קיץ עם ילדים ישראלים. היא אמרה שהיא גילתה כמה אנחנו דומים – נוצרים, יהודים ודרוזים ביחד. אני לא מאמין באלימות".
עורך דין אריאל אררט, המייצג את המדינה, שאלה: "הבית שלך היה אי של שלווה, בלי מלחמה, ולפתע הגיע טנק וירה פגז לבניין שלך, למרות שידע שזה הבניין שלך, בלי סיבה. זה הסיפור שלך"? אל-עייש השיב: "זה הסיפור? סיפור משמעותו שמישהו מדמיין. זו המציאות. זו טרגדיה. אני לא מדבר על סיפור. זו שאלה פרובוקטיבית. חגגנו ביום ההוא. אחותי הכינה עוגה. ידעו שאנחנו שם. הכנו תה על פחמים כי לא היה חשמל. אמרתי להם שיודעים איפה אנחנו".
הרופא הפלסטיני הוסיף ואמר: "לא הייתה סיבה למותן של בנותיי, הן לא עשו דבר. לא היינו מעורבים בפעילות שתצדיק את הירי על ביתי. לא היה ירי. לא היה כלום. בזמן הזה לא היה איש שבטוח בעזה. איש לא חסין לאש ולירי. צריך לשאול מדוע הם ירו על הבית. הבנות שלי ואיש בבניין לא עשו דבר או היו מעורבים באקט אלים".
"אני לא רוצה שאיש בעולם יראה דבר כזה"
בשלב זה של העדות פנה השופט שלמה פרידלנדר ישירות לאל-עייש: "בשנים שעברו בטח חשבת הרבה על הטרגדיה. אולי, רק אולי, באחד הלילות ללא שינה, ניסית להעלות היפותזה על מה חשב הקצין הישראלי שנתן את הפקודה אש? לפי עדותך, אם אנסה לשער, מפקד הטנק שנתן את הפקודה הוא בוודאי רוצח. מישהו שבאופן משוגע החליט שהוא רוצה להרוג. סתם כך. בלי כל צורך צבאי. האם כך אתה רואה את המצב?"
הרופא ציין כי ההפגזה הייתה הפתעה מוחלטת. "לא היה כלום, בהתחלה לא האמנתי. אבל כשראיתי את האבק וההרס בבית וכשנכנסתי לחדר של הבנות שלי אני לא רוצה שאיש בעולם יראה דבר כזה", סיפר, ופירט בקושי רב על המראות הקשים של גופות בנותיו שנגלו לו. "הבנות שלי היו מכוסות בדם. הבנות היפות שלי. יצאתי וצרחתי".
בהמשך העידה אחת מבנותיו של הרופא, שאדה אבו אל-עייש, וסיפרה בעדותה כי "היינו מפחדים לצאת מדלת הבית". בחקירתה על ידי הפרקליטות נשאלה, "האם יצא לך לראות חיילים של ארגון חמאס?", אך זו ענתה בשלילה. "רק החיילים הישראלים. ראיתי את החיילים גם ליד הבית", אמרה. כאשר נשאלה כיצד זיהתה את החיילים בסמוך לבית כחיילי צה"ל אמרה שבזכות המדים, אך הודתה: "אני יודעת שלפעמים חיילי חמאס לובשים מדי צה"ל".
תצהירי המדינה שהוגשו היום כללו עדויות ומסמכים שהגישו אל"מ ד', מפקד הכוח בשטח, וסא"ל ערן תובל, אחראי חומרים וכימיה בזרוע היבשה. מפקד הכוח טען כי צה"ל נתקל בלחימה עזה במשך כמה ימים. ביום האירוע, לאחר שהכוח השתלט על צומת באזור, החל ירי צלפים פלסטינים לעברו. "הכוח זיהה דפוס פעולה של תצפיתנים המכוונים את צלפי האויב מכיוון הבניין שבו שהו בני משפחת אל-עייש. לאחר שהכוח וידא במשך כ-20 דקות תחת אש את מיקום התצפיתנים, ניתנה הוראה על ידי מפקד הגדוד לירות לעבר שתי חוליות התצפיתנים ולעבר מרפסת הבניין, ואז נורו שני פגזים. מהבניין היתמר עשן סמיך שחור, אשר לפי עדות המפקד ג"ד אינו מתאים בעליל לתוצר של ירי הפגזים שנורו לעבר המבנה".
בדיון ייצגו את ד"ר אל-עייש עורכי הדין חוסיין אבו חוסיין ורים מסארווה. את המדינה ייצגה פרקליטות מחוז תל אביב באמצעות עורכי הדין אריאל אררט וניר גנצ'רסקי.
לפנייה לכתב/ת 
