השת"פ המצרי והמלחמה בסלפים: הסיבות להתגברות הירי מרצועת עזה
אחרי תקופה שקטה יחסית, לאחרונה התרבו שיגורי הרקטות לעבר ישראל. מי הארגונים שמבצעים את הירי? כיצד חמאס מתמודד איתם? איך קשורות לכך ההבנות עם קהיר? ולמה השר ליברמן ריכך את התגובה? מורה נבוכים
עשר רקטות התפוצצו בשטח ישראל מתחילת פברואר ועד היום. ארבע מהן נורו מרצועת עזה, ארבע מסיני ושתיים נוספות מסוריה. אם להתייחס רק לשמונה הרקטות מהרצועה ומסיני, הרי שמדובר בעלייה משמעותית ביחס לחודשים הקודמים. מרצועת עזה, לדוגמה, לא נורו כלל רקטות בחודשים נובמבר ודצמבר 2016 וינואר 2017.
ישראל מצדה גמלה בתגובה צבאית חזקה ונרחבת יחסית נגד יעדים ברצועה על מרבית השיגורים. זאת למעט הרקטה שנורתה בתחילת החודש ונפלה בשטח פתוח (אז לא הייתה תגובה כלל) והרקטה שנורתה אתמול, שבעקבותיה תקף חיל האוויר שני יעדים זניחים יחסית של חמאס, תגובה מדודה וזהירה לכל הדעות.
מה הסיבה לעלייה במספר אירועי השיגורים? מי בכלל מבצע אותם? ואיך קשורים לכך ארגון דאעש ומצרים. הנה כמה שאלות ותשובות.
מי יורה?
על הירי של כל הרקטות האחרונות אחראיות קבוצות או כנופיות קטנות שכולן קשורות לארגונים סלפיים ברצועת עזה שמזוהים עם דאעש ועם שלוחתו בסיני. ישנם כמה ארגונים קטנים כאלה ברצועה והם סובלים כבר שנים ארוכות מנחת זרועה של חמאס. אף שחמאס הוא ארגון דתי איסלאמי, הסלפים שמחזיקים בדעות שמרניות וקיצוניות בהרבה רואים בו ישות ליברלית מדי.
היכולות הצבאיות של הקבוצות הללו ברצועת עזה מוגבלות למדי והם מחזיקים בארסנל קטן ופרימיטיבי יחסית של רקטות ונשק קל.
למה הם יורים?
באופן עקרוני ניתן לומר שככל שגובר הלחץ שמפעיל חמאס על הסלפים – כך גוברת המוטיבציה של הכנופיות לירות לעבר ישראל. משום שהסלפים הבינו שהמדיניות הישראלית היא פשוטה: צה"ל לא רודף או מנסה לחסל את התשתיות הקטנות שלהם אלא הולך על הריבון.
כל הודעה שמפרסם דובר צה"ל אחרי תקיפה בעזה נחתמת במשפט הבא: "צה"ל רואה בארגון הטרור חמאס האחראי הבלעדי למתרחש ברצועת עזה". לפיכך המשוואה היא כזאת: חמאס לוחץ את הסלפים לפינה - הסלפים יורים רקטה לישראל - ישראל פוגעת בחמאס – בתגובה לירי חמאס מגביר את הלחץ על הסלפים ומבצע נגדם מעצרים. וחוזר חלילה.
מדוע יש עלייה במספר השיגורים?
בחודשים האחרונים ישנה הפשרה מסוימת ביחסים הרעועים והמתוחים בין חמאס למצרים. הסיבה לכך לא נובעת מאהבה גדולה שפרחה פתאום בין הצדדים אלא בהשקה של אינטרסים. צבא מצרים נלחם כבר זמן רב בשלוחת דאעש בסיני. לאורך המערכה הארוכה נהנו אנשי דאעש מתמיכה לוגיסטית וצבאית של חמאס, ובתמורה סיפקו צינור ומעטפת להעברת אמצעי לחימה לרצועה באמצעות מנהרות ההברחה באזור רפיח.
המצרים נאבקים בקו הזה באמצעות הריסה שיטתית של מנהרות ההברחה (הצבאיות והמסחריות) ובאמצעות התעללות בחמאס בדרך של סגירה כמעט קבועה של מעבר רפיח – שהוא פתח היציאה הכמעט בלעדי של תושבי הרצועה לעולם החיצון.
ההבנות הללו הושגו במהלך פגישות שקיימו בכירים בחמאס, ובראשם סגן מנהיג הארגון, איסמאעיל הנייה, עם בכירים במודיעין המצרי. אחד הספיחים של ההסכם הזה הוא ככל הנראה דרישה מצרית לעצור פעילים סלפים ברצועת שמזוהים עם מחוז סיני של דאעש.
וחמאס מבצע את חלקו. לאחרונה פורסם בעיתונות הערבית שהוא עצר לא פחות מ-550 פעילים סלפים והעמיד אותם בהליך מזורז למשפט בבתי דין צבאיים שכפופים אליו. העלייה הדרמטית בהיקף המעצרים הגבירה את המוטיבציה של הסלפים לירות רקטות, מתוך הבנה שהעונש לחמאס יגיע מכיוונה של ישראל.
למה ישראל מיתנה לאחרונה את תגובתה לירי?
לאורך כהונתו של משה (בוגי) יעלון כשר הביטחון הייתה התגובה לירי רקטות (מחוץ לסבבים אלימים משמעותיים) צפויה למדי. שעות ספורות אחרי התקיפה, לרוב בשעות הלילה המאוחרות, תקף חיל האוויר יעדים של חמאס, לרוב מוצבים השייכים לזרוע הצבאית של הארגון. אלה הן היו תגובות שחמאס הכיל מבלי שאף אחד מהצדדים הסתכן בגלישה להסלמה.
אלא שמאז שאביגדור ליברמן נכנס לתפקידו, המציאות השתנתה. ישראל החלה להפעיל מדיניות שלפיה כל ירי של רקטה תיענה בתקיפה ממושכת נגד יעדים רבים של חמאס, החל מעמדות תצפית וכלה ביעדים איכותיים הרבה יותר. בישראל כינו זאת באמירה הכללית "ניצול הזדמנויות" וכך נוצרה מציאות שבה חמאס שילם ביוקר רב על כל רקטה שנחתה בשטח ישראל.
בתחילה נאלץ חמאס להשלים עם רוע הגזירה, אך ככל שהתקיפות נמשכו והסבו לבניין הכוח שלו נזקים קריטיים, כך פקעה גם סבלנותו. מאז שיחיא סינוואר, איש שהזרוע הצבאית היא בשר מבשרו, נבחר לתפקיד מנהיג חמאס בעזה במקום הנייה, הטון של חמאס בתגובה לתקיפות הללו השתנה.
התקיפה הישראלית המסיבית האחרונה ברצועת עזה בתגובה לירי רקטה התרחשה בפברואר. חמאס ספג במהלכה מכה קשה, ונראה שזו הייתה הנקודה שבה סבלנותו פקעה. הארגון פרסם הודעה חריגה ולפיה "ישראל פעלה לכפות משוואה חדשה בתגובה לירי המתבססת על תקיפת יעדים של ההתנגדות. ישראל הייתה מודעת לכך שלמשוואה יש קווים אדומים הנוגעים לפגיעות בנפש, ואם היא תחצה אותם יוביל הדבר להסלמה. על ישראל להבין שהמשוואה השתנתה והיא אולי תתבסס על עקרון של תקיפה תחת תקיפה, מוצב צבאי תחת מוצב צבאי ומטרה תחת מטרה. יתכן שההתנגדות הבליגה הפעם, כפועל יוצא מתנאים ונסיבות הנוגעות אליה, אולם האמונה הרווחת כעת היא שתקיפה בפעמים הבאות תתקבל בדרכים שונות מבעבר".
ההודעה הזאת היא למעשה מסר ברור שלפיו תקיפה ישראלית רחבה נוספת תאלץ את חמאס להגיב, ובמצב כזה סבב צבאי אלים ומשמעותי הוא כמעט בלתי נמנע. גם אם בישראל איש לא יודה בכך בפומבי, נראה שהמסר נקלט.
ולראייה, ימים ספורים אחר כך שוגרה מהרצועה רקטה שהתפוצצה בשטח פתוח בחוף אשקלון. ישראל לא הגיבה לירי הזה, לראשונה במהלך כהונת ליברמן. כאמור, גם התגובה הצבאית לרקטה שנורתה אמש הייתה מדודה – כזאת שחמאס יכול להכיל מבלי לשבור את הכלים.
לפנייה לכתב/ת 
