הצ'אנס האחרון מעבר לפינה / בלוג ה-NBA

בעשור הקודם ראז'ון רונדו היה המופע הכי טוב בעיר, המוח של בוסטון הנפלאה מ-2008. מאז הוא מתעקש לחרב לעצמו את הקריירה. השיא הגיע העונה בשיקגו בעוד רצף אכזבות. השבוע נראו סימנים ראשונים לתפנית אפשרית בעלילה, שעשויה להציל אותו ממעבר מוקדם לקריירת אימון

סער גיטפורסם: 16.03.17 , 16:07

בעשרת המשחקים האחרונים של 2016 עמד המאזן של שיקגו על 7:3 מקרטע, שיקוף מדכדך של יצור הכלאיים שהבולס הפכו להיות בקיץ האחרון. בתשעה מהם ראז'ון רונדו פתח בחמישייה וזכה למספר דו-ספרתי של דקות. בטווח הזמן הזה הוא הספיק להיות שותף לפארסה של ממש בתבוסה המשפילה 95:69 למילווקי.

בשלב מסוים לפרד הויברג נמאס לתת כבוד מיותר לכוכב הוותיק שלו. במהלך ההפסד מול אינדיאנה הוא כבר קיבל רק 11 דקות, בהן תרם 0 נקודות והעמיד מדד פלוס-מינוס של 20-. בדיעבד התברר שהן היו רק קדימון למה שמצפה לו בהמשך. ב-31 בדצמבר, שוב מול הבאקס, רונדו כבר יובש לגמרי.

רונדו. היה בנפילה(צילום: MCT SPORTS)

מההקפאה הארוכה הוא יצא רק ב-10 בינואר, אז קלע 12 נקודות ומסר שישה אסיסטים בהפסד לוושינגטון. הוא פתח הפעם על הספסל - וגם פתח את הפה. "מישהו הסביר לי ש'פרד רוצה להציל אותי מעצמי'", יצא למתקפה רונדואית קלאסית. "לא שמעתי דבר כזה בחיים שלי".

מכל-כך הרבה סיבות השידוך בין רונדו לשיקגו הדיף ריח משונה בקיץ. מדובר עדיין במנהל משחק משובח, כזה שיודע להפעיל קלעים, להקרין הילה וסמכותיות ולספק הגנה איכותית. התכונות האלה גובו לאורך השנים גם בשלל תארים אישיים שהשיג. הבעיה היא שאת רונדו לא מקיפים כרגע קלעים מחוננים אלא שחקנים מלאים באגו שלא בהכרח צריכים אותו כדי להביא לידי ביטוי את הסגולות שלהם. הם רגילים לנהל בעצמם את ההצגה, לא לחלוק את הבמה עם מישהו שיעשה את זה בשבילם.

רונדו עם ווייד ובאטלר. מוקף בשחקנים מלאים באגו(צילום: AP)

מהסיבה הזאת גם השילוב של רונדו עם דוויין ווייד (שגמר הערב את העונה) וג'ימי באטלר הרגיש אפילו על הנייר אולד-סקול מדי. מבטיח, עתיר בחוכמה ובניסיון, אבל באותה נשימה מאותגר קליעה ובמובן מסוים גם לא ממש מתכתב עם הכדורסל המודרני. יחד עם רונדו, שיקגו פתחה לא רע את העונה, אבל החסרונות המבניים התנקמו בה בהמשך ועלו לה בגרף התוצאות. נכון לעכשיו היא רחוקה משחק מהפלייאוף, בדרך לעוד עונה שמעלה ריח עז של מנוע שרוף.

השידוך הכושל בין הבולס לרונדו לא ממש מפתיע, וזה בדיוק העניין. גם שורה תחתונה כמו מקום בשמינייה הראשונה במזרח לא תחליש באופן דרמטי את הטעם המר שהוא מייצר. סימנים מוקדמים לדעיכה של אלוף ה-NBA לשעבר, שבחמש עונות בקריירה (שלוש מתוכן ברציפות) העמיד ממוצעי אסיסטים דו-ספרתיים, נראו כבר קודם.

רונדו במדי בוסטון. היו סימנים מוקדמים לדעיכה(צילום: רויטרס)

בוסטון, איתה הגיע לפסגת חייו המקצועיים עם הטבעת הבלתי נשכחת ב-2008, החליטה לוותר עליו בטרייד כבר ב-2014. בדאלאס הגיע הסכסוך המתוקשר עם ריק קרלייל, ששטף אותו במקלחת של צעקות במהלך משחק מול טורונטו והבין שמהרכש החדש לא יצמח דשא. הרומן הקצרצר נגמר בטריקת דלת, שהייתה רק המתאבן לקשיים העתידיים.

בעונה שעברה בסקרמנטו רונדו חזר (בפעם השלישית בסך-הכל) להיות מלך האסיסטים. הוא כנראה המלך הכי עצוב שנראה בליגה בשנים האחרונות (לא מזמן אמר בהקשר הזה: "אתם לא יכולים לתת לי שמות של שלושה שחקנים מהקבוצה שהייתה אז, ועדיין הובלתי את הליגה בתחום"). הוא אמנם פיטם את חבריו בסוכריות, אבל לא הוסיף שקט לחדר ההלבשה המבעבע של הקינגס כשביקר שחקנים בקול רם אחרי שלא הגיעו לאימון קליעות. לגיליון ההרשעות הוסיף הסתבכות נוספת, עם קללה הומופובית לשופט ביל קנדי במהלך משחק.

גם בסקרמנטו זה לא ממש הלך(צילום: AP)

מדבר יותר מדי, מבצע פחות מדי

רונדו רק בן 31, אבל לא סתם מרגיש לכם כאילו הוא כבר בן 35. לא מדובר באשליה אופטית, אלא בדפוס התנהגות שמטשטש לאט ובעקביות את המעלות המקצועיות הייחודיות שהוא מביא ל-NBA כבר יותר מ-11 עונות. ככל שעובר הזמן השחיקה במעמדו הולכת ומתרחבת בגלל שורה של תקלות נמנעות מחוץ למגרש, עם דגש על הנמנעות. סביר להניח שאם היה חוסך אותן מעצמו הוא עדיין היה מצרך מבוקש, ואולי גם מרוויח הרבה יותר כסף.

במובן מסוים ההתנהלות המוזרה-לעתים של רונדו פוגעת לא רק בפרנסה שלו. היא גם סודקת את התדמית והשם הטוב ומשאירה שריטה על אותה "מורשת" ששחקנים כל-כך רוצים לטפח. המקרה של רונדו הוא לא סיפור על כדורסל נטו כמאמר הסיסמה הספורטיבית, והתקופה האחרונה רק מדגישה את ההחמצה שמלווה את הקריירה של אחד הרכזים המעניינים והמגוונים בליגה. ההתפתחות החיובית שחלה בגזרתו השבוע משאירה פתח קטן לאופטימיות מבחינתו, נותנת תחושה שעוד לא תמה תקוותו.

רונדו. שחיקה הולכת ומתמשכת(צילום: AP)

רק בסוף חודש נובמבר אמר רונדו בראיון: "הויברג בא אליי ואמר שהוא אוהב שהרכז שלו מנהל את העניינים. אתה לא יכול מיד לנהל את ההצגה, זה לוקח זמן. אין לי טענות. אנחנו במקום השני במזרח, מה יש להתלונן?". בתחילת ינואר, אחרי שלא שותף בניצחון על קליבלנד, הוא כבר נשמע ככה: "פרד אמר לי שנראיתי איטי בחמשת המשחקים האחרונים. הוא שואל אותי כל הזמן: 'אתה בריא?', ועניתי שאני מרגיש הכי טוב שהרגשתי בחלק הזה של העונה... זה מאוד שונה ממה שציפיתי". לישירות הייתה ביטוי מעשי בפגישת הבהרה צפופה בין השחקן להנהלה.

2017 נפתחה בסימן שאלה גדול עבור רונדו, אבל האידיליה בינו ובין שיקגו התפוגגה עוד ב-2016 עד לרמה שבמועדון חשבו ברצינות (כך לפי הפרסומים) להיפטר מהנכס הנוצץ-לכאורה במהירות האפשרית. קליבלנד הנואשת לרכז הוזכרה כמועמדת לקלוט אותו, אבל כנראה שחשבה פעמיים על הרעיון מכל הסיבות המובנות ובחרה באופציה סולידית יותר כמו דרון וויליאמס.

הויברג. רוצה שרונדו ינהל את ההצגה(צילום: EPA)

אחרי שבחודש נובמבר העמיד ממוצעים לא רעים של 8.5 נקודות, 7.3 ריבאונדים ו-6.9 אסיסטים הגיע ה"תאקל" הראשון: השעיה מהמשחק מול פורטלנד בעקבות "התנהגות מזיקה" (תקרית מילולית עם עוזר המאמן ג'ים בוילן). הויברג העדיף להשתמש במייקל קרטר-וויליאמס, טען שזו "החלטה של כדורסל", ורונדו אפילו לא הופתע ממנה.

בדרכו של ג'ייסון קיד

היחסים שלו עם חבריו לקבוצה היו יציבים יחסית עד לאחרונה. השקט התעשייתי נשמר, לפחות כלפי חוץ. כל זה השתנה עם הפוסט החריף בו תקף רונדו במרומז את ווייד ובאטלר, שבעצמם ביקרו את חבריהם אחרי הפסד לאטלנטה. "הוותיקים שלי לא הולכים לתקשורת, הם פונים לקבוצה", כתב רונדו וצירף תמונה נוסטלגית עם קווין גארנט ופול פירס. "הם לא משקיעים רק כשמתחשק להם, אלא נותנים את כל כולם בכל פעם שהם על הפרקט. אם יש משהו שיש ספק לגביו, זו המנהיגות". ווייד עשה לייק, אבל גם הוא הבין שמדובר בקו פרשת המים במערכת היחסים בין השחקן לארגון שלא התרוממה לשום מקום ממילא. שלושת הכוכבים חטפו קנסות, "פלאש" ובאטלר גם לא פתחו בחמישייה בהפסד למיאמי. הבלאגן חגג.

הרוחות נרגעו, אבל התוצאות לא השתפרו משמעותית. רונדו הפך לאט-לאט למעין גרסה ארכאית של ריקי רוביו והתקבע כשחקן רוטציה מתוסכל שהיה מעדיף, כנראה, לשחק במקום אחר. ואז הגיעה תפנית אפשרית בעלילה, אולי מתוך ההבנה בשיקגו שבמצבה הנוכחי היא צריכה להעריך בצורה שונה את מה שיש לה ביד. אחרי התצוגה המביכה מול בוסטון ו-27 משחקים רצופים על הספסל החליט הויברג לרשום עוד טוויסט ביחסים האניגמטיים עם רונדו - ולהחזיר אותו לחמישייה למשחק מול שארלוט. זה נגמר בשורה סטטיסטית מבריקה של 20 נקודות, 7 ריבאונדים ו-6 אסיסטים – וניצחון.

My vets would never go to the media. They would come to the team. My vets didn't pick and choose when they wanted to bring it. They brought it every time they stepped in the gym whether it was practice or a game. They didn't take days off. My vets didn't care about their numbers. My vets played for the team. When we lost, they wouldn't blame us. They took responsibility and got in the gym. They showed the young guys what it meant to work. Even in Boston when we had the best record in the league, if we lost a game, you could hear a pin drop on the bus. They showed us the seriousness of the game. My vets didn't have an influence on the coaching staff. They couldn't change the plan because it didn't work for them. I played under one of the greatest coaches, and he held everyone accountable. It takes 1-15 to win. When you isolate everyone, you can't win consistently. I may be a lot of things, but I'm not a bad teammate. My goal is to pass what I learned along. The young guys work. They show up. They don't deserve blame. If anything is questionable, it's the leadership.

A post shared by Rajon Rondo (@rajonrondo) on Jan 26, 2017 at 3:03pm PST

מאז פגרת האולסטאר הוא שידרג מעט את הממוצעים שלו ועשה יותר בפחות זמן, אבל אי אפשר לקרוא לזה עדנה מחודשת. עדיין לא. מה שכן, הפער בין התפוקות שהוא מספק במשחקים שבהם הוא עולה בחמישייה לבין המשחקים שבהם הוא עולה מהספסל בולט מאוד, גם אחרי 17 הנקודות, 8 האסיסטים ו-6 הריבאונדים שלו הלילה בהפסד לממפיס. נראה שהויברג הבין את זה, גם אם זה עולה לו בבריאות. עוד לפני ההופעה הנרפית מול הסלטיקס רונדו דיבר על הצורך "להפסיק עם הניסויים". לניסוי מקצועי נוסף שיחזיר אותו לעמדת הפוינט-גארד הפותח על חשבונו של ג'ריאן גרנט הוא כנראה לא מתנגד.

הרציונל מאחורי המהלך ברור: הרצון לייצר ניעור, להטמיע כדורסל מהיר יותר ולתת עוד צ'אנס, אולי אחרון, למאגר הכישורים של השחקן הכי יצירתי ופרובלמטי כאחד בסגל. מאז הריענון הזה שיקגו אמנם עומדת על מאזן 1:1, אבל הובילה על שתי היריבות האחרונות שלה 4:39 במצטבר בהתקפות מעבר. אסור להקל ראש בחשיבות של התקופה הקרובה מבחינתו, אבל זה לא אומר שהוא לא מרשה לעצמו לחשוב בקול רם על התחנה הבאה. לא מדובר בקריירה טלוויזיונית צבעונית סטייל שאקיל אוניל, כי אם בנתיב האימון של ג'ייסון קיד. רונדו היה יכול לדחות את העיסוק בסוגיה, לגמגם קלישאה חבוטה בסגנון "אני חי את הרגע", אבל זה לא רונדו.

(צילום: EPA)

כי רונדו אומר בדיוק מה הוא מרגיש ומתכנן, בלי ניסיונות מזויפים להסתיר מה עובר לו בראש ובלב. התחזית להסבה: עוד שש-שבע שנים, לטענתו. לא מחר בבוקר, אבל לכו תדעו אם באופן שבו קריירת המשחק שלו מתקדמת, קריירת האימון לא תהפוך למציאות בשטח בשלב מוקדם מהמתוכנן. דבר אחד בטוח: רונדו המאמן יעדיף לא לבוא במגע עם רונדו השחקן של השנים האחרונות. עדיף לעשות את הצעדים הראשונים במקצוע לצד שחקנים קונבנציונליים יותר, מהסוג שיהפכו את טבילת האש על הקווים לחוויה נעימה.

המעידות שלו ממשיכות לעמעם ראיית משחק נדירה, חשיבה מחוץ לקופסה וניצוצות של גאונות. כמעט בכל תקציר של שיקגו תוכלו לזהות ניצוץ כזה, מסירה שחתכה את ההגנה או מהלך בטעם של פעם. ברגע שמנתקים את הביצועים מההקשר הרחב, קשה להבין את הבעייתיות. ואז חוזרים למציאות, ומגלים שהכל קרה באותה מסגרת מקצועית מבאסת שנקראת שיקגו בולס. עכשיו, רגע לפני שהמסך יורד על עוד עונה מאכזבת שלה ושלו ובצל הפציעה הקשה של ווייד, יש לו הזדמנות אולי אחרונה לרנסנס מפתיע שיזכיר מי זה באמת ראז'ון רונדו.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו