שתף קטע נבחר

 

"The Voice": העונה שתרצו לשכוח

הקול של שלומית מלכה, השידורים החיים שלא הגיעו לרמה של האודישנים, ומתמודדים שהיו צריכים לנשור כבר באמצע - העונה הרביעית של "The Voice" לא הביאה כבוד לפורמט

"אני בטוח שאת הביצוע הזה יזכרו כמו את הביצוע של נינט ל'ים של דמעות'", אמר שלומי שבת על הביצוע של ספיר סבן, הזוכה בגמר "The Voice" ששודר אמש (שבת), וההפרזה התלושה הזאת, הווישפול ת'ינקינג הזה, הוא סיכום העונה הרביעית של "The Voice", על מערות האף ותעלות השמע הסתומות שלה.

 

הזכייה גמר    (באדיבות "דה וויס 4" - רשת)

הזכייה גמר    (באדיבות "דה וויס 4" - רשת)

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

נתחיל מזה, "The Voice", ששידורים חיים לא היו הקטע שלכם העונה. ויעיד הפער העצום בין תוכניות האודישנים הערוכות לבין השידורים החיים, שסכין המנתחים של העורכים לא הצילה אותם מעצמם. היסודות עליהם מיקמתם את התוכנית, בעיקר הדינמיקה בין השופטים לבין עצמם, כמעט ולא ניתנים לעיצוב בשידור חי, אבל משום מה התעקשתם להיכנס למטבח הזה למרות החום.

 

 

"הכוכב הבא" הבינו את זה וצמצמו את השידור החי לגמר, שאכן היה פחות מוצלח משאר העונה. "The Voice" פשוט צללו בצניחה חופשית מהרגע שהאודישנים נגמרו, והרעש הזה ששמעתם עכשיו אינו עוד אאוטפיט של שלומית מלכה מתאבד, אלא התרסקות הפורמט על קרקעית העונה הרביעית.

 

הוזכה המאושרת. ביצוע שייזכר? (צילום: מיכה לובטון) (צילום: מיכה לובטון)
הוזכה המאושרת. ביצוע שייזכר?(צילום: מיכה לובטון)
 

נדמה שאף אחד בהפקה של "The Voice" לא באמת יודע איך לאלף את החיה הזאת ששמה שידור חי. אם אלה השופטים שפשוט פטפטו את עצמם לדעת והוכיחו שאם תוכניות האודישנים היו ציר המרק, בשאר העונה, כולל הגמר, קיבלנו את הגרסה המהולה, המפוזרת. וככל שהמתמודדים הפכו סתמיים יותר (אחרי שאיבדנו בדרך את הראויים המעטים, אהם, בניה ברבי, אהם), ההפקה לא הורידה לרגע את הרגל מהגז, בניסיון מיוזע לייצר התרגשות במקום שהיא לא קיימת. המילה "מושלם" נכנסה בצד אחד של "The Voice" עם איזה שהוא אפיל, ויצאה מהצד השני שלה מסמורטטת משימוש יתר. השופטים התעלפו על המתמודדים – שאם נהיה כנים, בעולם אידיאלי היו נושרים איפה שהוא באמצע העונה (ייאמר לזכותו של אביב גפן שהוא שם את האצבע בסכר. גם אם ברור שהוא מגיש את זה כחלק מהקומוניקט התדמיתי שלו, לפחות הוא תפקד כסוג של הפוגה).

 

 

וזה לא מפסיק. מיכאל אלוני נשמע על אמפטמינים ("ככה, חברים, פותחים גמר!!" איך? עם ביצוע בינוני ותפאורה מפינסטר לוך?) והתוצאה היא בנאדם שנכנס לדמות המנחה קצת יותר מדי ואני ממש מקווה שימצא בסוף העונה את הדרך החוצה. כל היופי הזה שובץ בעיבודים חסרי מעוף ואוקיאנוס של פרסומות. חשבתם ששלומית מלכה, שאין לה דבר כזה זווית צילום לא נכונה, תחזיק את זה? צר לי. עד הרגע האחרון קיוויתי שיקפוץ לה הגן הזה, של מנחה בטלוויזיה, אבל זה לא קרה. האם אסתי גינזבורג לא לימדה אותנו דבר? האם האודישנים של מלכה לא כללו סאונד? והאינטונציה שלה לא נשמעה לכם אעפס טיפה בעייתית? באותה מידה יכולתם לזווג למיכאלי ילדת בת מצווש. מצד שני אולי ידעתם לפנינו שנצפה בעונה הזאת במיוט.

 

 

נדמה שאפילו את הקהל השבוי שלה "The Voice" התקשתה הפעם להחזיק מול המסך. מאוויר הפסגות של 30 אחוזי רייטינג היא קרסה אל מתחת ל- 20 האחוזים. שלושת נציגי העבר של התוכנית מעונות קודמות (לא הזוכים, חלילה) הרגישו כאילו הגיעו לא משכונה אחרת אלא מחלל-זמן אחר. ומצד שני – ישועת השם כהרף עין, מעניין השם של מי – עוד לפני ששודר הגמר, "The Voice" קטפה את פרס תוכנית הריאליטי הטובה בטקס פרסי הטלוויזיה. הפרס הזה מן הסתם ליטף ענוגות את האגו של ההפקה ושל רשת, אבל לא משנה את העובדה: הגמר הזה הרגיש כמו משהו שהייתם חושבים פעמיים אם לטעום, בהתחשב בתאריך התפוגה שעל האריזה.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: מיכה לובטון
ספיר סבן בגמר
צילום: מיכה לובטון
לאתר ההטבות
מומלצים