מדוע מכבי חיפה תיכשל גם בעונה הבאה
כולם מדברים על הכישלון של המאמנים, אבל אף אחד לא מזכיר את הפציעות הרבות, שנגרמות בעיקר מכושר גופני לקוי. אם לא יתחולל שינוי מהותי בהתנהלות המועדון בתחום הקריטי הזה, לא משנה מי יעמוד על הקווים בעונה הבאה ומי יהיו שחקני הרכש – מה שהיה הוא שיהיה
בעונת 2012/13 הגיע ג'ורדי קרויף למכבי ת"א וחולל מהפכה. נכון, המהפכה לא הייתה יכולה להתבסס ללא הכסף הגדול של הדוד העשיר מקנדה והזכייה בפיס עם צירופו של ערן זהבי, אבל התחולל בקבוצה משהו עמוק מתחת לפני השטח שחמק מהרדר של הכדורגל הישראלי. זה האחרון נשאר מאחור, בעוד הצהובים גרפו שלוש אליפויות רצופות.
כולם התמקדו בכוכב שהגיע מברצלונה, אוסקר גרסיה, ולא ממש שמו לב לאחד נוסף שהגיע, חואן טוריחו. הוא אולי מוגדר כמאמן כושר, אבל משקלו במערכת גדול בהרבה מהגדרה פשטנית זו. שימו לב לרכבת המאמנים שעוברת במכבי ת"א מאז תחילת עידן קרויף – אוסקר, פאולו סוזה, פאקו אייסטראן, סלבישה יוקאנוביץ', פטר בוס, שוטה ארבלדזה, ליטו וידיגאל, כאשר גם קרויף עצמו יורד לקווים למספר משחקים במהלך העונה הנוכחית. קצב החלפת המאמנים מתאים אולי לזה של קבוצת תחתית, וחלקם מוחתמים באיחור רב ביחס להכנות לפתיחת העונה.
(צילום: אורן אהרוני)
אבל מכבי ת"א, כמו מכונה משומנת, משחקת בקצב שלה משחק פיזי משולב בתנועה רבה ללא כדור, כאילו אותו מאמן ניצב על הקווים כל הזמן. האמת, מישהו באמת נמצא שם כל הזמן ומשפיע לא פחות מכל מאמן שעובר שם. ואותו אדם, חואן טוריחו, והצוות שלו דואגים שמכבי ת"א תתייצב לכל משחק בכושר גופני גבוה, המאפשר שליטה במשחק, תוך מספר מינימלי של פציעות גם בעונות עמוסות עם שלבים גבוהים בגביע ובמפעלים באירופה. העסק עבד מצוין בשלוש השנים הראשונות, אבל החל להתערער בשנתיים האחרונות, בין היתר משום שגם קבוצות אחרות, כמו הפועל באר־שבע, בית"ר ירושלים ומכבי פ"ת למדו לשחק בעצימות גבוהה לפרקי זמן ממושכים. עד כאן המודל הטוב, וכעת לתמונת הראי שלו – מכבי חיפה.
בכל מה שקשור לכושר ולפיזיולוגיה, הירוקים נמצאים עדיין בעידן שלפני טוריחו, בעיקר אם נשפוט על פי התוצאות. בחמש השנים האחרונות חיפה סובלת מדי עונה ממכות פציעות חוזרות ונישנות, ודי אם נזכיר כמה בולטות שהשביתו שחקנים חשובים לתקופות ממושכות מאוד: עידן ורד, אייל גולסה, תמיר כהן, דקל קינן, אדין צוצאליץ', אביחי ידין, טאלב טואטחה, וויאם עמאשה, גלינור פלט וקובי מויאל. שחקנים נוספים בסגל הושבתו לתקופות מאד ארוכות כמו עטאא ג'אבר, ולעיתים עד כדי סיום הקריירה שלהם כמו רן אבוקרט.
השנה נדמה שהתופעה רק החריפה כאשר אוהד לויטה, מארק ואליינטה, קמיל ואצק, ניקיטה רוקאביצה, אלירן עטר, גילי ורמוט ועומר דמארי מושבתים לתקופות ארוכות. בתבוסה לקריית־שמונה עלה מולנסטיין עם שחקנים צעירים וחסרי ניסיון כמו אבו־עביד, בן־דוד וזנטי, כאשר על הספסל "עמדו לרשותו" יהב גורפינקל, עופרי ארד, יניב בריק, איתן וולבלום ומוחמד עוואד. כאן לא מדובר ב"לתת הזדמנות לצעירים", אלא על חוסר יכולת להרכיב 11 שחקני בוגרים בהרכב, שלא לדבר על מצב שבו נאלצים ללקט שחקני נוער כדי לאייש את הספסל.
הפעם זה קרה נגד באר־שבע עם גיא לוזון על הקווים. מעבר לכך, האנרגיה במשחקה של מכבי חיפה מתחילה לדעוך החל מדקות 60־70, החמצן לא מגיע למוח והטעויות מתגברות. הקבוצה לא מסוגלת ללחוץ את היריבות לאורך זמן, ותנועה ללא כדור (שמצריכה כושר גופני טוב) היא תופעה די נדירה. וכל אלה בעונה שבה אין עומס של משחקים באירופה או בגביע. משחק אחד בשבוע, והשחקנים סובלים ממתיחות חוזרות ונשנות, פציעות מוזרות, ונופלים מהרגליים. משהו מאוד לא תקין בהתנהלות של מכבי חיפה באספקטים הפיזיולוגיים לאורך שנים. והתופעה הזו פוגעת גם במשחק הקבוצתי, משום שקשה מאוד לתאם ולתרגל משחק כאשר כל שבוע עולה הרכב אחר, לא בגלל שיקולים טקטיים אלא בגלל אילוצי פציעות.
פציעות יכולות לגמור עונה של קבוצה. ראו את ה"תאומה האנגלית" של מכבי חיפה, ארסנל, שבה כל עונה שחקני מפתח כמו וולקוט, רמזי, ווילשייר ואחרים מבלים זמן רב ביציע, ולמרות הכישרון הגדול, האצטדיון החדש והמפואר והאוהדים המסורים, הקבוצה לא מסוגלת להתרומם מעל המקום הרביעי. בליגה שלנו אפשר לראות איך הפציעה של מיגל ויטור שינתה לרעה את המרקם בפועל באר־שבע, שמתקשה לחזור לעצמה בהיעדר העוגן המשמעותי שלה בהגנה. דמיינו לעצמכם איך הייתה מכבי חיפה נראית כאשר אלירן עטר ועומר דמארי משחקים ביחד בהרכב לאורך זמן.
אם לא יתחולל שינוי מהותי בהתנהלות המועדון בתחום קריטי זה בכדורגל המודרני, לא משנה מי יעמוד על הקווים בעונה הבאה ומי יגיעו כשחקני רכש. אנחנו נמשיך לקרוא את הכותרות שהורגלנו אליהן בשנים האחרונות בנוסח: "מכה למכבי חיפה. שחקן X סובל ממתיחה ויושבת ל Y שבועות". וה־Y שבועות הופך כמעט תמיד ל־Y2 או Y3. השקעה של עשרות מיליוני שקלים תרד (כרגיל) לטמיון בחדרי הטיפולים במועדון, והמערכת תמשיך "לתת הזדמנות לשחקנים מהנוער" בעונה שתיגמר בין אוקטובר לינואר. ועל מנת לצפות בשחקני קבוצת הנוער המוכשרת וקוטפת התארים אין צורך במנוי. הכניסה למגרשי אבי רן בשבת בצהריים היא בחינם.
לפנייה לכתב/ת 
עטר
צילום: אבי רוקח
מומלצים
