"תמיד ניסיתי לחקות יהודים"
הקומיקאי פיט הולמס הוא אמנם נוצרי מאמין, אבל שואב השראה מההומור היהודי. בראיון על הסדרה שלו "קראשינג" ("נופל וקם") הוא מספר על האישה ששברה את לבו - וגרמה לו להגיע למסך, וגם על הסמסטר שבילה בירושלים ועל ההשוואה ללואי סי.קיי
ועדיין, לפעמים יש הפתעות. בשיחת טלפון מלוס-אנג'לס לרגל עליית הסדרה בארץ, הולמס, שגדל כנוצרי קתולי די אדוק, נזכר איך גר פעם בישראל. "חייתי חמישה וחצי חודשים בעיר העתיקה בירושלים, ממש צעדתי איפה שישו צעד (צוחק). זה היה בשנת אלפיים, בדיוק התחלתי אז להופיע כסטנדאפיסט –הספקתי לעלות לבמה פעם אחת בלבד, ואז טסתי לישראל. נאלצתי לבקש מההורים שישלחו סרטון שלי עושה סטנדאפ למעונות בירושלים, כי אף אחד לא האמין לי שאני קומיקאי! זה היה אחד המסעות האהובים עליי. אני לא סתם אומר את זה כי אנחנו מדברים. תמיד רציתי לחזור. וממש עשינו סיבוב שלם, נסענו לירדן, למצרים... לא זלזלנו, ממש ראינו הכל".
אבל בלי בחורות ישראליות?
"לא. האמת שהייתי כבר מאורס אז, אז לצערי לא הספקתי לחוות את היפהפיות הישראליות".
אותה ארוסה מיתולוגית מככבת עכשיו, עם קצת חירות יצירתית, בסדרה החדשה: ב"קראשינג", שכבר חודשה לעונה נוספת, הולמס מגלם גרסה של עצמו, קומיקאי מתחיל ומובטל בשם פיט. יום בהיר אחד הוא תופס את אשתו (לורן לפקוס, "כתום הוא השחור החדש") עם גבר אחר. את יגונו הוא מטביע במועדוני הסטנד-אפ של ניו-יורק, ובלילות הוא מתארח כל פעם אצל קומיקאי אחר, למשל שרה סילברמן, וטי.ג'יי מילר ("עמק הסיליקון"). הולמס יצר את הסדרה, ומי שביים את רוב הפרקים וחתום כמפיק שותף הוא גורו הקומדיות הרגישות, ג'אד אפאטו ("בתול בן 40", "הדייט שתקע אותי" ו"המופע של לארי סאנדרס" למשל).
"גדלתי מאוד נוצרי, ובאמת כמו בסדרה, התחתנתי עם הבחורה הראשונה שיצאתי איתה", מספר הולמס. "הייתי בן 22 והתגרשנו כשהייתי בן 28 – היא עזבה אותי לטובת בחור אחר, גבר איטלקי קטן בשם רוקו, אז תמיד היה לי את הסיפור הזה שרציתי לספר. אבל רק כשעלה לי הרעיון על גיבור שחי בניו-יורק בלי גרוש על התחת, ונאלץ לישון בכל לילה אצל חבר קומיקאי אחר, הרגשתי שיש לי ביד ממש בסיס לתוכנית טלוויזיה. וספציפית זה הרגיש כמו רעיון בסגנון ג'אד אפאטו. אז טסתי לניו יורק, שם ג'אד בדיוק ביים את 'אסון מהלך' (בכיכובה של איימי שומר). עשיתי לו פיץ', והוא אהב את זה. המשכנו לפתח את זה יחד, והנה אנחנו כאן".
האב (הרוחני) היהודי
אפאטו מאז ומתמיד היה מולטי טאלנט, מפיק/במאי/תסריטאי עם מוניטין של אחד שאוהב מאוד לטפח כישרונות צעירים – מצרך נדיר בתחום תחרותי מאוד. בימים אלה חברת ההפקות שלו עסוקה בפיתוח של פרויקטים רבים, בהם סרטי קולנוע, הסדרה "בנות" של לנה דנהאם שמסיימת ברעש גדול ריצה של 6 עונות ב-HBO, הסדרה המצוינת "LOVE" שעלתה עכשיו לעונה שנייה בנטפליקס, ועוד ועוד. את שיחת הטלפון שלנו, הולמס עושה מהמשרדים של החברה.
"זה ממש כמו בית-חרושת, קורים כאן כל מיני דברים, המון פרויקטים שעובדים עליהם במקביל. ועכשיו אנחנו אחד מהם! אני יכול לספר שזה ממש לא מקום יומרני כזה עם שיש לבן ומפל מלאכותי בלובי שאתם אולי מדמיינים. ג'אד הוא איש נורמלי לחלוטין, אני אומר את זה כמחמאה: הוא אבא, הוא לובש חולצות פולו וג'ינס... הוא יושב איתנו בחדר ומשתעשע איתנו כמו עוד קומיקאי".
את טביעת האצבע של אפאטו, כמפיק או כותב, אפשר למצוא כמעט בכל מוצר קומי מצליח של השנים האחרונות (רשימה אינסופית שכוללת בין היתר את "זמר החתונות", "מסיבת רווקות" וסדרת הקאלט "Freaks & Geeks"). סימני ההיכר שלו, בין היתר, הם הומור של רגעי מבוכה, גברים שמנמנים שמדברים על הרגשות שלהם, והערצה כמעט מיסטית לסצנת מועדוני הסטנד-אפ והאנשים המעורערים שמאכלסים אותה.
הולמס רואה בו שותף ומורה רוחני. "הנה למשל משהו שהרגע קרה: הצעתי להכניס איזו התרחשות בעלילה, וג'אד אמר שזה קצת עצוב, שצריך פה משהו יותר שמח. ואז אין שום צורך לקיים דיון סביב זה כי אתה יודע שיש לך פה את המאסטר".
אתה מרבה להזכיר את הרקע הנוצרי שלך, בעוד אפאטו הוא חלק ממסורת קומית מפוארת של "נעבעך" יהודי, וודי אלן כזה. זה מפגש של שני סגנונות?
"בהחלט יש משהו ייחודי שאפשר לזהות בהומור יהודי. אמא שלי היא מהגרת מליטא, ואני תמיד מנסה לנכס לעצמי קצת מהפרספקטיבה הזאת, לא שהיא יהודייה, אבל יש משהו באווירה המזרח-אירופאית הזאת... היא אישה מאוד מצחיקה. אצלנו קוראים לזה Potato Pancakes, ואתם קוראים לזה לאטקעס, יש לנו מרק סלק ואנחנו מחמיצים כל דבר".
ובאמת - כמו כל קומיקאי באמריקה, אפשר לזהות אצלו השפעה יהודית חזקה. לפעמים נדמה שהוא היה שמח להצטרף לשבט.
"הקטע הזה של לא לשמור את הרגשות שלך בפנים – יש משהו מאוד 'גוי', לחוץ, 'וואספי' בלהסתיר את הרגשות שלך ואת הדעות שלך. ואתה יודע, אם הולכים אחורה לתרבות של הרבנים, הדיונים האינסופיים, עם התשוקה הזאת... אלה דברים מאוד מצחיקים ותמיד הערכתי אותם וניסיתי לחקות אותם. ג'אד מאוד טוב בקטע היהודי הזה: להקפיד להגיד באמת את מה שאנחנו מרגישים בסדרה, לתת דרור לבדיחות, לבטא איזושהי אמת, ולא לדאוג מה יגידו – כי כל עוד זה מצחיק, כולם יהיו סבבה עם זה".
"קראשינג" היא לא הסדרה הראשונה שעוסקת בחיי הסטנדאפיסט: "סיינפלד" היא הדוגמה המוכרת ביותר, אבל השוואה עוד יותר מתבקשת היא "לואי" של לואי סי.קיי. הולמס לא נרתע: "זה כבוד גדול עבורי כי אני מת על לואי, אני מאוד אוהב את הסטנד-אפ שלו ואני מאוד אוהב את הסדרה שלו. ואני מבין למה אנשים עושים את ההשוואה: כל פעם שיש סדרה כזאת, בעיקר אם היא מספרת על סטנדאפיסט זכר, לבן וגרוש, אנשים יעשו את ההשוואה".
יש משהו הרבה יותר טוב-לב בסדרה שלך.
"זה מעניין שאתה מדבר איתי מישראל, מקום שכל-כך יקר ללבי והשפיע על האמונה שלי – כי הנושא של אמונה זה מה שנותן לנו אפיון ייחודי, וטון אחר, טון של תקווה. בסדרה, פיט הגיבור הוא אדם מאמין, יש לו את הערכים שלו; הוא לא הטיפוס שייצא לבלות ויעשה מלא סקס מזדמן, או סמים או אלכוהול – כי הוא מאמין באלוהים. זה לא סתם בחור שרוצה לקפוץ ראש לתוך חיי ההוללות, אלא מישהו שרוצה לשמור על הנשמה שלו, ותוך כדי גם להפוך לקומיקאי טוב. בשאיפה, זה משהו שהופך את הסדרה לקצת שונה ואני מקווה גם קצת יותר מעניינת".
כל אחד יכול לעשות קול צרוד
זאת תקופה לא רעה להיות קומיקאי. לפי דיווחים, דייב שאפל ירוויח כ-60 מיליון דולר עבור שלושה מופעי ספיישל שיעלו בנטפליקס; כריס רוק יקבל כנראה 52 מיליון על שניים כאלה. הטלוויזיה מוצפת בתכניות של סטנדאפיסטים – כולל הומור אוונגרדי שאפשר לראות למשל ב"באסקטס" של זאק גלפיניאקיס, או ב"אטלנטה" של דונלד גלובר. ביוטיוב, מונולוג טוב או ראיון מוצלח באחת מתכניות הלייט-נייט יכול להפוך לתופעה ויראלית, ובטוויטר יש להם מיליוני עוקבים ובמה מיידית לכל פאנץ' גאוני שעולה במוחם.
בנוף הזה פיט הולמס הוא עוף קצת מוזר: בחור חייכן וחיובי, חנון, קצת נשי. הכי רחוק מדמות הבדרן המאצ'ו, השתיין ששונא את עצמו ואת החיים, ליצן עצוב, נוירוטי, שמת מאיזו מנת יתר. במשך שתי עונות הייתה להולמס תכנית אירוח משלו בערוץ TBS, בהפקת קונאן אובריאן. הקטע הכי מפורסם שלו משם היה מונולוג פתיחה בו סיפר כמה נהנה כשהלך לבד להופעה של אנריקה איגלסיאס. הוא מספר על הבמה שהוא אמנם סטרייט לחלוטין, אבל מפגש עם ריאן גוסלינג עשוי לשנות את זה. אצל הגיקים הוא כוכב בזכות סדרת מערכונים, שגרפו עשרות מיליוני צפיות, בהם הוא מגלם גרסה מטופשת לחלוטין של באטמן. "הטריק עם הקול זה לא סתם להיות צרוד, כל אחד יכול לעשות קול צרוד... אלא גם לסתום את האף. אתה צריך להישמע כאילו קשה לך לנשום. זה הסוד שלי לחיקוי של באטמן בגרסת כריסטיאן בייל, כי אתה יודע, המסכות האלה מאוד לא נוחות".
פיט הולמס כבאטמן
כשהולמס מזכיר את התקופה שלו בירושלים, אני מספר לו על סטנדאפיסטים מהבראנז'ה שלו שמגיעים להופעות בארץ, כמו טוד בארי שהיה כאן לפני שנתיים או ג'ים גפיגן שיופיע ביולי בהיכל התרבות.
אולי תבוא לארץ להופיע, ותכניס את זה גם לסדרה?
"אה זה רעיון מעולה! אתה יודע, משהו קורה לאמונה שלך בירושלים, כשהסיפורים שגדלת עליהם פתאום הופכים לתל-ממדיים, פתאום זה כבר לא אגדות אלא דברים אמיתיים שקרו לאנשים בשר ודם, וזה מאתגר לפעמים. ראיתי איך חלק מהאנשים שהיו איתי אז התקשו להתמודד עם זה. יכול להיות כיף לראות את פיט בסדרה עובר משהו כזה. אני זורם עם הרעיון הזה, זה יהיה בטוח באחת העונות הבאות".
לראיון המלא עם פיט הולמס - לחצו כאן
