אמא בת 58 לשני ילדים קטנים: "אני לא הסבתא!"
תמי אלון התחתנה בגיל 52 וכשלא הצליחה להרות החליטה למצוא אם פונדקאית. לאחר שנה וחצי חזרה על התהליך וכיום יש לה שני ילדים. "אף אחד לא יכול להגיד לאישה עד איזה גיל להיות אמא", היא אומרת
"כשאני הולכת עם הילדים ושואלים אם אני סבתא שלהם, אני עונה בקשיחות שאני אמא שלהם. לא אכפת לי מה אנשים חושבים כי אני קיבלתי את ההחלטות שלי. היום יש לי שני ילדים ואני נהנית מכל רגע. כשרחלי קוראת לי 'אמא', זה שווה הכל". כך אומרת תמי אילן, בת 58 ואמא לשני ילדים (2.5, 10 חודשים).
אימהות מאוחרת אינה דבר פשוט או מובן מאליו אבל עבור אילן הגיל כלל אינו שיחק תפקיד: "אצלי הכל היה מאוחר מהרגיל", היא אומרת. "בגיל 52 התחתנתי בפעם הראשונה עם גבר גרוש, בן גילי, שיש לו שלושה ילדים גדולים. אמרתי לו שאני רוצה להיות אמא, והוא מיד אמר: 'בואי ננסה'". אבל הניסיונות לא צלחו: "ניסיתי להרות מיד לאחר החתונה, והאמת היא שניסיתי להרות גם הרבה שנים קודם לכן. כשהייתי בת 40 ניסיתי להרות מתרומת זרע ולא הצלחתי, אז ויתרתי".
מה היה שונה הפעם?
"הפעם, בגיל 54, אחרי שנתיים של ניסיונות, כשהסתבר לי כי המדינה לא מאפשרת לעשות יותר טיפולי הפריה, בשל גילי, החלטתי שאני לא מוותרת. אמרתי לעצמי שאני חייבת להיות אמא. מאז שהייתי ילדה רציתי להיות אמא. כשהייתי ילדה הכרתי מישהי שלא היו לה ילדים, וכשבעלה נפטר היא נשארה בודדה. לא רציתי להיות ככה. היה לי ברור מגיל צעיר שאני רוצה משפחה".
מה עושים במצב כזה?
"נסעתי להודו למצוא אם פונדקאית, דרך סוכנות ישראלית. שם חתמנו על חוזה, וכשחזרנו לארץ התחיל הטיפול. בתוך זמן קצר הודיעו לנו שיש הריון ובו שלישיה. אבל אז הסתבר שהסיפור לא כזה פשוט - התקשרו ואמרו שיש בעיה ושצריך לדלל את שני העוברים. לקחתי את הבדיקות לרופא, וגם הוא אמר שזה מה שצריך לעשות. בכאב גדול דיללנו את התאומים, ובסופו של דבר נולדה לנו תינוקת מקסימה בשם רחלי".
"אני בת 54 וכל מה שאני רוצה זה להיות אמא"
בני הזוג נהנו מגידולה של הילדה אבל כשרחלי הקטנה הייתה בת שנה וחצי הם קבלו שיחת טלפון מפתיעה: "אמרו לנו שצריך לשלם סכום מסוים על העוברים שיש בהודו", מספרת אילן, "בהריון הראשון חתמנו על מסמך שבו אנחנו מצהירים שאנחנו רוצים הריון נוסף. בזמנו חשבנו שאם נחליט שנרצה הריון נחסוך, בדרך זו, נסיעה להודו ובירוקרטיה, אז חתמנו, שילמנו וחזרנו הביתה עם הילדה".
איך הגבתם לשיחת הטלפון הזאת?
"ביקשתי שיתנו לי לילה לחשוב על כך. שוחחתי עם בעלי הצעתי לו שננסה לעבור תהליך נוסף. אני אישה מאמינה וחשבתי שאם אלוהים ירצה אז זה יקרה".
רק העובר האחרון שרד
לצערם של בני הזוג הניסיון הראשון לא הצליח. "היו לנו תשעה עוברים, ובכל פעם מחזירים שניים", מסבירה אילן, "החזירו שני עוברים וזה לא הצליח ובעצם רק הניסיון האחרון הצליח והתרגשנו מאוד לקבל את הבשורה".
אילו קשיים היו במהלך התקופה?
"שני התהליכים עברו בצורה לא לגמרי חלקה. בהריון הראשון הפונדקאית חלתה בעקיצת יתוש, והייתה מאושפזת הרבה זמן. לא הייתה סכנה לחייה או לחיי העובר אבל היו הרבה טיפולים. גם בהריון השני היה אשפוז, והפונדקית אושפזה עד סוף ההריון בבית חולים. גם במקרה הזה ידענו שאין חשש לחייה או לחיי העובר".
מה עשית בזמן הזה, כשאת בארץ והיא בחו"ל?
"בהודו לא אומרים את מין העובר לפני הלידה, אבל במשך כל ההריון האמנתי שיש לי בן. קניתי הכל בצבע כחול: בגדים, בקבוקים, סדינים, הכל. פשוט התכוננתי ללידה".
רגע הלידה הגיע ואז החוק בהודו השתנה: "שמענו שהחליטו לסגור את הפונקדאות לאנשי חוץ. היינו בדיוק בארץ, היינו צריכים ויזה, וחששנו מאוד שאולי לא יתנו לנו את הילד. זו הייתה סיטואציה מאוד מלחיצה. לא ישנתי כל הלילה. בסופו של דבר נתנו לנו ויזה לשלושה חודשים. הגענו לשם ארבעה ימים לפני הלידה. בזמן הלידה חיכינו בחוץ, ומיד לאחר הלידה הביאו לנו את התינוק. זה היה מאד מרגש. קראנו לו ניצן".
הסביבה לא מפרגנת להורות מאוחרת
אילן מגדלת את שני ילדיה באהבה גדולה ולדבריה הסביבה לא תמיד מפרגנת: "אנשים אומרים לי 'את תהיי בת 70 והילדים שלך עדיין יהיו צעירים' אבל ממש לא מעניין אותי מה אנשים חושבים".
אילו אתגרים ויתרונות יש בהורות בגיל מאוחר?
"מבחינתי הורות היא לא אתגר אלא יתרון. אני מאוד נהנית מגידול הילדים. אם משווים הורות בגיל מבוגר להורות בגיל צעיר אני יכולה לומר שיש הרבה יתרונות. בגיל שלי אנחנו כבר מסודרים מבחינה כלכלית ויש לנו פחות לחץ. נותר לנו לגדל ילדים וליהנות איתם מהחיים. לעומתנו, לזוגות צעירים יש יותר בעיות כלכליות, ולכן גם פחות סבלנות וזמן להשקיע בגידול הילדים. אני לוקחת את רחלי להצגות, לספריה ולשעת סיפור. בנוסף לכך, יש לי גם משפחה תומכת. האחיינים שלי, שעכשיו הם גדולים, לוקחים את הילדים לגן שעשועים ומאוד עוזרים לי".
יש לך מסר לאימהות שרוצות להביא לעולם ילד בגיל מאוחר?
"המדינה לא נותנת לנשים בגילי להיות אמהות בשל מגבלת גיל אבל לדעתי אף אחד לא יכול להגיד לאישה עד איזה גיל להיות אמא. אם נשים בגילי רוצות להיות אמהות שלא יוותרו ושיהפכו את העולם בשביל זה. אני לא רואה את עצמי חיה בלי הילדים שלי".
גיל חמישים הוא הארבעים החדש
"התופעה של נשים בגילאים כאלו שרוצות להפוך לאמהות היא תופעה שולית, אין לנו הרבה מקרים כאלה", אומרות עדה אטיאס ומינה יולזרי, מנהלות "המרכז להורות באמצעות פונדקאות" שליוו את תמי בשני הליכי הפונדקאות שלה. לדבריהן, הסיפור של תמי הוא סיפור יוצא דופן: "תמי היא כמו בחורה בת 30. כשליווינו אותה בהודו כל הזוגות הצעירים רצו ללכת לישון והיא רצתה לטייל. אי אפשר היה לעצור אותה. היא הייתה המון המון שנים בטיפולים, ניסתה גם באופן עצמאי והיא מאוד רצתה".
איזה מסר יש לכן לנשים מבוגרות?
"היום אנחנו חיים במציאות שונה, ובה גיל חמישיםהוא בדיוק כמו גיל ארבעים בעבר. היום אנשים מתפקדים בגיל מבוגר ברמה גבוהה, ולכן אם יש למישהי יש חלום שלא מומש, והיא בריאה בנפשה ובגופה, אז שתקח דוגמה מהסיפור של תמי, ותבין שהכל אפשרי".
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
לפנייה לכתב/ת 
