5 שקרים שאנשים שרצים מספרים לעצמם
הברך בכלל לא כואבת, העלייה עוד רגע מסתיימת וכולם מגיעים למרוץ רק בשביל הכיף ולא מעניינת אותם התוצאה. לרגל סיום עונת המרתונים - קבלו את השקרים של הרצים
בשבוע שעבר השתתפתי בחצי מרתון ירושלים. בכל עלייה מצאתי את עצמי מדקלמת מנטרות ואומרת "העלייה הזאת ממש לא נוראית. הנה, היא תכף מסתיימת, את עוד רגע מגיעה למעלה". ככה, עלייה ועוד אחת, ושיהיו בריאים הירושלמים האלו, כמה עליות.
אחרי שהסתיים המרוץ והאדרנלין ירד, חשבתי על זה שבעצם כל מה שעשיתי זה לשקר לעצמי. אמנם שקר לבן ולמען מטרה טובה, אבל בואו נאמר את האמת. אמנם עברתי את כל זה בשלום, אבל היו שם כמה עליות מאתגרות, יעידו על כך השרירים שלי ברגליים שלקח להם 48 שעות להבין מה עבר עליהם.
1. הברך לא כואבת, אני רק מרגישה אותה קצת
כן, אני יודעת שכשיש כאב צריך לנוח ולטפל בבעיה. אבל בדרך כלל זה מתחיל בתור כאב מוזר. את קולטת שיש משהו ואומרת לעצמך יהיה בסדר, בואי ניתן לזה כמה ימים כי לפעמים יש כאבים שעוברים מעצמם. אז אם כואבת לי הברך למשל, חלילה לא אומר שהיא כואבת. תמיד הניסוח יהיה כזה: "זה לא בדיוק כאב, אני פשוט מרגישה שהיא שם, שיש משהו". עובדת על עצמי ומקווה שזה יעבוד לי. לפעמים זה עובד ולפעמים ה"יש משהו" הופך ל"חייבת לטפל בזה היום דחוף".
לטורים הקודמים:
- כשהפסקתי לרוץ והתחלתי לאכול ג'אנק
- מתחילה לרוץ, עושה מרתון - וזה נגמר בגירושים
- מה גרם לי לוותר על ריצה במרתון
2. זה לא גשם
יש אנשים שאוהבים לרוץ בגשם. אני לא אחת מהם. שונאת לרוץ בגשם. מגיעה שעת האימון שצריך לצאת מהבית. אני מציצה מהחלון ונראה רגוע יחסית. נכנסת לאוטו וקולטת שיש טפטופים על השמשה. משכנעת את עצמי שזה לא גשם, אלא רק טפטופים שיפסיקו ברגע שאגיע למקום המפגש. מגיעה, יושבת באוטו ומחכה. לא מבינה למה יצאתי מהבית, יוצאת מהאוטו, רצה ומקווה לסיים את הערב עם טפטופים ולא טיפות גדולות וכואבות. היתרון הגדול בכל הסיפור הזה שמרוב שאני כל כך בלחץ שיירד גשם אני פשוט רצה יותר מהר וכל הזמן ממשיכה לשכנע את עצמי שמדובר בטפטופים.
3. כולם רצים בשביל הכיף במרוצים, אף אחד לא מתעניין בתוצאה
אני חושבת שזה השקר הכי גדול של הרצים. כולם מספרים כמה הם רצים בשביל הכיף וגם ככה הם לא בונים על פודיום (דוכן המנצחים), אבל דקה אחרי הסיום כל אחד שואל את השני מה התוצאה שלו. אם חלילה תוצאות המרוץ לא תואמות את התוצאות של שעוני הדופק מתחילה סאגה שלמה ומתקיימים דיונים ארוכים בקבוצת הפייסבוק של הרצים, אבל כולם באו בשביל הכיף, כן?
4. נתחיל לאט ואחר כך נגביר
זה קורה כל מרוץ. ברור לכולם שצריך להתחיל לאט ורגוע ולהגביר בהמשך. כל מרוץ אני אומרת לעצמי את זה וכל פעם האדרנלין והכמות העצומה של האנשים גורמים לרגליים לפעול אחרת מההנחיות של הראש. מה גם שתמיד נראה לי שכולם רצים כל כך מהר אז אם כבר אנחנו בשוונג, נזרום עם ההמון.
5. בשנה הקרובה אני לא נרשמת לאף מרוץ
ההצהרה הזאת בדרך כלל נאמרת בסוף תקופת אימונים אינטנסיבית. אין כוח לשמוע על עוד מרוץ אבל ריצה היא כמו לידה. שוכחים מהר את הכאבים וזוכרים רק את התוצאות. פתאום מתחיל לדגדג משהו ומחפשים ריגוש חדש, כזה שישדרג את האימונים למשהו קצת יותר מחייב, מהנה ורציני, והנה, אתם מוצאים את עצמכם נרשמים למרוץ הבא, זה שאמרתם לכולם שאין סיכוי שתשתתפו בו.
הזנקה במרוץ - כולם מתחילים לאט ואף אחד לא רץ בשביל התוצאה:
לפנייה לכתב/ת 
