הפצוע האנוש מצוק איתן מפקד על אגוז: "אני הראשון שאכנס שוב לעזה"
הרופאים אמרו לו שסיכוייו לשוב לתפקד כמעט אפסיים, שני אלופים ורמטכ"ל נאלצו לסרב לאפשר לו לשוב לשרת - אבל סא"ל ר' ראה רק מטרה אחת בעיניים: לחזור לקרב. בראיון ל-ynet מספר הקצין שנגד כל הסיכויים מונה לפקד על היחידה המובחרת על ליל הפציעה, המשרד שהקים בבית החולים, המטבע שקיבל מרמטכ"ל ארה"ב ורוח הלחימה שבוערת בו: "מפקד צריך לחוש בלשון שלו את טעם אבק השריפה"
"תכננו את הפעולה הבאה, ואז ירו עלינו טילי נ"ט מ-400 מטרים. כל המבנה קרס. כעבור יומיים התעוררתי בשיבא ושאלתי מה עם הלוחמים". בראיון ראשון ובלעדי מאז נפצע קשה בצוק איתן, השתקם, ובתום שנה מפרכת מונה לפקד על יחידת אגוז, סא"ל ר' משחזר את רגעי הדרמה בסג'עייה.
ר' דרש ממח"ט גולני, שני אלופי פיקוד צפון ורמטכ"ל אחד לחזור לפקד, וסורב שוב ושוב בשל מצבו הרפואי. "סיפרתי לרמטכ"ל האמריקני לשעבר את הסיפור שלי והוא לא האמין, כיצד מג"ד יכול להיות בנקודת היתקלות. אמרתי לו – זו רוח צה"ל. מפקד צריך לטעום בלשון שלו את אבק השריפה. מרטין דמפסי התרגש, לקח אותי לביתו והעניק לי את מטבע הרמטכ"ל".
"הסיכוי לחזור לתפקד - נמוך, הסיכוי לחזור להילחם - אפסי"
זה היה אחד הלילות הקשים בצוק איתן. חטיבת גולני נכנסה באיחור של יממה לכבוש את פאתי המעוז הקשוח ביותר של חמאס – שכונת סג'עייה העזתית. בזה אחר זה נפצעו לוחמים וקצינים בחטיבה החומה, כולל המח"ט (היום תא"ל) רסאן עליאן, שפונה במהלך הלילה לבית החולים.
הכוחות לא עצרו לרגע, גם כשבאותו רחוב קפצו מולם מחבלים ממנהרות או זינקו עם אופנוע מתאבד. היתקלויות מטווח של שני מטרים, לפעמים פחות. עד שעלה האור, ו"בבית המג"ד", מבנה ששימש את חפ"ק מפקד גדוד הסיור, סא"ל ר', התכנסו המפקדים לתכנון מהיר של המהלך הבא: השמדת מבנה סמוך שבו הסתתרו המחבלים. מטח הנ"ט שספג "בית המג"ד" הביא להכרזה מיידית של אר"ן (אירוע רב נפגעים). כולם נפגעו, בהם כמה באורח קשה, וחלק נהרגו במקום.
"עמדנו ב-7 בבוקר בקומה השנייה של הבית בסג'עייה אחרי לילה של קרבות, היתקלויות עם אופנוען ממולכד ומחבלים ממנהרה, ונפגעים", הוא מתאר. "מולנו בסמטה נותר כיס של מחבלים לצד לוחמים של החטיבה שהיו בתנועה. עשינו נוהל קרב קצר, של 4 דקות: אמרתי לצפריר, הסגן שלי – אתה אלוף בהפעלת D9, לך תפיל את הבית עם המחבלים. שרטטתי תרשים קרב לצפריר ולקצין האג"ם צביקה. ואז, מטווח של 400 מטרים, נורו לעבר הבית טילי נ"ט. המבנה קרס עלינו. עשרה נפצעו קשה, צביקה וצפריר נהרגו. התעוררתי אחרי יומיים בשיבא. שאלתי מה עם הלוחמים".
המג"ד ר' ספג פגיעות הדף אנושות, איבד את הכרתו והורדם בדרך לבית החולים. במשך כמעט שלוש שעות נלחמו מפקדי הפלוגות של הגדס"ר כמעט לבד, ללא קצין האג"ם רס"ן צביקה קפלן ז"ל, ללא הסמג"ד סא"ל צפריר בר-אור ז"ל, בלי המג"ד ר', ללא המח"ט עליאן שנפצע ובלי מפקדים נוספים בחטיבה, שירדו תוך שעות ספורות ממצבת כוח האדם. זה מה שקיווה ר' לשמוע כאשר פקח את עיניו לראשונה מאז הפציעה כעבור יומיים, וזה מה שעזר לו לקבל שוב את הדרייב להתאושש מהפציעה נגד כל הסיכויים, לעמוד על רגליו בתום שנת שיקום מפרכת ולחזור לתפקיד הכי קרבי שיש: פיקוד על היחידה המובחרת אגוז.
והדרך לשם הייתה קשה וכואבת, עם אינספור ניתוחים, טיפולים ודבקות עיקשת במטרה. הרופאים הציגו לו סיכויים נמוכים לחזור ולתפקד כאדם בריא, וסיכויים אפסיים לשרת שוב כלוחם, לא כל שכן כמפקד על מאות לוחמי קומנדו. אך ר' לא ויתר, ופתח "משרד" בתל השומר, כדי להפגין חזרה לשגרה כמג"ד; הוא ראיין קצינים, סיכם תפקידים עם מ"פים, וגם למד במקביל לתואר שני במשפטים באוניברסיטת בר אילן הסמוכה. "היום אני לא צריך עורך דין לידי במלחמה", הוא אומר בקריצה.
המוטיבציה שלו לחזור לפיקוד גדלה מיום ליום, בערה בעצמותיו. המח"ט עליאן דחה את בקשתו לחזור לתפקיד, אז הוא עלה שתי קומות מעל – לאלוף פיקוד הצפון, יאיר גולן, שנאלץ, לנוכח החוות דעת הרפואיות, לסרב. ר' ניסה גם מול מחליפו, אלוף אביב כוכבי, ושמע גם ממנו תשובה שלילית.
בצעד אחרון, סא"ל ר' עלה עד לרמטכ"ל הקודם, רב-אלוף (במיל') בני גנץ. "הוא אמר לי שהוא לא יוכל לצאת נגד מערכת הרפואה הטובה בעולם", משחזר כיום ר', שלא ויתר, המשיך להשתקם, עד שסדרת בדיקות בקיץ 2015 חשפו שהתאושש בצורה מספקת מפציעותיו.
"מפקד צריך לחוש בלשון שלו את טעם אבק השריפה"
אחרי עשרות היתקלויות שעבר, זהו היה סיבוב השיקום השני שלו שכן כבר נפצע במבצע בעזה לפני כמה שנים. אלוף כוכבי הכריע ופתח לו את הדרך, כשבשיחת השכנוע השנייה, לאחר המלצת הרופאים, העניק לו את התפקיד היוקרתי – פיקוד על יחידת אגוז, שבינתיים אוגדה תחת חטיבת הקומנדו החדשה.
אגב, הרעל הגולנצ'יקי לא פסח על אגוז תחת ר'. אף שהיחידה עזבה פורמלית ומעשית את גולני, עברה לפעול תחת האוגדה המוצנחת 98 ולוחמיה נאלצו לוותר על הנעליים השחורות לטובת נעליים אדומות (וגם להשתמש ב-M16 במקור ברובה התבור) – על הכומתה החומה סירבו, בינתיים, לוותר, בטח לא לטובת הכומתה האדומה של הצנחנים, שנחשבים ליריבים מושבעים. "השגנו על זה סטטוס קוו, אבל זה בטח יגיע להכרעת רמטכ"ל או סגנו", אומר ר' בחיוך.
מי שעקב וליווה מעת לעת את ר' היה בני גנץ, שהתרשם עמוקות מסיפור הקרב ההוא. "הרמטכ"ל גנץ לקח אותי איתו לאירוע פרידה מהרמטכ"ל האמריקני מרטין דמפסי", מספר ר'. "ישבתי בפנטגון, ואז רמטכ"ל ארה"ב ניגש אליי ואמר לי ששמע בחצי אוזן מה קרה לי. הוא ביקש לשמוע את הסיפור. הוא לא הבין מה עשיתי שם ותהה כיצד מג"ד יכול להיות בכלל בנקודת היתקלות, בקרב של שני מטרים.
"ניסיתי להסביר לו את המושג 'פולו מי', וזה לא כל כך עבד. סיפרתי לו על מסכי הפלזמה ממלחמת לבנון השנייה, ועד כמה מפקדים צריכים להיות מלפנים, עם הלוחמים, שייראו את אומץ לבם של מפקדם. סיפרתי לו ש-ל', מפקד הסיירת, עלה בקשר מול מפקד האוגדה כדי לקבל אישור להפעלת מיסוך לטובת החילוץ, כי יתר המפקדים נפגעו. דמפסי לא האמין. הסברתי לו, 'זהו צה"ל'. הוא שאל, 'קיבלת על זה סיכת עיטור על פציעה במבצע?' (כנהוג בצבא ארה"ב, י"ז). אמרתי לו – שום דבר לא מנצנץ לי על החזה, וזו פציעה שנייה שלי. אז הוא לקח אותי לביתו, אמר לי שהתרגש מאוד והעניק לי את מטבע הרמטכ"ל האמריקני. באותו רגע הבנתי שזר לא יבין מהי רוח צה"ל, מהי רוח יחידת אגוז: מפקד צריך לחוש בלשון שלו את טעם אבק השריפה. להיות זה שמסתער ראשון".
"ראיתי בעיניים מחבל יורה RPG עם ילד על הידיים"
לפני כחודש פורסם דו"ח מבקר המדינה, שגרס כי הכוחות לא היו מוכנים מספיק למלחמת צוק איתן. סא"ל ר' דוחה את הטענות, ואומר כי אחרי המלחמה ניגש אליו לוחם ותהה אם באמת הכוחות היו מוכנים. "עניתי לו שהתאמנו היטב למלחמה הזו, כן הרגשתי מוכן".
בחטיבת גולני נפצעו ונהרגו בצוק איתן יותר חיילים מכל חטיבה אחרת. מה המשמעות הדבר והאם חשת שלאור החשש הציבורי מחללים רבים, שולחים פחות חי"ר קדימה ומעדיפים יותר להפעיל אש מדויקת או טנקים?
"שמעתי שמישהו טען את השמועה הזו, אבל אני לא מכיר אותה ולא ראיתי אותה", אומר ר' בחיוך. "חוויתי עשרות היתקלויות בשנים האחרונות, נפצעתי פעמיים בעזה. לפני כמה שנים, באחד המבצעים ברצועה, היה ירי בלתי פוסק של קסאמים על שדרות. כלי טיס ניסה להוריד ללא הצלחה מ"פ של חמאס. הנקודה הזו 'נשרפה', והברירה היחידה הייתה לשלוח כוח קטן לחסל את המחבלים בשטח. חשבנו לצאת שבעה לוחמים מול שלושת המחבלים. בסוף יצאנו שישה, זחלנו לאט-לאט, הגענו אליהם בחשאיות מבלי שיבחינו, וביריות מושתקות הרגנו אותם – במגרש שלהם, מבלי שאף אחד ראה או שמע. לגבי עניין הנפגעים בגולני, אצטט מה שאמר הרמטכ"ל גנץ: את היחידות הטובות ביותר שולחים למקומות הקשים ביותר".
בימים אלה ר', אב לשלוש בנות ממושב בשפלה, נכנס לשנתו השנייה בתפקיד כמפקד אגוז. הוא נולד בארצות הברית וגדל בירושלים בבית דתי. במהלך שירותו הצבאי הוא החליט להוריד את הכיפה. "אמונה זה דבר חשוב מאוד, ויש לי אמונה גדולה בצדקת הדרך שלנו", הוא מסביר, ומעדיף שלא לספר את הסיבה שגרמה לו לחזור בשאלה. "אני דתי בלב, ומאמין גדול. הלוחמים שלי עוברים בלהות באימונים, הם חדורי מוטיבציה כי הם משקפים את הטוב ביותר בלהיות יהודי וישראלי במדינת ישראל".
"האלוהים של האויב אומר שליהודים אין אומץ לב. זה מצחיק אותי"
כיום אגוז, כמו יתר חטיבת הקומנדו, מקדישה מחצית מהזמן שלה לאימונים ואת יתר הזמן לפעילות מבצעית רגישה. "יש לי צוותים ופלגות היום בפעילות באוגדת עזה, בגבול סוריה, בחטמ"ר אפרים (קלקיליה וטול כרם, י"ז)", מסביר סא"ל ר'.
"היחידה מצוידת באמצעי לחימה, בהם טכנולוגיים ומאוד מתקדמים, שאני כמפקד צוות רק חלמתי עליהם. הלוחמים יפעלו בעומק, הרחק בעומק. באחד האימונים האחרונים נתנו להם לכבוש יעד, בלי אספקה לוגיסטית, ואמרנו להם, 'תסדרו עם אוכל שתמצאו ביעד'. שמנו להם שם קמח, מים דלוחים וקצת צימוקים. הם הבעירו אש קטנה, הכינו פיתות על הברכיות שלהם, וזה החזיק אותם להמשך האימון. בתרגיל אחר, בזכות יכולות רפואיות מתקדמות וחדשות שהכנסנו, הכוחות עברו להילחם מיעד ליעד, בלי לעצור, כי יכולנו לטפל בחיילים שדימו פצועים הקשים ללא פינוי מוסק שהיה מעכב".
ר' מתלהב מהלוחמים שלו. מבחינתו נדבר כל הריאיון רק עליהם, ללא מעצורים, בלי הפסקה: "הם באו אליי בטענות שאנחנו לא מתאמנים מספיק, שחסר להם עוד מכמה נושאים. הפעילות האופרטיבית שלנו השתנתה מהותית. הלוחמים האלה יודעים לפעול בעצמאות, ומיחידה שפושטת, הפכנו ליחידה שרודפת – לתקוף את האויב בצורה מדויקת וחשאית, לטלטל אותו, לגרום לו לטעות שוב ושוב".
ר' משחזר יום למידה מודיעיני שנערך לו ולקציניו על חיזבאללה, חמאס ודאעש, ועל מוטיב מרכזי שחזר לגבי השאלה כיצד הם רואים אותנו: "מבחינתם אנחנו מפחדים ומסתתרים מאחורי F15, האלוהים שלהם אומר להם שליהודים אין אומץ לב. שמעתי על זה, וצחקתי. בכל עשרות המפגשים שלי עם האויב – הוא הוכרע".
לפנייה לכתב/ת 
