הילד משוגע, יש לו חום גבוה / "נקודות משחק"
את הקפריזות של ניק קיריוס כולם מכירים, גם את הפוטנציאל העצום. בחודשים האחרונים הוא סוף סוף מממש אותו מול הכוכבים של הסבב, ובמקביל מוכיח בכל טורניר מחדש שהוא הרבה מעבר ל"ילד הרע של הענף"
אליפות אוסטרליה 2017, סיבוב שני. הקרב מורט העצבים בין אנדראס ספי לניק קיריוס מגיע לנקודת רתיחה במשחקון ה-12 של המערכה החמישית. ספי מגיש לניצחון וכבר בנקודה הראשונה שלו השניים מספקים ראלי איכותי בן 16 חבטות.
ממש בעיצומו, בלי שום התראה מוקדמת, קיריוס מחליט להשתעשע עם חבטה בין הרגליים, כאילו מדובר באימון בוקר פתוח לאוהדים. האדישות שמלווה אותה משגעת, מטריפה, אפילו מזלזלת. שניות לאחר מכן הוא זוכה בנקודה בזכות חבטת גב יד מושלמת לאורך הקו. הקהל באקסטזה, בניגוד גמור לשחקן שמתהלך על המגרש בפנים כמעט חתומות. במשחק, אגב, הוא הפסיד 10:8, רק אחרי שהדרמה התארכה עוד קצת.
גם אם אתם לא עכברי טניס, בוודאי שמעתם וקראתם יותר מפעם אחת על ניק קיריוס. גם באליפות אוסטרליה ב-2016 (בסיבוב השלישי מול תומאס ברדיך) הוא סיפק רגעים מפוקפקים, ובגדול התנהג כמו הבן אדם שבחיים לא הייתם רוצים לשחק מולו, סתם כי הבגרות היא ממנו והלאה וכל קשר בינו ובין נימוסים בסיסיים הוא מקרי. אתם גם בוודאי מבינים למה כתבה עליו, אחרי פתיחת עונה מבטיחה שמגדירה אותו בשבועות האחרונים כישות מוטרפת שהיא הרבה יותר מהקלישאה הבנאלית "הילד הרע של הענף", יכולה להיפתח גם בתיאור ביזארי אחר שלו.
החבטות בין הרגליים הן כנראה הדבר הכי יציב ב-193 ס"מ ו-78 ק"ג של טירוף חושים, האנטיתזה הגמורה לאין-ספור יריבים מכונסים בעצמם, כאלה ששומרים בקנאות על קור הרוח שלהם. קיריוס מסרב להיות אחד מהם. בדיוק כפי שלהיט התיכונים האמריקאי לאמלו בול זורק שלשות ממרחקים לא מקובלים כחלק מהמשחק שלו, קיריוס מנפק חבטות קסומות (ומנפץ מחבטים) באופן כמעט קבוע. בכל לילה תוכלו לאתר ברחבי הפייסבוק מהלך מדהים שלו ממשחק כלשהו. זה חלק ממנו. זה הוא. ואם אפשר להתנצח בקולי קולות עם שופטים, אוהדים ויריבים על הדרך, מה טוב.
כישרון שמתערבב עם שיגעון
קיריוס אף פעם לא התאמץ להיות נחמד, וזה עלה לו לאורך הקריירה באוסף עבה של חיכוכים ותקריות. פעם כבר הודה ש"אני לא אוהב טניס, ההורים שלי דחפו אותי לזה", ולפעמים האמירה הכנה הזאת נראית לגמרי רלוונטית בהקשר אליו כשצופים בו משחק - אבל לא באמת משחק. קשה להגדיר את שפת הגוף המוזרה שהוא מקרין והמאמץ הכאילו-מינימלי שהוא משקיע ברגעים מסוימים כחוסר אהבה למקצוע. עדיף פשוט להשלים עם זה שמדובר בעוף מוזר מדי מכדי לנסות לפענח אותו. אבל בעל כישרון נדיר.
הכישרון העצום הזה הוא זה שלא מאפשר לנו להוריד ממנו את העיניים, לא רק רעשי הרקע הנלווים. הוא כמובן לא הפרובוקטור היחיד בסביבה ספורטיבית אסופה ומנומסת: בן ארצו ברנרד טומיץ' נותן לו פייט, בנואה פר מחורפן רציני, פאביו פוניני דליק לא פחות. אבל בקיריוס, לצד השיגעונות, הקפריזות וההתמכרות לפוקימון גו (כפי שגילינו עליו בכתבת פרופיל ארוכה שהתפרסמה ב"ניו יורק טיימס"), יש משהו אחר לגמרי. משהו שמעיד על כך שמדובר בשחקן גדול, בעל פוטנציאל כמעט חד פעמי.
זה לא מפריע לכוכבים לבקר אותו, לקהל לסמן אותו (ולפעמים גם לסלוד ממנו) ולעונשים לקשט לו את הרזומה. הטראש-טוק האיום עם סטניסלאס וואורינקה במהלך הסיבוב השני של טורניר מונטריאול, זיכה אותו בהרחקה על תנאי וקנס כספי. באוקטובר האחרון נקנס שוב וגם הושעה לשלושה חודשים בגין "חוסר מאמץ", אחרי ששיחק בצורה חסרת חשק מול מישה זברב בשנגחאי. מה זה אומר בפועל? לשאול את השופט "אולי פשוט נסיים עם זה ואוכל ללכת הביתה?", ולהתנגח עם אוהד שהעיר לו על התנהגותו ("שב, תשתוק ותצפה"). לפי הפרסומים הוא גם נעזר בתוכנית טיפולים מיוחדת שהציעו לו ב-ATP וכללה התערבות פסיכולוגית.
סביר להניח שגם הגורמים הבכירים בסבב יודעים שמדובר בפתרון חסר השפעה אמיתית, על סף הלא פרקטי. כל ניסיון לרסן את הפרחחות שלו, שאפשר לפרש כתשוקה מוגזמת או ילדותיות צעקנית, הוא כמעט מיותר. עובדה: גם כשהוא בן 21, גם ב-2017 קיריוס רק מנפח את גיליון ההרשעות שלו. לא מזמן התעמת גם עם דודי סלע באקפולקו. במהלך הניצחון על איבו קרלוביץ' במיאמי הוא העיר לילד כדורים, ספג שריקות בוז ובהמשך ניגש אליו כדי להפוך לו את הכובע ולהניח עליו את המגבת שלו, באקט חמוד ומטריד כאחד. אולי כדי לנסות לסיים עוד הסתבכות בטוב.
כמה לא מפתיע שאת הטורניר קיריוס לא סיים בטוב. חצי הגמר האפי מול פדרר היה חלומי מבחינתו, בסבירות גבוהה אחד המשחקים הטובים בחייו (מאמנו לשעבר, טוד לרקאם, טען כי "זה היה אולי אחד המשחקים הכי טובים אי פעם שראיתי מחוץ לגראנד-סלאמים"). קיריוס כבר יודע איך זה לנצח את פדרר, והיה קרוב גם הפעם.
אלא שבשובר השוויון המכריע, במצב של 4:5 לטובתו, גורם חיצוני שוב הוציא אותו מהכלים. הפעם זה היה אוהד שצעק "אאוט" שלא היה, גרם לו להפסיד נקודה קריטית ולהשתולל. "מה אתה עושה?!", צעק לעברו בקולי קולות, "סתום את הפה שלך!". בנקודה הבאה הוא כבר היכה שגיאה כפולה. בסיום, כמעט כמתבקש, ניפץ את המחבט.
אתם לא אוהבים אותו? זה לא מזיז לו
דווקא אז, אחרי עוד רגע של אובדן עשתונות טוטאלי וכשהקהל מפנה לו עורף, אפשר לבחון את תופעת קיריוס מנקודת מבט קצת שונה. להיכנס רגע לנעליים של שחקן טניס לא קונבנציונלי שמבעבע מבפנים וצריך להתמודד לא רק עם ציפיות הולכות וגוברות אלא עם חוסר תמיכה ציבורית במקומות שהם לא מלבורן - גם אם מסיבות מובנות. כשאותו שחקן מציג טניס מעולה ומופרע לא פחות מהאישיות שלו, האמביוולנטיות כלפיו עלולה להתחזק.
ג'ון מקנרו השווה בעבר את קיריוס לבוריס בקר. אחרי המשחק הסוער מול פדרר שחקן העבר הגרמני צייץ: "אנחנו צריכים לאמץ את קיריוס על כך שהוא מביא אנרגיה, איכות, נעורים ורוח לטניס". לא בטוח שצורת ההתנהגות של קיריוס ראויה לאימוץ על-ידי טניסאי הדור הבא. אפשר להתווכח כמובן עם הדרך, פחות עם התוצאות ומגמת השיפור. אחרי שזכה בשלושה תארים ב-2016, קיריוס של 2017 מוכיח לאט, בזהירות ובדרכו הייחודית שהוא הרבה מעבר לגימיק אינטרנטי, אלא גם ואולי בעיקר כוח עולה.
ההוכחות לכך נאספות מדי טורניר, והופכות את הטופ 10 לשאלה של 'מתי' ולא של 'האם'. מאז ההדחה מאוסטרליה בינואר הוא גבר פעמיים על נובאק ג'וקוביץ', היה קרוב לנצח את ג'ו-ווילפריד צונגה בדרך לגמר במארסיי והחמיץ את הגמר באקפולקו בשני משחקונים. באינדיאן וולס רק קלקול קיבה מנע ממנו להתייצב לדייט מול פדרר ברבע הגמר, ובמיאמי קיבלנו תיקון עם המפגש המדובר ביניהם. התוצאות הללו אינן מקריות, רק ממחישות את היכולות האדירות ומסבירות למה ההתלהבות ממנו לא דועכת. או יותר נכון: למה אסור שתדעך.
במהלך סוף השבוע יעזור קיריוס לנבחרת אוסטרליה ברבע גמר גביע דייויס מול ארה"ב. העומס יוטל בעיקר על כתפיו לאור העובדה שטומיץ' לא זומן לסגל על ידי הקפטן לייטון יואיט. מול העומק האמריקני (ג'ק סוק, ג'ון איזנר, סם קוורי וסטיב ג'ונסון - כולם בטופ 30), קיריוס, המדורג 16 בעולם, יהיה הנציג היחיד של האוסטרלים בטופ 50. זה לא מערער לו את הביטחון. "אני כנראה במקום הכי טוב שהייתי בו אי פעם", אמר לאחרונה.
עוד מעט תתחיל עונת החימר, אבל קיריוס, שהתלונן על כך שהוא השחקן שנענש הכי הרבה בסבב, כבר מחכה לעונת הדשא (ולא מתבייש להודות בזה). בעוד שהקולגות שלו משתמשים בחשבון הפייסבוק שלהם בעיקר על מנת להעביר מסרים למעריצים, קיריוס מנצל את הפלטפורמה הזאת גם כדי לנסות למכור את מכונית ה-BMW שלו.
בזמן שהסגידה הקולקטיבית (והמוצדקת) לפלא שנקרא רוג'ר פדרר מתעצמת, קיריוס אומר בפה מלא: "אני לא חושב שאי פעם רציתי להיות כמו רוג'ר". כשכולם מנסים לשחק את המשחק הרגיל, קיריוס משחק את המשחק שלו. אתם יכולים לא לאהוב את זה. לא בטוח שזה מזיז לו.
לפנייה לכתב/ת 
