10 המכות: המתאבקים הגדולים של האייטיז
ביקורו הקרוב של קווין ואן אריק מעורר פרץ של נוסטלגיה בקרב חובבי הרסלינג וגעגועים למשפחה שעברה טרגדיות. תומר גנור בוחר את עשרת הגדולים בשנות ה-80, מגלה מה עלה בגורלם ומשיב לשאלה: אם הכל היה מבוים ומטופש, למה כל כך אהבנו את זה?
שתי ידיעות גרמו לחובבי ההיאבקות החופשית להתרגש בשבוע שעבר – פרישתו של האנדרטייקר וההודעה על ביקורו של קווין ואן אריק בישראל. לא ברור מה גרם להתרגשות גדולה יותר, אבל דבר אחד בטוח: משפחת ואן אריק ועמיתיה מה-WCCW הייתה כאן הרבה לפני ש"הקברן", יוקוזונה וחבריהם מה-WWF כיכבו על המסכים שלנו (האנדרטייקר החל לפני כן ב-WCCW). זה קרה כבר באמצע האייטיז, כעשור לפני עידן הכבלים הרב ערוצי.
ידענו שזה מבוים והחוקים המטופשים גרמו לנו לגחך. לא הבנו למה מתאבק חייב להרפות מאחיזתו אם היריב אותו הוא עומד להכניע מניח רגל על החבל, ולמה לעזאזל פוסלים מישהו שזורק את יריבו מעל החבל העליון?
ובכל זאת, השיגעון אחז ברבים. מעטים היו הנערים הצעירים שלא צפו במוצאי שבת בערוץ המזרח התיכון, או שלא ניסו את תפיסת ה"איירון קלאו" (תפיסת הנשר) של משפחת ואן אריק על חבריהם בכיתה, תוך השמעת מנגינת הפתיחה של התחרות.
המכנסיים הצמודים שלבשו המתאבקים נראו מגוחכים, התחפושות היו מכוערות והשרירים מנופחים בהגזמה. השופטים השלומיאלים והמושחתים (דייויד מאנינג וריק הזארד בעיקר) אף פעם לא ראו את המהלכים הלא חוקיים והיו חוטפים מכות בעצמם.
זה ממש לא היה ספורט, ואף אחד לא התייחס ברצינות לחגורות ולתארים, שהיו רבים יותר ממספר המשתתפים. המתחרים נשכו את החבלים, נשכו את המקרופונים וצרחו, אז למה אהבנו את זה כל כך למרות שהטמטום צעק לשמיים?
היו לכך כמה הסברים. בעידן טרום האינטרנט, כשאף אחד לא שמע על רשתות חברתיות ובקושי היה ערוץ 1 שלא סיפק שום דבר, נאחזנו בכל מה שזז כדי לראות משהו שנראה כמו ספורט.
כל רבע דקה של שידור חוזר מרבע גמר ווימבלדון גרמה לילדים לחבוש סרט על רעמת השיער סטייל ג'ון מקנרו וכל מי שראה מבצע של דייגו מראדונה במדי נאפולי שבועיים אחרי שהתרחש סיפר שראה את הפלא השמיני של העולם.
ערוץ 2 עדיין לא היה קיים, ערוץ הספורט לא היה אפילו בתכנון וערוץ 1 לא סיפק את הסחורה. משחקי הליגה הלאומית (ליגת העל כיום) בכדורגל ובכדורסל לא שודרו בשידור ישיר, אלא רק בתקציר חד פעמי בלילה ופרט לחגיגות ספורט דוגמת מונדיאלים ואולימפיאדות, חובב הספורט הממוצע נותר בלתי מסופק ונאלץ להסתפק בדיווחי העיתונים.
ב-1984 הופיע שחקן חדש בשכונה: ערוץ המזרח התיכון, Middle East Television, שכונה בארץ "ערוץ לבנון". לפתע צופי הספורט לא היה צריכים להסתפק בדיווחי שירים ושערים במוצאי שבת.
ב-16:00 החלו שידורי ענפים אמריקנים הזויים דוגמת "מלך הביצה" (מירוצי רכבים ענקיים בתוך הנהר), ב-18:00 הגיע שידור של משחק NBA מלפני שבועיים וב-20:00 החלו תחרויות ה-Wrestling, או הקאטץ' (תפוס כפי יכולתך). האלק הוגן היה אמנם הכוכב הגדול של הענף בארצות הברית, אבל הוא התחרה בהתאחדות WWE הפופולארית ולא חדר לסלון שלנו.
השואו והסיפור שמסביב גרמו לצופים להתחבר לעניין. כמו בסרט, סדרת טלוויזיה או סיפור ילדים, גם ב-WCCW היו "טובים" ו"רעים" ועלילה מסביב שריתקה את הצופים למסך. בישראל לא חסרו ציניקניים שלא הפסיקו להעיר שהכל מבוים, אבל בארה"ב, שם הקהל אוהב ומקבל שואו, השיגעון נראה בכל מקום.
מהבחינה העסקית מדובר היה בהצלחה גדולה. בעלי החנויות עשו כסף ממכירת הפוסטרים, וכשהמתאבקים המובילים נחתו כאן באוגוסט 1985 התמלא היכל הספורט ביד אליהו (מנורה מבטחים כיום) עד אפס מקום.
חצי מהקהל הגיע מהמגזר הערבי, שם הייתה ההתלהבות בשיאה והסלבריטיס דאגו לשריין לעצמם כרטיסים. אנשים בולטים בספורט הישראלי ישבו בשורות הראשונות על הפרקט, סמוך לזירה, ומלכת היופי של אותה שנה, הילה קלמן, הוזמנה להעניק את הפרס לזוכה באליפות המזרח התיכון.
אז מי היו הכוכבים שכל כך ריתקו אותנו פעם למסך? חלק גדול מהם כבר הלך לעולמו והאחרים, מלבד משפחת ואן אריק, נמחקו מהזיכרון. לקראת חג הפסח והקראת עשר המכות בהגדה, ולכבוד ביקורו הקרוב של קווין ואן אריק בישראל, בחרנו את עשרת המתאבקים המלהיבים ביותר באייטיז ב-WCCW.
קווין ואן אריק
כל ילד בשנות ה-80 רצה להיות כמו האחים ואן אריק (אדיקסון במקור), אשר שימשה כמודל להגינות. את שושלת המתאבקים ייסד אבי המשפחה פריץ, ששימש כמתאבק ואיבד חמישה מבניו.
האח הבכור ג'ק התחשמל למוות בגיל 6 ב-1959 וגם האחים האחרים שהתאבקו –דייויד, קרי, מייק והצעיר מביניהם כריס הלכו לעולמם. קווין (יליד 1957) הוא היחיד שנותר בחיים.
קווין החל את הקריירה הספורטיבית כשחקן פוטבול, אבל את ההצלחה הגדולה השיג בזירה. הוא התפרסם בכך שנהג להתאבק יחף, בסופרפליי, אותה קפיצה מהחבלים בה נהג להתנפל על יריביו, וכמובן בתפיסת ה"איירון קלאו" - תפיסת היריב ברקות שהפכה לשלאגר היסטרי. כולנו שנאנו את חבורת הרעים בראשות שלישיית הפריבירדס והלכנו מרוצים לבית הספר רק אחרי שראינו את קווין מביס אותם. לישראל יגיע קווין (בן 59 כיום) עם שני בניו המתאבקים, דייויד מייקל רוס (29) ומארשל (24).
ג'ינו הרננדס
צ'ארלס יוגן וולף ג'וניור בשמו האמיתי, שנודע בכינויו "היפה", היה שחצן מעצבן ונראה כמו המניאק של הכיתה. הוא לא הפסיק להתעסק בתסרוקת שלו ולהתגרות באנשים ויחד עם השחצן השני בחבורה, כריס אדאמס, הקימו השניים את "הצמד הדינאמי" שנהג לגזוז את השיער של המתחרים אותם הכניעו.
הרננדס, שהיה נשוי פעמיים ועל פי עדותו של המתאבק ג'ייק ("הנחש") רוברטס היה חבר בקהילת הגייז של טקסס, מת כשהיה בשיאו בפברואר 1986 בגיל 28 בלבד. תחילה נמסר שהתאבד, אבל מאוחר יותר טענה המשטרה שהלך לעולמו מצריכת קוקאין.
כריס אדאמס
האנגלי שכונה "הג'נטלמן" זכה בגיל 21 באליפות בריטניה בג'ודו ונכלל במשלחת של הממלכה למשחקים האולימפיים במונטריאול 1976. הוא התפרסם כשפיתח את בעיטת ה"סופר קיק", שהפכה לפופולארית בהמשך.
בהתחלה נחשב אדאמס לאחד מהטובים כשהודרך על ידי פריץ ואן אריק (האבא), התחרה כשותפו של קווין בזוגות ובמקביל צפה באחיו ניל זוכה במדליית כסף בג'ודו באולימפיאדת לוס אנג'לס 84'.
מאוחר יותר הכל השתנה. אדאמס הפנה עורף לקווין אחרי שהשניים הפסידו בקרב זוגות, עבר ל"רעים" והחל להתחרות תחת חסותו של האמרגן המרושע גארי הארט. קווין ואן אריק הציע לו פעם לפטר את הארט ולשכוח מהכל, אבל אדאמס השיב במכה עם כיסא בפרצופו של חברו לשעבר. במקרה אחר הוא נגח בדייל כשהשתכר במהלך טיסה והתעצבן כשנפסקה מכירת האלכוהול, ונשלח ל-90 יום בכלא.
באפריל 2000 נמצא חסר הכרה בדירה יחד עם חברתו דאז, לינדה קפנגסט, אחרי שהשניים צרכו סמים ואלכוהול. בת זוגו מתה כעבור מספר שעות ואדאמס הואשם בהריגתה. בזמן שהמתין למשפטו מצא את מותו בירי במהלך קטטה באוקטובר 2001, בגיל 46.
המיסינג לינק
הבלורית המצחיקה, הראש המגולח חלקית והפנים הצבועות בהגזמה היקנו לביירון ג'יימס רוברטסון את המראה הביזארי ביותר. במבט ראשון הוא נראה כאחד הרעים, אבל כשאחז בפדחתו ונגח בכיסאות ללא סיבה למדנו לרחם עליו ולחבב אותו, במיוחד כשהציל את האמרגנית ולארי פרנץ' ("סאנשיין") מהתקפה מצידם של קבוקי,ריק רוד והאמרגן פרסי פרינגל. החל מאותו הרגע הוא החל להתחרות תחת חסותה של האמרגנית הבלונדינית, הזכורה מעימותיה בקרבות הנשים נגד מיסי האייט.
The missing Link (נולד בקנדה ב-1939), שסבל בחייו מהתמכרות לסטרואידים ואלכוהול, החל להתחרות כבר בשנות ה-60 ובשיא הפופולאריות של ה-WCCW בישראל כבר היה באמצע שנות ה-40 לחייו.
רוברטסון זכור גם מהקליפ עם השיר Bang your head שהוכן לכבודו. ב-1985 התחרה ב-WWF, אבל עזב בגלל בעיות סמים. בשנות ה-90 היה נשוי לגייל סטרלינג והשניים התגוררו באחוזת נודיסטים. בשנותיו האחרונות נאבק בסרטן הריאות ובאוגוסט 2007 הלך לעולמו בגיל 68.
קרי ואן אריק
האחים ואן אריק הופיעו על המסכים שלנו אחרי שהאח השלישי דייויד מת מדלקת מעיים בפברואר 1984 ויחד עם קווין בלט קרי, שבגופו השרירי ושיערו הארוך הזכיר את טרזן.
בצעירותו הצטיין באתלטיקה וקבע שיא בזריקת דיסקוס באליפות בתי הספר. כשעבר לזירה בעקבות אביו כונה "הלוחם המודרני". הוא הפך רשמית לאחד "הטובים" ולאויב של הפריברדס במהלך קרב על התואר העולמי נגד ריק פלייר.
מייקל הייז מונה לשופט וקרי סירב לקבל את תואר האליפות בעזרתו. הוא טען שאינו מוכן לנצח ברמאות ובתגובה טרק טרי גורדי את דלת הכלוב בפניו. כך נולדה היריבות הגדולה בין משפחת ואן אריק לפריבירדס.
קרי נהג להכניע את הרעים בעיקר בבעיטות באוויר תוך קפיצה (Flying dropkick) ואגרופים תוך סיבוב הגוף (דיסקוס פאנץ'). בשיא תהילתו, ביוני 1986, נפצע בצורה קשה בתאונת אופנוע והרופאים נאלצו לקטוע את רגלו.
קרי חזר לזירה עם רגל תותבת והמשפחה עשתה מאמץ להסתיר את התאונה ממעריציו הרבים. הוא התמכר לסמים ואף נעצר פעמיים. ב-1992 התגרש מאשתו קתרין וב-18 בפברואר 1993 שם קץ לחייו בירי באחוזה של אביו.
אייסמן קינג פרסונס
אם ראיתם פעם שני ילדים הולכים מכות ואחד מהם קופץ באוויר ומנסה להכות את יריבו בפניו בעזרת הישבן, זה רק בגלל המתאבק השחור והחייכן, שהלהיב בתנועות הוירטואוזיות למרות מבנה גופו השמנמן. השדרים נהגו לכנות Butt butt או hip attack את אותה התקפה.
בארץ לא יכולנו שלא לאהוב אותו, ולא רק בגלל שנלחם נגד הפריבירדס. כשעל המסך נראה על גופו קעקוע בצורת מגן דוד נפוצה שמועה שהוא יהודי. אף אחד לא אישר את זה, אבל זה הספיק כדי להפוך אותו לאחד משלנו והצופים בהיכל ביד אליהו עודדו אותו בטירוף כשנלחם כאן נגד קלי קיניסקי. ב-2001 נפצע בגבו בתאונה וכעבור ארבע שנים פרש מהזירה.
מייק ואן אריק
אחיהם הג'ינג'י של קווין וקרי בכלל לא רצה להילחם בזירה, אלא להיות מוזיקאי ולעבוד כצלם בחברת ההפקה של אביו, אבל אם נולדת ואן אריק, אינך יכול שלא להיות מתאבק.
מייק (יליד 1964) ניצח את ריפ אוליבר בקרב שנערך בישראל באוגוסט 1985, אבל בעת שהשתתף כאן בקרב זוגות עם אחיו קווין נגד ג'ינו הרנננדס וכריס אדאמס, הוא נפצע בכתפו ונלקח לבית החולים. כעבור מספר ימים שוחרר, אבל לאחר מכן סבל מחום גבוה. הרופאים איבחנו נזק שנגרם למוחו ובהדרגה הוא איבד ממשקל גופו.
בנוסף, ב-1986 נפצע מייק בראשו בתאונת דרכים ואחיו קווין סיפר שהוא סבל מדיכאון מכך שהמשפחה ציפתה ממנו למלא את מקומו של דייויד המת. מייק היה דומה חיצונית לדייויד ורבים מהמעריצים ראו בו את מחליפו.
גם גורלו של מייק היה דומה לזה של דייויד. באפריל 1987 הוא נעצר באשמת נהיגה תחת השפעת אלכוהול ושימוש בסמים. כעבור יומיים התאבד בנטילת מנת יתר של תרופות ואלכוהול. גופתו נמצאה ליד אגם דאלאס רק אחרי ארבעה ימי חיפושים. גם האח הצעיר במשפחה, כריס (יליד 1969), שסבל מדיכאון בשל מות אחיו וחוסר יכולתו להצליח כמתאבק, התאבד בירי בראשו בגיל 21.
The One man gang
כולנו נחרדנו כשבאחד הימים הופיע בזירה ג'ורג' גריי, מתאבק גדל מימדים (2.06 מטר, 220 ק"ג) ואימתני שאיים על כולם. כבר בטקס הצגת המתחרים הוא היה מפחיד את כולם בצעקה והרמת ידו וריחמנו על כל מי שעלה לקרב נגדו.
כשגריי קפץ עליו מהחבל העליון,זומהוף יכול היה רק לקוות שיישאר בחיים ו-One man gang המשיך להכות אותו בשרשרת גם אחרי שהכניע אותו שלוש דקות בלבד מפתיחת הקרב. מי יכול נגדו? תהינו וחשבנו רק על קרי ואן אריק.
שבועות ארוכים חיכינו לקרב הזה ולתדהמת כולם, קרי הצליח באמת להרים את המתאבק הענק ולזרוק אותו בסופלקס (הטלת היריב לאחור לאחר הנפתו באוויר). האבא פריץ ואן אריק והאמרגן של גריי, גארי הארט, נקשרו זה לזה באזיקים כדי שלא יתערבו.
כבר אמרנו שהואן אריקים לא היו מושלמים, וגם קרי ניצח בקרב המפורסם בצורה לא חוקית. למרות שהיה קשור באזיקים, הצליח אביו פריץ להושיט יד מבעד לחבלים, והכשיל את גריי שנפל. קרי השיג ריתוק של שלוש שניות שהעניק לו ניצחון, והאחים גזזו את שיערו של הארט. גריי עבד כעבור שנים כשומר בבית הכלא בלואיזיאנה, עד שנאלץ לעזוב בגלל כאבי גב.
קמאלה
ג'ים האריס, שהציג את עצמו כקניבל אפריקאי, נולד בכלל במיסיסיפי ובגיל 4 התייתם מאביו שנורה למוות. המשפחה שכללה מלבדו ארבע אחיות חיה בעוני ובגיל העשרה הוא החל לפרוץ לבתים.
בגיל 25 עבר לפלורידה, שם החל להתאבק. תחילה התאמן עם הפריבירדס וקרא לעצמו "הדוב המגעיל" האריס (Ugly bear Harris). בהמשך כינה עצמו Sugar Harris וביג ג'ים האריס, אבל התפרסם בעיקר בשם קמאלה. אמרגנו ג'רי ג'ארט סיפר שבחר את השם כשקרא בנשיונל גיאוגרפיק על חוקר באוגנדה בשם דוקטור קימאלה.
קמאלה התחרה יחף בזירה, כונה "הענק האוגנדי" והוצג כשומר ראשו לשעבר של שליט אוגנדה אידי אמין, למרות שאף אחד מחטופי אנטבה לא סיפר שפגש אותו פעם. הוא לא ניחן בטכניקה משובחת (נהג להכות בעיקר בחזה של היריב בעזרת החלק האחורי של כף היד) ובקושי ידע לדבר, אבל נחרט בזיכרון בעיקר בזכות הגימיק של פרא האדם.
לאחר קריירת ההיאבקות עבד האריס כנהג משאית ועסק בעבודות גינון במיסיסיפי. בשנים האחרונות הוא איבד את שתי רגליו בעקבות הסתבכות מחלת הסכרת בה לקה. אחרי שגם אימו הלכה לעולמה, הוא איבד אחות ואחיינית שנרצחו ובן שמת ממחלת האיידס. בנוסף, לפני שלוש שנים הוא התראיין ל"דיילי מייל" וסיפר שחי בדוחק יחד עם אשתו אחרי שהיא פוטרה מעבודתה.
מייקל הייז
המנהיג המזוקן בעל השיער הבלונדי הארוך והפרוע של חבורת הפריבירדס, שכללה מלבדו גם את טרי ("באם באם") גורדי ובאדי רוברטס, היה המנהיג של כל הרעים והשנוא ביותר.
הרוק הכבד (heavy metal) נחשב למוזיקה של הילדים הרעים באייטיז והתאים לפריבירדס כמו כפפה ליד. הייז נראה כמו מנהיג חבורת אופנוענים פרועה מהסרטים הישנים והקליפים האלימים בהם שר בשחצנות כיכבו בשידורים לא פחות מהקרבות שלו. הוא נהג לעלות לזירה לצלילי מוזיקה רועשת, בעיקר Badstreet USA שהפך לשיר המזוהה עימו.
והיו עוד רבים, טובים ורעים, שלא נכללו בעשרת הגדולים. די אם נזכיר את ברוזר ברודי שנהג להשתמש בבעיטות ("ביג פוט") לפרצופו של היריב, סקוט קייסי, עבדולה דה בוצ'ר, בראין אדיאס, קילר קאן, קילר טים ברוקס, באז סוייר ("הכלב המשוגע"), ריק רוד, מארק יאנגבלוד, סטיב סימפסון, ובלאק בארט.
לפנייה לכתב/ת 
