דרור הבית: לחופש נולד
בעיני רבים דרור הבית מסמל מצד אחד חופש ומצד שני הוא נחשב לעיתים לציפור טורדנית שמתמחה בתצפית אחרי אנשים שאוכלים בקרבת סופרמרקטים ומסעדות. לא רבים יודעים שהדרורים הם מועילים בהשמידם חרקים בעונת הקינון. כיצד הסתגל הדרור למחייה לצד האדם? איך משפיע גודל הסינר השחור של הזכרים על הנקבות? הצצה לחיים המופלאים של אחת הציפורים הנפוצות בעולם
עד לאחרונה ממש לא התפתיתי להתעניין במיוחד במין נפוץ ולכאורה בנלי זה, אלא כאשר זוג דרורים החליט לקנן בתוך סדק בקיר הכניסה לביתי , התחלתי להתחקות בריכוז ועניין אחר קינונו בארבעה מחזורי קינון רצופים, מאמצע חודש מרס ועד תחילת אוגוסט.
העובדה כי מין זה החל להתמעט מסיבות שונות היא גורם נוסף להתעניינותי הרבה בו. בכל אחד ממחזורי הקינון עמלו הזכר והנקבה רבות כדי להאכיל את ארבעת הגוזלים בחרקים שונים, כל אחד בתורו מדי חמש עד עשר דקות, כשהזכר טורח גם לצרוח בקולו הטרטרני כל אימת שהתקרבו אל הקן מאינה, חתול או פולש אחר.
ההגעה לקן הייתה מדורגת. תחילה הם נעמדו על חוט מתוח בסמוך לקן, וכשהבחינו כי איני מיישיר מבט אליהם עם מצלמתי, נכנסו לסירוגין לתוך הקן תוך קריאות נלהבות למדיי של הגוזלים פעורי המקור.
מיד לאחר ההאכלה החטופה השתתקו הגוזלים. במחזור הראשון נתגלו שני גוזלים צעירים מתים על הקרקע מתחת לחור הקינון, אך מאז לא נתגלו מקרים דומים. ממצאים אלו ואחרים דרבנו אותי לעיין במחקרים שונים שבוצעו במין זה ולסקור את הספרות הענפה על אודותיו, כשתמצית מכל אלו ותובנותיי מוצגות כאן לפניכם.
במשפחת הדרורים (Passeridae) נמנים כ-140 מינים. הקטן בחבורה הוא הדרור הערמוני (Passer eminibey) ממזרח אפריקה, שגודלו 11 ס"מ בלבד, ואילו הגדול בבני משפחתו בעולם הוא דרור מקור-התוכי (Passer gongonensis) ממרכז אפריקה, שגודלו 18 ס"מ.
בעבר השתייכו האורגים המפורסמים מאפריקה (Weavers), שבהם עשרות מינים, למשפחת הדרוריים, אבל לאחרונה הופרדו ממנה. קרובי משפחה לדרוריים הם הפרושים והגיבתונים. הנדיר ביותר בדרורי העולם הוא הדרור המקסיקני (Spizella wortheni). הדרוריים הם סדנטרים ולא נודדים (למעט שני תת-מינים ודרור הירדן), כך שבמרבית חייהם הם מבלים בתחום של שניים-שלושה קמ"ר.
הדרורים מאכלסים ביוטופים שונים, מהמדבר הקיצוני - כמו במקרה של דרור המדבר (Passer simplex) המצוי בסהרה וברמות אירן, ועד לאזור האלפיני - כמו במקרה של השלגיות ((Montifringilla.
בישראל קיימים 4 מינים בלבד לסוג דרור (Passer) והם: דרור-הבית, דרור ספרדי , ודרור הירדן היציבים בבית-גידולם אצלנו וכן דרור ההרים (עצים) המזדמן נדיר מאוד בחורף. סוגים נוספים לבני משפחה זו בישראל הם: הבארית (Petronia). בארית ההרים יציבה מצויה בהרים ואילו בארית צהובת-גרון נדירה מאוד בעונות הנדידה. הסוג דרורית (Carpospiza) כולל את הדרורית קצרת אצבעות (חרמונית) המקננת בחרמון ובאזורים ספורים נוספים באורח נדיר.
תפוצתו המקורית של דרור הבית היא בעולם הישן, הכולל את אירואסיה וצפון אפריקה, אך הוא התפשט לכל העולם, לרבות ליבשת אוסטרליה ויבשת אמריקה, וכיום נחשב למין קוסמופוליטי (ביפן ווייטנאם נחשב למזדמן).
על פי מרשל ואחרים, הצגתו בלצפון אמריקה, כמו בעיר ניו-יורק ב-1852 נועדה כדי לווסת את עש לינדן הנטפל לעלי עצי התרזה. על פי אנדרסון מקורו של דרור הבית במזרח התיכון, ומשם התפשט לאזורים אחרים. על פי לי ואחרים, אחת התכונות העיקריות שגרמו לו להצליח ולהתפשט היא יכולת התגובה החיסונית הטובה והמהירה שלו, יחסית לשל דרור העצים.
הדרור ליווה את האדם מאז שהחל להתיישב קבע וביית צמחים, ושלדים מאובנים שלו נתגלו רבות בשכבות המגורים באתרים פרהיסטוריים בארץ ובמזרח התיכון. הוא מוגדר כמין קומנסלי, המעדיף בבירור את משכנות האדם, מתקניו וסביבתו המידית, לרבות בניינים, משקים, שטחים חקלאיים ובעיקר בפרוורי ערים וכפרים (דרור הירדן מעדיף את האזורים המדבריים הסמוכים למקורות מים, אך הדרור הספרדי מעדיף אזורים לחים בצמוד לשטחים חקלאיים). חפיפה מסוימת קיימת בין הדרור ספרדי לדרור הבית (והנקבות של שני המינים דומות עד מאוד). בכל מקרה, דרור הבית נמנע מנופי טונדרה ומאזורים צפופי עצים.
הדרור מוגדר כמין חברותי למדיי. מחוץ לעונת הרבייה מתאסף כרגיל בחבורות גדולות של עשרות ועד מאות פרטים (כך גם הדרור הספרדי ודרור הירדן). הם קולניים במיוחד בעונת הקינון. כשנשקפת להם סכנה, בעת שחתול, מאינה או דורס כלשהו מתקרבים, הם משמיעים קולות טרטרניים, ומחוץ לעונת הקינון הם עשויים להתגודד מול הפולש.
אגב, הדרור הספרדי נוהג לקנן במושבות צפופות ולעתים גם בקנים משותפים המשתלשלים מעצים כדוגמת עצי השיזף. דרור הירדן, הקטן מבין מיני הדרורים באזורנו, אשר אנדמי למזרח התיכון והחל להרחיב את גבול תפוצתו בעמק הירדן בעשורים האחרונים, מקיים מושבות קינון פחות צפופות, לרוב על עצי סלוודורה ואשל בסמוך למקורות מים.
דרורים אלה נוהגים להרטיב את הקנים מפאת החום היוקד שם בקיץ. כל אימת שמזדמן להם, נוהגים הדרורים לבצע דקות ארוכות של אמבטיות חול, מים ושמש, כדי לסלק את הטפילים מעורם ולצנן את גופם. כל מיני הדרורים לנים במשותף, לרבות דרורי הבית, וכמו כל לינה משותפת היא רעשנית בתחילה וכוללת מאבקים על המיקום המועדף, ומן הסתם, עסוקים בשיחות חולין מסירת מידע על מקורות מזון וכיוצא בזה. בחורף יש הנוהגים ללון על עמודי תאורה ובמקומות פולטי חום.
מנדלי כינה מין זה בשם צִּפּוֹר ("גם ציפור מצאה בית ודרור קן לה" - תהלים פ"ד, 4), ואילו את השם דְּרוֹר קבע כתֵבה ושם כולל (למשל "דְּרוֹר הַיָּם" – הוא השחפית ודְּרוֹר הַלַּיִל – הוא התחמס. דְּרוֹר הַבָּיִת הוא דווקא הטסית). שמה התלמודי אַנְקּוֹר, מלשון נקירה (חולין נ"ז, 71). אהרוני מציין שם נוסף לדרור, והוא "ציפור", על כי קול צפצופה כצפירתה. השם הערבי "דורי אלבויות" משמר את השם המקראי.
באמנות הנוצרית, דרור הבית מסמל את הפשטות והצניעות שאפיינו את ישו. קיים דימורפיזם (דו-פרצופיות זוויגית) בולט בין הזכר והנקבה. לזכר גב חום עם פספוס שחור, כשכיפתו אפורה ואילו שולי כיפתו ועורפו ערמוניים, הסנטר, הצוואר והחזה העליון שחורים והלחי לבנה, ומקורו האפור נצבע בשחור לפני עונת החיזור, וכך גם צבעיו בולטים יותר.
דרור הבית מוגדר כציפור שיר קטנה, גודלו הממוצע 16 ס"מ (הזכר גדול ב-15 אחוז) ומשקלו נע בין 39-24 גרם. הוא נחשב למין אוכל כול אופורטוניסטי, ובארצות רבות גם נחשב למזיק. מקורו העבה והקצר מותאם לאכילת זרעים שונים (כמו חיטה, שעורה, שיבולת שועל, דורה ותירס), אך מזונו מורכב גם מפירות, ניצנים ושיירי האדם ואשפתות.
בעונת הקינון הוא ניזון בעיקר מחרקים שונים, עשים, תולעים ופרוקי רגליים שונים, לרבות טפילים של כותנה, כרוב, חסה ועוד, ובכך הוא מועיל מאוד לאדם. יש תצפיות שהוא ניזון לעתים רחוקות גם מצפרדעים קטנות ואפילו מלטאות, וגם נצפה גונב פריטי מזון מציפורים אחרות. הדרור מנתר בשתי רגליו על פני הקרקע בחיפושיו אחר מזון.
על פי תצפיות רבות ידוע, כי הדרורים עשויים להיות אגרסיביים בתחרות על מזון ומקומות קינון, עם ציפורים אחרות כדוגמת גדרונים, נקרים, שחרורים וטסיות. הדרור עסוק לא מעט בתצפית אחר אנשים שאוכלים, בקרבת סופרמרקטים ומסעדות, והוא מסוגל לבצע משימות שונות ומורכבות כדי להגיע אל השיירים, לרבות פתיחת דלתות אוטומטיות.
לעתים הוא בולע חצץ, קליפות ביצים או זרעים קשים שמסייעים לו בעיכול. במחקרים שבוצעו בשטחים חקלאיים באזורים ממוזגים נתגלה כי תזונתו מורכבת ב-90 אחוז מזרעים, לרוב של חיטה ודומיה.
לרוב, בעת החיזור של הזכר מגיעים זכרים אחרים לנסות את מזלם עם הנקבה, לעתים לאחר התקוטטויות נמרצות (ידועים מקרים של "אונס" נקבות על ידי זכרים, במיוחד בתקופת ההטלה עצמה, אז נקבות "נשואות" מותקפות בזמן שבני זוגן לא נמצאים בסביבה).
בני הזוג נשארים שנים רבות יחדיו, אם הכול כשורה, אך נתגלה כי 15 אחוז מהגוזלים הם פרי של הזדווגויות חטופות עם זכרים נוספים. לעתים הזכרים ביגמיים, אך לרוב הם מוגבלים בשל אגרסיביות הנקבות.
על פי מולר ואחרים, סינר הזכר (הגדל משמעותית לקראת עונת הרבייה מכתם שחור מצומצם בסנטר) מתפקד כסיגנל סטטוסי לדומיננטיות, והוא קשור משמעותית להתנהגות מינית. זכרים עם סינר גדול משתתפים במצגים משותפים (כמו מרדפים לעבר הנקבה הבודדה) בתכיפות רבה יותר מאשר זכרים עם סינר קטן. אותם זכרים מבצעים הזדווגויות בתכיפות רבה יותר, והאבהות על כן ודאית יותר.
ייתכן שהאבולוציה באמצעות מנגנון הברירה הטבעית נוסח דרווין עודדה תכונה זו להתפתח ולהתפשט באוכלוסייה, להתקבע גנטית וזאת על אף ההכבדה בלהיות בולט לטורפים כדוגמת הנץ. על פי מחקר שביצע אנדרסון, הסינר גדל עם גודלו הפיזי של הזכר ועם הגיל. הנקבה דומיננטית יותר, אף על פי שהיא קטנה מן הזכר, ועל פי מחקר שביצע החוקר ג'ונסטון הנקבות עשויות להילחם למען השגת זכרים.
הקן המרושל הוא דמוי כיפה, כשהשכבה החיצונית משורשים וזרדים, השכבה האמצעית מעשב יבש, ופנים הקן מרופד לרוב בעלים, בנייר, בחוטים ובנוצות. מרבית עבודת הבנייה מבוצעת על ידי הזכר. הקן נבנה לרוב בסדקים וחורים בבניינים, בתים ומבנים נטושים, בסדקי רעפים, בנקיקי עצים, בתיבות קינון ואפילו במערות. באריזונה שבארצות הברית הדרור מקנן גם בחורים שבתוך קקטוסים.
הדגירה על הביצים מבוצעת על ידי הזכר והנקבה, והיא מתחילה רק לאחר שכל הביצים הוטלו, מה שמונע הבדלי גודל בין הצאצאים בשלב הראשון. הדגירה נמשכת 14-10 יום, בלילה היא מבוצעת רק על ידי הנקבה. תקופת הדגירה פוחתת עם העלייה בטמפרטורת הסביבה. נצפו ותועדו מקרים שבהם דררות ותוכים אחרים מסלקים באלימות דרורים שהתנחלו בחורי נקרים, ויש לא מעט מקרים שבהם דרורים מנצלים קנים של עופות שונים כמו חסידות כדי לבנות את קנם בנישה מתאימה בתחתית הקן, כמו ב"דירה להשכיר".
הגוזלים בוקעים באותו זמן לערך, והם אמנם שבעים אך עירומים, עיוורים וחסרי אונים. נחקרו מקרים שבהם התרחשה קניבליות במין זה בעת חוסר מזון מספק ומספר גוזלים רב בשגר. אגרסיביות האחים החזקים והשבעים יותר והתקיפות החוזרות ונשנות גרמו בסופו של דבר לפציעות, הרעבה ומוות, ובכל המקרים שנצפו האכילה האם את הגוזלים המתים בנבלת הפרטים המתים.
מרגלידה, בן דוב ולוטם טוענים כי מלכתחילה גוזלים עודפים בעת מחסור במזון מהווים עבור המשפחה הגרעינית רזרבות לחומרי מזון חיוניים. התאוריה האבולוציונית על הקונפליקט לכאורה בין ההורים לצאצאים בקרב דרורי הבית מניחה כי התנהגות התחנונים התכופים ותגובת ההורים הן פרי סלקציה טבעית וקו-אבולוציונית, ועל כן ההנחה הייתה כי עצמת ההתנהגות הזאת נרכשת.
מחקרים שונים, כמו של דור, גרודזינקי ולוטם, הצליחו לאשש בצורה עקיפה את ההנחה הזאת בניסויים מבוקרים שבוצעו בארבעה דורות של צאצאי דרורים בשבי, תוך ביצוע סלקציה מלאכותית. עוד התברר על פי התוצאות, כי לסביבה המצויה יש השפעה גדולה יותר על התנהגות זו מאשר התורשתיות, וקיימת אינטראקציה בין שני גורמים אלו על אינטנסיביות התחנונים כתגובה על התנאים החברתיים והסביבתיים.
לכידתם קשה בשל ערנותם ויכולתם ללמוד מהר כיצד להימנע ממלכודות שונות. במטרה לעורר את המודעות להתמעטות המדאיגה של הדרורים באזורים רבים בעולם הוכרז מאז 2010 בכל העולם על "יום הדרור העולמי". באזורים מסוימים, כמו באנגליה ואצלנו, נעשים סקרים האומדים את מספריהם ונבנות עבורם תיבות קינון.
הכתבה התפרסמה במגזין "טבע הדברים". לפייסבוק של "טבע הדברים"
לפנייה לכתב/ת 
