אז חשוב לדעת, שאיסור אכילת חמץ בפסח הוא שונה מאוד מכל שאר איסורי האכילה הקיימים. לדוגמה: אוכל לא כשר שנפל לתוך סיר של אוכל כשר, ניתן להתיר את התבשיל אם יש בו פי שישים מכמות האוכל האסור שנפל לתוכו. בפסח, ההיתר הזה לא קיים. אפילו פירור - אסור.

דוגמה נוספת: שאר איסורי האכילה, אין שום בעיה להחזיק אותם ברשותנו. על חמץ יש איסור מיוחד: בל ייראה ובל יימצא! החמץ גם אסור בהנאה, ועוד.

זו הסיבה לניקיונות המאסיביים לפני פסח. בהקשר הזה כדאי להזכיר את הפתגם: אבק אינו חמץ, והילדים אינם קורבן פסח...

אנו נשתדל לסכם כאן בקצרה את עיקרי הדברים מבחינה הלכתית:

• יש לנקות כל מקום אליו חמץ עשוי להגיע. מקום שאין סיכוי שהגיע לשם חמץ – אין חיוב לנקות.

• חמץ שנשאר ואנו מעוניינים להשתמש בו לאחר הפסח, ניתן למכור אותו לגוי. המכירה נעשית דווקא באמצעות רב. פנו לבית חב"ד באזורכם או באתר האינטרנט שלנו TheTorahCenter.com.

• בליל ערב פסח יש לבדוק את הבית, שאכן הוא ריק מחמץ.

• יש לרכז את החמץ שנשאר עבור ארוחת בוקר שלמחרת במקום מסוים ובאופן שלא יתפזר לאחר הבדיקה.

• אי אפשר להשתמש בפסח בכלי המטבח בהם השתמשנו במשך כל השנה. גם אם הכלים נקיים, יש בהם בליעה של חמץ שאסורה בפסח. או שמכשירים את הכלים, פרטים בבית חב"ד המקומי.

• בקניות לחג יש לוודא שמופיעה חותמת "כשר לפסח" על המוצרים. לא מספיקה הידיעה שאין קמח ומים במוצר, אלא צריכה להיות בדיקה מדוקדקת של המפעל המייצר מבחינת הניקיון שלו מפסי ייצור אחרים שיש בהם חמץ, וכדומה.

• לפני החג יש לקנות מצה שמורה, לפחות עבור ליל הסדר. מצה שמורה פירושה שהיה פיקוח על כל התהליך, משעת קצירת החיטים, שלא יהי שום מגע עם מים. יש המהדרים לאכול ממצות כאלו בכל ימות החג, ובכל מקרה בלילות הסדר יש לאכול מצות כאלו דווקא.

הידור מיוחד ישנו לאכול מצות עבודת יד, לפחות בליל הסדר. כאשר יהודים אפו את המצות (ולא מכונה), הם עושים זאת מתוך כוונה מיוחדת לשם המצווה, וזו מעלה עצומה. בזוהר נאמר שהמצות הם מאכל אמונה ומאכל רפואה. כדאי להדר בזה...

ליל הסדר 

הרעיון המרכזי שעליו מבוסס ליל הסדר, הוא סיפור יציאת מצרים לכל אחד מהחוגגים ובפרט לילדים הקטנים. כולנו מכירים את השיר על המילים מההגדה של פסח "מה נשתנה". כך בעצם נפתח הקטע המרכזי של ההגדה בו הבן שואל לפשר החגיגה הלא-רגילה, והמשך ההגדה היא בעצם תשובת האב. כל המנהגים המעניינים שאנו פוגשים במהלך הסדר הם חלק מאותו רעיון: לספר לילדים את יציאת מצרים, ולחגוג זאת בדרך חירות.

בקצרה ובתמצות, ישנן 4 מצוות המייחדות את ליל הסדר:

1. אכילת מצה

2. סיפור יציאת מצרים

3. אכילת מרור

4. שתיית ארבע כוסות יין

עיקרי ההלכות והמנהגים לליל הסדר:

 לפני כניסת החג הנשים והבנות מדליקות נרות, ומברכות "להדליק נר של יום טוב" וברכת ״שהחיינו״. כאשר ייכנס היום השני של החג, הנשים והבנות מדליקות (מאש קיימת) את נרות החג, ומברכות "להדליק נר של יום טוב" וברכת ״שהחיינו״.

 קערת הסדר: מניחים שלוש מצות זו על גבי זו, בהפסק מפית וכדומה ביניהן. מעל הקערה מניחים: זרוע (גרון העוף, זכר לקרבן פסח). ביצה קשה (זכר לקרבן חגיגה), מרור (ירק מר. חסה או חזרת). חרוסת (רסק של פירות מעורבים ביין). כרפס (בצל או תפוח-אדמה). חזרת (כמו המרור).

סימני הסדר

קדש. למרות שכל השנה אדם יכול לצאת ידי חובתו בקידוש ששומע מאדם אחר, בלילה הזה יש מצוה מיוחדת שכל אחד יעשה קידוש בעצמו, כיון שכוס הקידוש היא הראשונה מבין ארבעת הכוסות שאנו מחויבים לשתות בליל הסדר. את הכוס אנו שותים בהסיבה דרך חירות.

 ורחץ. נוטלים ידיים לקראת אכילת הכרפס במי המלח.

כרפס. מטבילים ירק (תפוח אדמה או בצל) במי מלח, מברכים "בורא פרי האדמה" ואוכלים. אנו עושים זאת בכדי לגרום לילדים היושבים אתנו סביב השולחן התעניין בנעשה ולשאול לפשר החגיגה.

 יחץ. חוצים את המצה האמצעית לשניים, חלק גדול עבור האפיקומן והחלק הקטן נשאר בקערה. הרעיון לחלוקת המצה לשניים הוא שאמירת ההגדה תהיה עם 'לחם עוני' – לחם שאינו שלם.

מגיד. מוזגים כוס שני והילדים שואלים "מה נשתנה". אנו קוראים את סיפור יציאת מצרים מתוך ההגדה. כדאי מאוד לא להסתפק בקריאת הטקסט מההגדה, אלא גם להסביר בלשון פשוטה את הסיפור, וכך לקיים את מצות סיפור יציאת מצרים בהידור. בסיום חלק זה אנו מברכים ושותים את הכוס השנייה, גם היא בהסיבה על צד שמאל.

רחצה. נוטלים ידיים בברכה, כבכל פעם שאוכלים לחם או מצה.

מוציא. מברכים על האכילה "המוציא לחם מן הארץ".

מצה. מברכים את הברכה המיוחדת "על אכילת מצה", ואוכלים מהמצה מינימום כמות של 27 גרם בנפח (כמות הנקראת בהלכה "שיעור כזית"). גם את המצה אנו אוכלים בהסיבה.

מרור. לזכר הגלות המרה שהייתה לאבותינו במצרים אנו אוכלים ירק מר, לדוגמה: חסה, חזרת, וטובלים את המרור בחרוסת.

כורך. אנו מקיימים את מנהגו של הלל הזקן, ועושים סנדוויץ' שמורכב מכזית מצה וכזית מרור הטבול במעט חרוסת.

 שולחן עורך. זהו.. הגענו לשלב הסעודה. סועדים בבשר ויין מתוך שמחה לרגל החג.

צפון. בסיום הסעודה, אוכלים את חלק המצה שהנחנו לאפיקומן. לאחר אכילת האפיקומן לא ממשיכים לאכול.

 ברך. מברכים ברכת המזון, כאשר הכוס השלישית מזוגה. את הכוס אנו שותים בהסיבה בסיום ברכת המזון, לא לפני שנברך "בורא פרי הגפן".

הלל. לאחר שנמזוג את הכוס הרביעית, נקרא בשירה ובשמחה את פרקי ההלל ובסיומם נשתה את הכוס בברכה ובהסיבה.

 נרצה. לאחר הסדר הנפלא הזה, אנו בוודאי רצויים לה', ואנו מכריזים בשמחה ובביטחון "לשנה הבאה בירושלים", כשהכוונה היא – לא שמשיח יבוא עד הפסח הבא – אלא שמשיח יבוא הרגע, ובפסח הבא נהיה בירושלים!

חג פסח כשר ושמח!