מכת הגרושים: ליל סדר ראשון בלי הילדים
יותר מדי גרושים חשים בדידות עצומה בחגים, במיוחד בחג הראשון שמגיע אחרי הגירושים. אותה בדידות איומה גורמת להם לעיתים להטיל ספק בעצם הפרידה, ולרצות לחזור להיות יחד מהסיבות הלא נכונות. מה עושים כדי להימנע מהתחושות האיומות האלה ואיך צולחים את החג בשלום? הראלה ישי עם הטיפים
כל הורה שהתגרש יודע כמה קשה המעבר מלחיות עם הילדים שלו תחת קורת גג אחת, למצב שבו הוא רואה את ילדיו בימים ובשעות מסוימים, וזה כלל לא משנה למי מההורים יש משמורת על הילדים וכיצד מתנהלת חלוקת הזמנים ביניהם. קחו לדוגמה מקרה שבו האם נמצאת עם הילדים כל השבוע והאב בסופי שבוע. אם נביט על האם, הסידור הזה יכול להיות נפלא עבורה: במהלך כל השבוע היא עם הילדים, ובשישי-שבת יש לה הזדמנות לבלות, ליהנות מהשקט ומהחופש, להטעין את המצברים לקראת השבוע החדש וכדומה. נשמע סבבה, נכון?
אז תחשבו שבשישי היא נהנית מהחופש שלה, ובשבת היא מוצאת את עצמה מדי שבוע מחפשת פרטנרים לבילויים משותפים. היא מתקשרת לכל החברות שלה, וכולן מבלות את השבת עם בן הזוג והילדים. כך קורה שבוקר שהתחיל בציפייה גדולה, הופך בהמשך ליום מתסכל של מפח נפש. וזה רק לגבי שבתות, תחשבו על מה קורה איתה בחגים.... דמיינו את אותה אמא שצריכה לעבור בפעם הראשונה חג בלי הילדים. יש כאלה שהסיטואציה הזו לא משפיעה עליהם יותר מדי, אבל יש אחרים שמבחינתם חג בלי הילדים הוא סוף העולם, על אחת כמה וכמה כאשר הגירושים הם יחסית טריים, ובני הזוג טרם התרגלו למצב החדש.
השכנים התחילו לשיר ואני התחלתי לבכות
לא מזמן הגיעה למשרד השידוכים שלי גרושה צעירה, אם לשתי ילדות קטנות, שסיפרה לי שהחג הראשון בלי הילדות שלה היה גיהינום עבורה. היא היתה צרפתייה וכל בני משפחתה היו בצרפת, למעט כמובן הגרוש שלה ומשפחתו. כיוון שלא היה לה עם מי לחגוג, היא נאלצה להיות לבד בביתה בחג, והיא סיפרה לי שכאשר שמעה את שכניה שרים את שירי החג, היא פרצה בבכי ולא הפסיקה למשך שעה שלמה. התחילו לעלות בה דילמות וחרטות: אולי עשיתי טעות שהתגרשתי? מה יקרה אם בחיים לא אמצא מישהו חדש? איך אצליח לשרוד עוד חג לבד בלי הילדות שלי?
ללא ספק, היא היתה במשבר. לשמחתי הרבה, במקרה שלה הצלחתי לעזור לה לצאת מהמשבר והיא הכירה דרכי בחור מדהים, התאהבה בו והתחתנה איתו. המזל הגדול היה שגם הבנות שלה התאהבו בו, כך שהכל עבר חלק מבחינת פרק ב' והיחסים עם הילדים מהנישואים הקודמים. מאז היא לא מכירה יותר את המושג בדידות, לא ביום-יום ולא בחגים. אך לצערי, אני מכירה יותר מדי מקרים בהם גרושים חשים בדידות עצומה בחגים, במיוחד בחג הראשון שמגיע אחרי הגירושים. אותה בדידות איומה גורמת להם לעיתים להטיל ספק בעצם הפרידה, ולרצות לחזור להיות יחד מהסיבות הלא נכונות. השאלה היא מה עושים כדי להימנע מהתחושות האיומות האלה (ואף סבל) בחג הראשון בלי הילדים?
ראשית, אל תהיו לבד. אתם הרי יודעים מראש שהילדים לא יהיו אתכם בחג, אז תכננו מראש אצל מי תהיו. היו פתוחים ללכת לאנשים שלא בהכרח הייתם מתארחים אצלם לפני הגירושים (לדוגמה שכנים או קרובי משפחה רחוקים), העיקר לא להיות לבד. ואם לא מזמינים אתכם, זכרו: נכון שנימוסים הם דבר חשוב, אבל אל תחכו להזמנות. שאלו אם אפשר להצטרף לארוחת החג, וברוב המקרים, המארחים ישמחו לארח אתכם.
אם בכל זאת אין לכם אצל מי להתארח, נסו לתכנן תוכניות כך שלא תהיו לבד בחג, למשל לצאת לבלות או אפילו לטוס לחו"ל. לא חסרים גרושים וגרושות שגם עוברים בדיוק את אותו דבר והיו רוצים להעביר את החג עם עוד מישהו שמבין מה עובר עליהם. בנוסף, כדאי מאוד לחבור לעוד אנשים שנמצאים במצבכם. חפשו באינטרנט, יש מגוון פורומים וקבוצות של גרושים-גרושות, שם ניתן לשפוך את הלב וגם להתייעץ עם אנשים שיודעים בדיוק מה עובר עליכם. ישנם מקרים בהם בני הזוג נפרדים באופן די רגוע תוך מתן כבוד הדדי, בעוד שבמקרים אחרים מתנהלת מלחמת עולם והאקסים אפילו לא יכולים לקבוע ביניהם באיזו שעה לאסוף את הילדים מבלי שגורם שלישי יתערב. אין ספק שחשוב לשמור על יחסים תקינים, גם לטובתכם האישית אבל בעיקר לטובת הילדים שחשופים לכל הרפש הזה, ובאופן טבעי נפגעים ממנו.
אקסים שיודעים לתקשר ביניהם בצורה ראויה ומכבדת, משנים לחלוטין את התמונה. אני מכירה מישהו מדהים שכשהילדים היו אצלו בערב חג, הוא היה דואג שהם יתקשרו לגרושתו בערב עצמו כדי לאחל לה חג שמח ולדרוש בשלומה, וגם היה מסיע אותם אליה מיד בבוקר שלמחרת, כדי שהיא לא תרגיש לבד. אני מכירה מישהי שאפילו היתה מזמינה את הגרוש שלה אליהם לחג, וכשאני אומרת "אליהם" אני מתכוונת אליה, לבעל החדש שלה ולילדים החדשים שנולדו בפרק ב'.
יש המון מקרים לכאן ולכאן, ואני חושבת שלא משנה מה קרה בין בני הזוג ומה הסיבה לגירושים, צריך לזכור שיש ילדים בתמונה, ולכן חובה לשמור על כבוד הדדי, התחשבות ואמפתיה. כשכל הדברים האלה קיימים, תקופת הפוסט גירושים תהיה קלה יותר, והחג הראשון בלי הילדים אמנם לא יהיה פיקניק, אך גם יהיה הרבה יותר נסבל. אז שמרו על אמפתיה וחמלה כלפי האקס/ית, וזכרו שאולי היום הם בלי הילדים בחג, אבל בחג הבא זה יהיה אתם שתהיו לבד...
חג שמח!
הראלה ישי היא שדכנית לחילוניים, מסורתיים ודתיים, ומחברת הספר "סטטוס: בזוגיות".
