הקרב נגד החיידקים: עובדות מדהימות על מערכת החיסון
מיליארדי תאי מערכת החיסון שלנו מתרוצצים בגופנו ומנהלים מלחמת חורמה מתוחכמת, מורכבת ואכזרית בפולשים זרים - חיידקים, וירוסים, פטריות ושאר מזיקים. למדע עדיין לא ברור לחלוטין כיצד היא עובדת, אם ניתן להשפיע עליה ואיך אפשר להשתמש בכוחותיה המיוחדים כדי לרפא מחלות שעדיין מאיימות עלינו. מה שבטוח הוא שוויטמינים לא מחזקים אותה
זה קורה בכל רגע נתון: מארג אדיר של תאי מערכת החיסון האנושית מתרוצצים כמעט בכל רקמה בגופנו. תאים אלו מנהלים מלחמת חורמה בפולשים הזרים המאיימים על חיינו. למרות ההתקדמות הרבה בהבנת תפקידי ומרכיבי מערכת אדירה זו, עדיין רב הנסתר על הגלוי בכל הקשור בה.
כך למשל לא ברור כיצד משפיעה הגנטיקה על יכולת ההתחסנות שלנו, מה הקשר בין מערכת העצבים למערכת החיסון ואם ניתן יהיה ליצור אנטיביוטיקה ביולוגית שתוחדר לגופנו ותמנע למשך כל חיינו הדבקה במחלות חיידקיות. עם זאת, מאות שנות מחקר גילו נדבכים מרתקים על מערכת החיסון האנושית, שמתחילה, אם לא שמתם לב, כבר במעטפת החיצונית של גופנו.
קראו עוד:
מה לאכול כדי לשמור על מערכת החיסון: 10 עצות
תמונות מדהימות: כך נראים מקרוב תאי גוף שנלחמים בסרטן
אתם בלחץ? מערכת החיסון שלכם תעבוד יותר
קווי ההגנה הראשונים של הגוף נגד הפולשים הזרים הם המשטחים החשופים בעורנו למגע עם הסביבה. הגדול שבהם הוא העור, שמספק לא רק מחסום פיסי אלא מפריש חומצות שומן ואנזימים, הקוטלים חיידקים ונגיפים. גם הריר המכסה את קרומי מערכת הנשימה, העיכול והכליות לוכד חלקיקים זרים ומפריש אותם החוצה מן הגוף.
החומציות העזה במערכת העיכול הורסת גם היא חומרים זרים לגוף, והחלבון טרנספרין, "המסיע" בדם ברזל לתאי הגוף, מונע אף הוא מחיידקים שונים לגדול. כל אלה מכילים גם מרכיבים שונים של מערכת החיסון.
הכלי העיקרי במלחמה בזיהומים הוא לוחמה חסרת פשרות באמצעות תאי הדם הלבנים (לויקוציטים). אלה מתחלקים לתתי סוגים רבים. אחד החשובים בהם הוא תא הקרוי נויטרופיל, האמון על המלחמה בחיידקים.
הנויטרופיל מיוצר במח העצם ומופרש לדם, שם הוא משוטט כמה שעות עד שהוא מת. הוא נמשך לגופים זרים לפי הכימיקלים שמפרישים תאי הגוף שניזוקו או לפי חומרים כימיים שמפריש הפולש הזר. באמצעות ריכוזים של אנזימים הורס הנויטרופיל את החיידקים. עם זאת, קיימים חיידקים רבים שהנויטרופיל אינו יכול להם.
תא אחר האמון אף הוא על המלחמה בחיידקים הוא מקרופאג (מונוציט). גם המקרופאג נוצר במח העצם, נודד עם מחזור הדם לרקמות מסוימות והורס חיידקים וגופיפים אחרים באמצעות אנזימים.
אם תהיתם מדוע אזור דלקתי מפריש נוזל עכור, הגורם לאודם, נפיחות וכאב, מדובר בתגובה שגם עליה אחראים המקרופאגים, המפרישים כימיקלים שמגבירים את זרימת הדם לאזור הפגוע, כשהתוצאה, כאמור, היא אודם, נפיחות וכאב. אבל הגברת זרימת הדם לא מתרחשת סתם כך: היא נועדה להזעיק למקום האירוע תאים נוספים של מערכת החיסון, כדי להילחם בפולשים הזרים.
מלבד פעולתם הישירה של המאקרופגים נגד פולשים זרים, הם גם מפרישים מתווכים הנקראים אינטרלוקינים, שתפקידם להתריע על סכנת זיהום צפויה לגוף. האינטרלוקינים גורמים להעלאת חום הגוף עד לטמפרטורה שחיידקים מסוימים אינם יכולים להתקיים ולהתרבות בה. הם גם מפרישים חלבונים מהכבד שתוקפים פולשים זרים בלי הבחנה.
בשנת 1975 התגלו תאים חדשים במערכת החיסון, שנקראים "קוטלים טבעיים" - Natural Killers. תאים אלה, המכונים בקצרה NK, תוקפים תאים בגוף שאליהם פלש גורם זר. תא ה-NK נצמד לתא הנגוע, וכשזה מתחיל להתחלק, ה-NK מפריש לתוכו אנזימים שמונעים את המשך החלוקה וגורמים למותו של התא.
לא די בפעילות מערכת החיסון המתרחשת עם חדירת הפולשים הזרים. ברוב הזיהומים "לומדת" מערכת החיסון את המזהם ונערכת לאפשרות של זיהום חוזר בו. על כך אמונים התאים הנקראים לימפוציטים. תאים אלה, שמספרם מגיע לכשני ביליון, נוצרים בחלקים שונים של מערכת הלימפה.
מדובר במערכת של עשרות בלוטות המפוזרות בגוף ומקושרות באמצעות מסילות מסועפות זו לזו. בלוטות הלימפה העיקריות בגוף הן התימוס, המצוי בבית החזה אצל התינוקות ומתנוון עם השנים, השקדים בלוע, הטחול ועוד. הלימפוציטים הנוצרים במוח העצם נודדים לבלוטות הלימפה שם הם מתמיינים וממתינים לאות אזעקה מהמקרופאגים שפגשו ראשונים בפולש הזר.
הלימפוציטים מתחלקים לשני תתי סוגים: תאי B שאחראים על הפרשת נוגדנים ותאי T ההורסים תא נגוע. כאשר תא B נתקל בפולש זר, הוא מפריש נוגדן - חלבון שמתקשר עם הפולש הזר ומנטל אותו. לעומת זאת, כאשר תא T נתקל בפולש הזר, הוא תוקף אותו והורס אותו ישירות.
בעוד שתא T מסוגל לתקוף אך ורק תאים נגועים בגוף, תא B נע בזרם הדם ונלחם בגופים זרים מחוץ לתאי הגוף. עם זאת, קיימת הרמוניה בין שני סוגי הלימפוציטים האלה: הם פועלים בשיתוף פעולה, שהודות לה המערכת החיסונית מסוגלת לזהות כל פולש זר ולפעול נגדו.
לכל לימפוציט, בין אם הוא תא B או תא T, יש קולטן ייחודי משלו, המתקשר לפולש הזר כמו מפתח למנעול. לאחר ההתקשרות הזו מסוגל הלימפוציט להתרבות וליצור עוד לימפוציטים, שיפעלו נגד אותו פולש.
הקולטנים שבזכותם מצליחים הלימפוציטים מסוג B להתקשר לפולש הזר שייכים לקבוצת חלבונים שנקראת נוגדנים (אימונוגלובולינים). אלה הופכים את המזהם הזר בגוף ל"אטרקטיבי", וכך נמשכים מרכיבים נוספים של מערכת החיסון אל הפולש הזר וקוטלים אותו.
הנוגדנים, כאמור, "זוכרים" את הפולש הזר, ובפלישה הבאה יזדרזו ליצור עוד נוגדנים כמותם, שיפעלו נגד אותו פולש זר. זהו למעשה החיסון הטבעי של הגוף, ובדרך זו גם פועלות זריקות החיסון. לחלק מהמחלות קיים חיסון פעיל, המכיל חלקים של גופים זרים שגורמים לגוף ליצור בעצמו נוגדנים. יכולת הזיכרון של הנוגדנים תסייע למערכת החיסון, בפעם הבאה שתתרחש פלישה של הגוף הזר הזה, לפעול במהירות נגדו. החיסון הסביל, לעומת זאת, מכיל בעצמו נוגדנים, המוזרקים לגוף ופועלים כנגד הפולשים הזרים.
זמן קצר לאחר חדירתם של חיידקים מגיע אל האזור הפגוע חיל משמר של נויטרופילים. כל נויטרופיל מחליק ומתגלגל עד לחיידקים הזרים. ברגע זה מתחיל קרב התשה בין החיידקים לבין צבא הנויטרופילים.
בניסיון להתחמק מהתוקפים מפרישים החיידקים רעלנים רבי עוצמה, שמטרתם לחסל ולשתק את צבא הנויטרופילים ואת התאים מסביב. הנויטרופילים מצידם פועלים בטקטיקה אחרת: הם עוטפים את החיידק בקרום הבולע אותו.
בשק הזעיר שבו נלכד החיידק מפריש הנויטרופיל אנזימים קוטלים. כל נויטרופיל כזה יכול לחסל עד 25 חיידקים. בסוף המלחמה הזו גווע הנויטרופיל בשל כמות הרעלנים הרבה שהפריש החיידק ומיצי העיכול שהפריש הוא עצמו. בינתיים ממהרים הנוגדנים שנוצרו נגד החיידקים להיצמד אל אתרים שונים אצל החיידק. בכך הם הופכים אותו ל"אטרקטיבי".
אבל הנויטרופילים לא לבד במערכה: הגוף משגר זרם בלתי פוסק של מרכיבים נוספים למערכת החיסון. בגזרה העורפית מצויים המקרופאגים, הבולעים אף הם את החיידקים ומעכלים אותם. יכולת ההתשה של כל מקרופאג רבה הרבה יותר מזו של הנויטרופיל: כל מקרופאג מסוגל לחסל כ-100 חיידקים בטרם יגווע וימות. את תוצאות הקרב הזה ניתן לראות בעין בלתי מזוינת: ערב רב של חיידקים, נויטרופילים ומקרופאגים מתים יוצרים את המוגלה המוכרת לכולם.
הורים לא אוהבים לשמוע את זה, אבל זה נכון: מעל %90 ממחלות החום בתינוקות וילדים אכן נגרמות על ידי נגיפים (וירוסים), שנגדם האנטיביוטיקה אינה יעילה. בניגוד לחיידק המורכב מתא שלם, הנגיפים מורכבים רק מחומר גנטי הארוז במעטפת חלבונית. הנגיף פולש לגוף ונאחז בשטח הפנים של תא בגופנו. אז הוא מתחיל לחורר את קרום התא האנושי ומזריק פנימה את החומר הגנטי שלו.
מרגע זה מתרחש מהפך: התא שאליו חדרו חלקיקי הנגיף מתחילים לייצר עבורו חלקיקים חדשים. מתוך התא הזה, שעומד או-טו-טו לגווע, פורצים החוצה מאות נגיפים, הנכונים לתקוף תאים בריאים נוספים, להרוג אותם ולשכפל את עצמם.
אלא שהגוף שלנו אינו נכנע בקלות: עם פלישת הנגיפים מזעיק הגוף את תאי הדם הלבנים. תחילה מגיעים לקו-האש המקרופאגים, ומאותתים לתאי T להגיע. תאי ה-T הקטלניים עוזבים את בלוטות הלימפה, נעים אל עבר התא הנגוע בנגיף ומשמידים אותו.
באותו זמן תאי ה-B מתחילים להתרבות וליצור נוגדנים. אלפי נוגדנים חדשים נשפכים אל זרם הדם ומתכווננים על הנגיפים שפלשו. חלקם הופכים את הנגיפים ל"טעימים" עבור המקרופאגים, הטורפים את התאים הנגועים, ועבור תאי ה-T, המשמידים את התאים הנגועים. נוגדנים אחרים ייצרו מערכת זיכרון, שתהפוך את ההדבקה הבאה באותו נגיף למחלה ללא תסמינים (אסימפטומטית) או למחלה קצרה וקלה הרבה יותר.
כדי לסייע במלחמה בפולשים הזרים מייצרים המקרופאגים גם את המתווך הכימי אינטרלוקין. חומר זה משפיע על בלוטת ההיפותלמוס במוח, שאחראית גם על ויסות חום הגוף. מכאן ואילך עולה הטמפרטורה של הגוף ויוצרת סביבה לא נוחה למחייתם של נגיפים וחיידקים.
את התשובה הבאה לא יאהבו חברות הוויטמינים. למרות הקמפיינים המושקעים שלהם לקראת כל חורף, עד היום אף מחקר מדעי לא הצליח להוכיח בוודאות כי ויטמינים, מינרלים או תוספי מזון מצליחים לשפר או לחזק את תגובת מערכת החיסון.
גם המיתוס שלפיו קור גורם להצטננות וחימום הבית מחזק את מערכת החיסון שגוי. ההפך הוא הנכון. אחת הסיבות המרכזיות לזיהומים דווקא בעונת החורף היא החלונות הסגורים, חוסר האוורור וחימום הבית לטמפרטורות גבוהות. כל אלה מסייעים להעברת הנגיפים והחיידקים מאדם לאדם וליצירת סביבה המסייעת להתרבות הנגיפים והחיידקים.
הקור עצמו אינו פוגע במערכת החיסון, אינו מחליש אותה, ואין לו כל תפקיד בהחדרה של נגיפים או חיידקים לגוף. לכן ההמלצה היא לשמור על טמפרטורת חדר של לא יותר מ-22 מעלות ולאוורר את הבית, המשרד וכל חדר אחר ככל האפשר.
חרף העובדה שהחולים נוטים לייחס תכונות מאגיות לאנטיביוטיקה, הרופאים היום מנסים לרשום אנטיביוטיקה רק במקרה של זיהום חיידקי. מחלות רבות, הנגרמות על ידי נגיפים (כמו דלקות גרון אצל ילדים עד גיל שנתיים וחצי, שפעת, הצטננות, מחלת הנשיקה ואחרות) אינן מושפעות כלל מאנטיביוטיקה ורק תורמות ליצירת זני חיידקים עמידים. גם תופעת הנוזלים באוזן, שאינה נגרמת מזיהום חיידקי, אינה מושפעת כלל מאנטיביוטיקה.
מחקרים בשנים האחרונות הוכיחו כי אנטיביוטיקה הנרשמת במקרה של דיזנטריה, הנגרמת על ידי חיידק הסלמונלה, רק גורמת להארכת שהות החיידקים בצואה, מגבירה את סכנת ההידבקות ואינה מקצרת את משך המחלה. לכן הנטיה היום היא שלא להתחיל בטיפול אנטיביוטי עד שלא הוכח בתרבית צואה כי הדיזנטריה נגרמה על ידי חיידק השיגלה, הדורש טיפול אנטיביוטי.
מטופלים רבים מפסיקים את הטיפול האנטיביוטי מיד כשהם חשים בטוב, אולם הפסקה כזו, בטרם הספיקה התרופה לחסל את כל החיידקים, תורמת ליצירת זנים עמידים יותר של חיידקים, הגורמים למחלה סוערת ועמידה לטיפול האנטיביוטי.
לכן, אם רשם לכם הרופא טיפול אנטיביוטי של שבוע עד עשרה ימים, הקפידו ליטול את התרופה עד תום התקופה. לפני כן בררו עם הרופא אם הטיפול האנטיביוטי אכן הכרחי ואם הוכח שמדובר בזיהום חיידקי.
הכותב הוא מומחה ברפואת ילדים וכתב הבריאות של ynet
ומה הם המקומות המזוהמים ביותר בחיידקים בסביבתכם? צפו במצעד:
לפנייה לכתב/ת 
