החזית דרך העדשה של הלוחמים: תמונות שצילמו חיילים במלחמת ששת הימים

בשיאה של המתיחות טרם פרוץ מלחמת ששת הימים, כשצו 8 קטע ברגע את השגרה של אלפים ושלח אותם אל הלא נודע, היו כאלה שהצליחו להתעשת לרגע ולהכניס לקיטבג עוד דבר אחד: מצלמה. חלקם עשו זאת מתוך הרגל, אחרים היו חובבי צילום ויש כאלה שניחשו שהיסטוריה עומדת להיכתב באמצעות הטנקים ותתי המקלע שלהם. התמונות הללו, שחלקן הפכו למורשת משפחתית וחלקן העלו מאז אבק בארונות, הן הזדמנות לבחון כיצד נראתה המלחמה – ללא פילטר - דרך העדשה של הלוחמים והחיילים בשטח. לקראת ציון 50 שנה למלחמה, כמה מהם שיתפו עם ynet את התיעוד הזה.

50 שנה לששת הימים - יום אחרי יום / פרויקט מיוחד

הפרוטוקלים נחשפו:

בגין: "אין להחזיר שעל"; אשכול: "נהיה מיעוט במדינה"

רבין במלחמה: "יש מיליון ערבים, יצרנו להם אפשרות לברוח"

כשראש הממשלה לא האמין: "אתה חושב שתקבל את הכותל בחזרה?"

תקופת ההמתנה שלפני המלחמה: "גם את היטלר לא לקחו ברצינות"

לקריאת הפרוטוקולים במלואם - לחצו כאן (הקובץ כבד והטעינה עלולה להתארך) 

אריה יעקבי ז"ל / מבט מלמעלה

הבן דן על תיעוד הפצצת שדות התעופה במצרים: "אבי אריה ז"ל היה צלם אווירי בצבא האמריקני בזמן מלחמת העולם השנייה. בתקופת מלחמת ששת הימים היה כבר היה מפקד יחידת הצילום האווירי שט"ל 121". 

מסוק MI-6 מצרי ספג פגיעה ישירה על המסלול(צילום: אריה יעקבי)

(צילום: אריה יעקבי)

שדה התעופה קהיר מערב (צילום: אריה יעקבי)

מבצע "מוקד" להשמדת חיל האוויר המצרי בבוקר הראשון למלחמה(צילום: אריה יעקבי)

סרן צבי מימון ז"ל / מצלמה של שמאי רכב

בנו, אל"מ אורי מימון: "את התמונות האלה צילם אבא שלי, שהיה קצין חימוש בחטיבה 60 של שרמנים שחדרה לסיני בציר המרכזי. מתוקף תפקידו הוא הסתובב קרוב מאוד לקרבות, עד בואכה תעלת סואץ. בתמונות רואים ארמיה מצרית שלמה שהופגזה בין אל-עריש לביר גפגפה, וגם את קנטרה שבתעלה, כולל שבויים ופצועים.

אבא שלי היה שמאי רכב ותמיד סחב איתו מצלמה, גם בשעות הפנאי של המשפחה. כשהוא גויס למלחמה הוא לקח מצלמה ופילם צבעוני שהיה לו בבית, שהיה אז יקר המציאות. והוא יצא למלחמה כשבתרמיל שלו מצלמה עם שקופיות של אגפא וקודאק. בסיני לא היה לו פנאי עודף לצילומים. הוא עשה את זה תוך כדי הקרבות והמשימות של החטיבה. לימים לקחתי את השקופיות האלה והפכתי אותן לקבצי תמונה. בגלל שהוא צילם בשקופיות זה לא איבד את הצבע".

דיביזיה מצרית שהופצצה ע"י מטוסי חיל האוויר בביר גפגפה(צילום: צבי מימון)

בסיס טילים מצרי שאויש ע"י רוסים(צילום: צבי מימון)

גשר מצרי בתעלת סואץ שהופצץ ע"י מטוסי חיל האוויר באזור איסמאעיליה(צילום: צבי מימון)

דיביזיה מצרית שהופצצה ע"י מטוסי חיל האוויר בביר גפגפה(צילום: צבי מימון)

גשר מצרי על התעלה בתהליכי הרכבה(צילום: צבי מימון)

גוררים טיל קרקע-אוויר מצרי(צילום: צבי מימון)

נקודת חציית התעלה לגשר שהופצץ ליד קנטרה(צילום: צבי מימון)

בסיס טילים מצרי שאויש ע"י רוסים(צילום: צבי מימון)

(צילום: צבי מימון)

בציר המרכזי ברפיח בואכה אל עריש(צילום: צבי מימון)

עמנואל שטרית / רץ אחרי הטנקים

כחצי שנה לאחר נישואיי ושלושה שבועות לפני פרוץ המלחמה גויסתי בצו 8. הוצבתי בגדוד שירותי חימוש של חטיבה 7 בפיקודו של האלוף ישראל טל, ושימשתי טכנאי צריח טנקים. תפקידי במלחמה היה לנוע אחרי הכוחות הלוחמים ולתקן טנקים שנפגעו או התקלקלו בקרבות בסיני.

מצטלמים על טנק T-34 שנפגע(צילום: עמנואל שטרית)

טנק צנטוריון ישראלי בתנועה(צילום: עמנואל שטרית)

חניון לילה באיזור ביר גפגפה(צילום: עמנואל שטרית)

עומדים בשורה לארוחת בוקר(צילום: עמנואל שטרית)

על קטר הרכבת באל עריש(צילום: עמנואל שטרית)

גבי מגל / פגישה מפתיעה בעיר העתיקה

הבת אילת שור: "אבא שלי, שהיה מ"פ בגדוד 66 של הצנחנים, הוביל את חייליו לקרב בבית הספר לשוטרים ליד גבעת התחמשות. התמונות מתעדות את ההמתנה לקרב, כשהחיילים יושבים יחד ומחכים לקריאה, ואת התדרוך הסופי שהעביר לפני הקרב.

"הפגישה הייתה מרגשת במיוחד כי אף אחד מהם לא ידע מה שלום האחרים במלחמה. שלושת האחים, שאיבדו את אביהם במלחמת השחרור, הבינו באותו רגע ששרדו את הקרבות".

(צילום: גבי מגל)

(צילום: גבי מגל)

דני ארזי / דחפתי מצלמה לחגור

נפל בחלקי לקחת חלק בקרב על "גבעת התחמושת", שהיה כנראה אחד הקשים בתולדות מדינתנו. ברגע האחרון לפני היציאה לקרב דחפתי לחגור מצלמת חובבים פשוטה שהייתה לי. באיזשהו אינסטינקט לא ברור גם זכרתי לשלוף אותה בכמה רגעים לא פשוטים ולצלם. אחרי המלחמה לא הייתי במצב מזהיר, וטרחתי לפתח את הסרטים רק חודשים אחר כך.

(צילום: דני ארזי)

(צילום: דני ארזי)

(צילום: דני ארזי)

סגן משה ממון ז"ל / כיבוש הרמה הסורית

הבן נעם: "התמונות הן מאלבומו הפרטי של אבי, ששירת בגדוד הטנקים 377, גדוד המילואים הראשון של חיל השריון, וצולמו על ידי אחד מלוחמי הגדוד. אחרי שבועות של המתנה מורטת עצבים סמוך לצפת, הוא לחם בחזית העיקרית ברמת הגולן, בכיבוש מוצבי קלע וזעורה, ולאחר מכן קוניטרה. אבא שלי נהרג שש שנים לאחר מכן, ביומה השני של מלחמת יום הכיפורים, כמפקד מחלקת טנקים בקרב הבלימה בגזרת אל-על".

קציני פלוגה פ' מגדוד 377 בוחנים טנק T-55 סורי שננטש במבואות העיר קוניטרה(מאלבומו הפרטי של משה ממון)

(מאלבומו הפרטי של משה ממון)

טנק ישראלי במרחבי הרמה, בזמן אחזקת הקו לאחר המלחמה(מאלבומו הפרטי של משה ממון)

פלוגת שרמנים מגדוד 377 בירידה מהרמה בתום המלחמה(מאלבומו הפרטי של משה ממון)

(מאלבומו הפרטי של משה ממון)

(מאלבומו הפרטי של משה ממון)

יואש צידון ז"ל / רגע אחרי המלחמה

את התמונות שצילם הטייס יואש צידון אחרי המלחמה נתנה משפחתו לפיתוח של מיכה דוד, שמספר: "צידון השתחרר ב-1966 משירות הקבע והתחיל לעבוד במפעל שעסק ביציקות מתכת. קראו לו למילואים לקראת המלחמה והוא השתתף במבצע מוקד לחיסול שדות התעופה. הוא היה איש מאוד סקרן, שרצה לדעת הכול, ומיד כשנגמרו הקרבות הוא פתח בסיורים בגדה המערבית.

(צילום: יואש צידון)

(צילום: יואש צידון)

(צילום: יואש צידון)

(צילום: יואש צידון)

(צילום: יואש צידון)

(צילום: יואש צידון)

(צילום: יואש צידון)

(צילום: יואש צידון)