ביקורת סרט: "אחרי הסערה" - פשטות נוגעת ללב
מערכת יחסים בין אב, בנו ואשתו לשעבר עומדת במרכז הסרט היפני "אחרי הסערה". דיאלוגים נפלאים, סצנות מדויקות והעיסוק בחיים עצמם הופכים אותו לסרט יפהפה ושובה לב. מי שאהב את "אחותנו הקטנה" ו"סיפור משפחתי" - יצירותיו הקודמות של הבמאי קורה-אדה, לא יתאכזב
העיסוק במשפחה היפנית, השינויים שהיא חווה והדינמיקה בין חבריה מאפיינים את סרטיו של הבמאי היפני הירוקאזו קורה-אדה ("סיפור משפחתי", "אחותנו הקטנה"), שהיסודות המלודרמטיים שלהם מופנמים ומוצנעים לטובת התבוננות אנושית מרוממת-נפש. כך זה גם בסרטו החדש, "אחרי הסערה" ("After the Storm").
מינימליזם ופשטות הם שם המשחק אצל קורה-אדה, שניתן להשוות את יצירתו עם זו של בכיר במאי יפן, יאסוז'ירו אוזו ("סיפור טוקיו", 1953), שסרטיו תיארו את התא המשפחתי ביד אמן מעודנת ושברירית ומתוך הסתכלות שלווה והשלמה עם מעגל החיים. זאת, תוך שימוש באסתטיקה חזותית של מבט ישיר וסטטי בדמויות ושימוש סימבולי במרכיבי הטבע ועונות השנה, שהעניקו לעבודתו, ומעניקים בצפייה חוזרת גם היום, מורכבות רגשית נדירה.
גם אם רב המרחק בין קורה-אדה ואוזו, עדיין מרגש לצפות בעבודתו של במאי ששם את הדגש על ניואנסים אנושיים ועיסוק בחיים עצמם על פשטותם הנוגעת ללב. הפשטות הזו באה לידי ביטוי לא רק בסגנונו של קורה-אדה, אלא גם בדיאלוגים הנפלאים. "אתה מה שרצית להיות?" שואל פה בן את אביו בעודם מסתתרים מפני סערת טייפון במתקן שעשועים בפארק. "זה לא משנה אם נהייתי מה שרציתי", עונה לו האב, "מה שחשוב הוא לחיות את חיי בניסיון להיות מי שאני רוצה". כמה נבון, מדויק ויפהפה.
עוד ביקורות קולנוע:
"מהיר ועצבני 8" - עומד בסטנדרטים ובציפיות
"בין העולמות" - חובבני ונטול פואנטה
"הצב האדום": אנימציה נוגעת ללב
במרכז "אחרי הסערה" עומדת מערכת יחסים בין אב, בנו ואשתו-לשעבר. האב (הירושי אבה המצוין) הוא סופר שזכה בעבר לתהילה קצרת מועד ועובד עתה בסוכנות בילוש, לכאורה במסגרת תחקיר לספרו הבא. הוא מבזבז את כספו על הימורים ולכן אינו יכול לשלם מזונות לגרושתו ואם בנו היחיד. אל אמו הקשישה והאלמנה (קירין קיקי) הוא מגיע בעיקר על מנת לאתר בדירת השיכון הקטנה שלה חפצים יקרי ערך (שאין לה) ולמכור אותם.
בעוד חלקו הראשון של "אחרי הסערה" מתנהל באווירה קומית (בין השאר, משום המעקבים המשעשעים שמבצעים האב ושותפו הצעיר במסגרת עבודות הבילוש) – חלקו השני, הסוער מבחוץ אך ספוג ברוגע והשלמה מבפנים, הוא בעל אופי מלנכולי יותר. זה גם המקום בסרט שבו עיסוקו בהשלמה עם החיים ובאיחוי יחסי אבות ובנים נהיה ברור ומפורש. הסופר-בלש שמשוכנע כי אביו המנוח בז לעיסוקו הספרותי מגלה באקראי את האמת, והרגעים שבהם הוא ובנו מבלים בפארק סחוף הגשם והרוחות (בהמשך מצטרפת אף האם אליהם) מאפשרים לנו לחוות את השינוי שחל באב הלא-בוגר וההכרה שלו במציאות.
אפשר לצפות ולהתרגש מ"אחרי הסערה" כסרט שעומד בפני עצמו. אבל הצפייה בו מתוך היכרות עם עבודותיו הקודמות של קורה-אדה מגלה יצירה המבוססת על ניואנסים, והיא מרחיבה ומפתחת נושאים שהופיעו בסרטיו האחרים: "סיפור משפחתי" (2013) המציג שתי משפחות המגלות שבניהן הוחלפו בלידתם; "אחותנו הקטנה" (2015) שבמרכזו שלוש אחיות המגלות את דבר קיומה של בתו של אביהן המנוח שנטש אותן ואת אמן; ו"איש אינו יודע" (2004) על ארבעה ילדים הנותרים לבדם בדירה לאחר שאמם החד-הורית נעלמת. העיסוק בחוויות של נטישה, משפחות מתפרקות, יחסי אבות-בנים בלתי פתורים והורוּת לא מתפקדת שב וחוזר בהם ומופיע בווריאציה מקורית ומעודכנת גם בסרטו הנוכחי.
ישנן בסרט סצנות נהדרות כמו זו, שהוזכרה כבר, בפארק השעשועים. ישנן בו כמה סצנות מקסימות כמו זו שבה האב המהמר ובנו רוכשים כרטיסי לוטו. בעיקר יש בו עין של במאי נפלא שמתבונן בחיים עצמם מתוך תחושה של גילוי, התפעמות ואהבת אדם. וגיבוריו, גם כשהם מכירים בעובדה שלא חיו את החיים שרצו (ובאופן פרדוקסלי, הכרה זו אינה פוסחת על הילד) ושדברים אינם קורים כפי שציפו – מגיעים להכרה הזו בשקט והשלמה. סרט יפה ומקסים.
