כשזלאטן היה צעיר: מפגש עם יובה

ב-1996 התאהבתי בגברת הזקנה. הייתי אז בן 19, וזה קרה בפעם האחרונה בה יובנטוס זכתה באליפות אירופה. זו גם הייתה הפעם הראשונה בה ראיתי משחק שלה (גמר בשידור חי). אני זוכר שלא יכולתי לחכות לעונה הבאה - בה יובה הגיעה שוב לגמר, והפסידה לדורטמונד... אבל אז כבר הייתי מאוהב בקבוצה, ובעיקר בנסיך, אלסנדרו דל פיירו.

ב-2004 זו כבר הייתה קבוצה אחרת, אבל כנראה הכי טובה בהיסטוריה של יובנטוס: בופון, נדבד, איברהימוביץ', קנבארו, זמברוטה, טרזגה וכמובן דל פיירו. וכן, הקבוצה המושלמת הזאת הוגרלה לשחק מול מכבי ת"א בשלב הבתים של ליגת האלופות! אני זוכר שהאזנתי להגרלה ברדיו, ומהרגע שהכריזו על כך, התחלתי לתכנן איך אני פוגש אותם. עבדתי אז בביטחון בנתב"ג, מה שאומר שיכולתי להגיע למטוס. החברה שלי (שגם היא עבדה בנתב"ג) גויסה בתור צלמת.

מני וזלאטן(צילום: פרטי)

דל פיירו הלבבי(צילום: פרטי)

קאפלו מעונב(צילום: פרטי)

לפני הכניסה לטרמינל התברר שמחכים בחוץ 1,000 אוהדים של הקבוצה! לא היה שיטור ולא סדרנים, והתעכבנו כדי לראות איך אפשר לעבור את זה בשלום.

משום מקום שמעתי "מני, מני?" וקלטתי את דל פיירו קורא לי ושואל אותי למה אנחנו מתעכבים. ג'אנלוקה זמברוטה, זלאטן ופאביו קנבארו הצטרפו בינתיים. 

הילד נדבד(צילום: פרטי)

בופון מתמתח(צילום: פרטי)

שנייה לפני שיצאנו לאוהדים שאלתי את אחד מאנשי הקבוצה אם יש לו סיכה של יובנטוס לתת לי למזכרת. זה לא יצא לפועל, אבל האמת היא שהתמונות הספיקו לי. שנה וחצי אח"כ האיטלקים מביניהם זכו במונדיאל 2006.